ד"ת לפרשת פקודי לע"נ הורי היקרים אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל ,ואימי מורתי מרגלית בת אסתר במלאות 20 שנה לפטירתה .ת..נ.צ.ב.ה אלף שבע מאות חמישים ושבע"
נכתב על ידי izik28, 3/3/2022
בסד
ד"ת לפרשת פקודי לע"נ הורי היקרים אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל ,ואימי מורתי מרגלית בת אסתר במלאות 20 שנה לפטירתה .ת..נ.צ.ב.ה
אלף שבע מאות חמישים ושבע"
---------------------------------------------------
כשאתם קוראים את המספר הנ"ל ,מה הוא אומר לכם , סתם מספר .. או שיש בו שממעות חשובה?
בגימטריא הפ"ס הבא הוא " עֹבֵר בַּשּׁוּק, אֵצֶל פִּנָּהּ; וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד. (משלי, ז,ח), לא אומר לכם כלום .? בהקשר לפרשת פקודי ..אולי במבט ראשון ,אבל עם מתעמקים יש קשר הדטק .
פירוש הפ"ס הנ"ל ע"י מצודת דוד אומר" עובר" - כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה. ולפי שאמר למעלה "לשמרך מאשה זרה", קיצר כאן וסמך על המבין. ".
"אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן" , רשי מפרש" אלה פקודי" - בפ' זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחשת ונמנו כל כליו לכל עבודתו
"המשכן משכן" - שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל
"משכן העדת" - עדות לישראל שויתר להם הקדוש ב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם
"עבדת הלוים" - פקודי המשכן וכליו הוא עבודה המסורה ללוים במדבר לשאת ולהוריד ולהקים איש איש למשאו המופקד עליו כמו שאמור בפ' נשא
"ביד איתמר" - הוא היה פקיד עליהם למסור לכל בית אב עבודה שעליו".
הפ"ס בספר משלי מתאר סטיה מדרך הישר , לסמטאות אפלות , המשכן והמקדש שנחרב פעמיים בגלל עוונות ישראל , מדרש רבה מסביר" הו "מִשְׁכָּן" (שמות לח, כא) שני פעמים? א"ר שמואל בר מרתא שנתמשכן שני פעמים על ידיהם. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים (נחמיה א, ז): "חֲבֹל חבלנו לך ולא שמרנו את המצות ואת החוקים ואת המשפטים". מהו "חבול חבלנו לך"? -- הוי שנתמשכן ב' פעמים; ואין 'חבול' אלא משכון שנאמר (דברים כד, ו): "לא יחבול רחים ורכב".
לכך כתיב "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" -- שני פעמים:
מהו "הָעֵדוּת"?
א"ר שמעון ב"ר ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל.
דבר אחר: עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקב"ה.
א"ר יצחק משל למה"ד למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי. כעס עליה והניחה והיו אומרים לה שכנותיה אינו חוזר עליך עוד. לימים שלח לה ואמר כבדי את פלטין שלי והציעי את המטות שביום פלוני אבא אצלך. כיון שהגיע יום פלוני בא המלך אצלה ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין ואכל ושתה עמה. ולא היו שכנותיה מאמינות, אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים -- באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך.
כך הקב"ה חיבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקראן ממלכת כהנים שנאמר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". אחר ארבעים יום חטאו. אותה שעה אמרו העובדי כוכבים אינו מתרצה להם עוד שנאמר (איכה ד, טו): "אמרו בגוים לא יוסיפו לגור". כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם מיד סלח להם הקב"ה שנאמר (במדבר יד, כ): "ויאמר ה' סלחתי כדברך". אמר משה רבון העולם הריני מפויס שמחלתָ לישראל אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם. אמר לו הקב"ה חייך הריני משרה שכינתי בתוכם! שנאמר (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש" ומכירין שמחלתי להם.
לכך נאמר "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" -- שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה:".
הקב"ה כאמור מחל לישראל והעניק להם את הלוחות השניות ביום הכיפורים , הבה נבדוק את הפ"ס" לא יחבול רחים ורכב". את מצווה רמב בתריג המצוות מפרש הרמבם" שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש
שנמנענו מלמשכן הכלים שהן סבת הכנת מזון לבני אדם בהן, כגון כלי הטחינה וכלי הלישה וכלי הבשול וכלי שחיטת בעלי חיים וזולתם, ממה שיכללהו דבר שעושין בו אכל נפש, ועל זה נאמר (דברים כד ו) לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חובל. ולשון המשנה (בבא מציעא קטו א) לא רחים ורכב בלבד אמרו, אלא כל דבר שעושין בו אכל נפש, שנאמר כי נפש הוא חובל.
וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (שם) ונשאר שנבאר לך הנה אמרם זכרונם לברכה (שם) וחייב משום שני כלים, שנאמר לא יחבול רחים ורכב, שזה יביא לחשב שהן שתי מצות, וכל שכן באמרם וחייבין על הרחים בפני עצמו, ועל הרכב בפני עצמו, וענין זה שכל מי שימשכן כלי שעושין בו אכל נפש עובר בלא תעשה כמו שנתבאר. ומי שמשכן כלים רבים, כל אחד מהן עושין בו אכל נפש חייב על כל כלי וכלי, כגון שימשכן כלי הטחנה וכלי הלחם וכלי הלישה, וזה מה שאין צריך בו לדבר, שהוא כמו מי שחבל בגד אלמנת ראובן ובגד אלמנת שמעון ובגד אלמנת לוי, שהוא עובר על כל בגד ובגד. ואמנם דין השאלה במי שחבל שני כלים ובכלן יעשה אכל נפש, ולא יספיק האחד מבלתי האחר בעשית אכל נפש, נאמר אחר שהאכל אמנם ישלם בכלן הם ככלי אחד, ויהיה חייב משום כלי אחד, או נאמר, אחר שהוא שני כלים חייב על כל אחד ואחד לבדו, ובארו לנו, שהוא חייב עליהם משום שני כלים, ואף על פי שבקבוץ שניהם נעשית המלאכה, כגון רחים ורכב, שלא יטחן אחד מהן בלתי האחר, שהוא אם חבל רחים ורכב יהיה כמי שחבל משארת של עסה וסכין שחיטה, והן שני כלים, כל אחד עומד למלאכתו, וזהו ענין אמרו וחייב משום שני כלים לא שהן שתי מצות. וזה לשון ספרי, בזה הענין שבארתי לך, אמרו מה רחים ורכב מיחדים שני כלים ומשמשין מלאכה אחת וחיבים על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, כך כל שני כלים שמשמשין מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו באור הדבר וענינו אף על פי שמשמשין מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו וכשעבר ומשכן ילקח ממנו ויושב לאמן.
שרש מצוה זו ידוע, שהוא לתקון העולם וצרך ישובו."
שימו לב לקטע המודגש , לקיחת הריחים בין כל הכלי או את החלק העליון או התחתון מונעת מהאדם להכין לו את צרכי מחייתו , וכאן הסכנה היא חבלה בנפש האדם שלא יכול בלי מזון , המצווה הבאה מתקשרת לפ"ס הנ"ל מספר משלי בכך שאדם ,שסוטהמן הדרת והולך במבואות אפלים לנשים שעיסוקם לא ראוי הלכיתב בדף זה חובל בנפשו , ובנפש אשתו או ארוסתו ,מה שחובל ופוגע בקשר של האדם עם הקב"ה , מה שגרם לבתי הקדש להחרב גם אם לא בחטא התועבה ,כל חטא חובל בנפש האדם וגורם לורבן , גם הדבר לר נראה באותו רגע . הציצית משולה לאפוד עליו אומר הפ"ס" ויעש את האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר
וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חשב
כתפת עשו לו חברת על שני קצוותו [קצותיו] חבר"
כל בגד בבגדי הכהן כיפר על חטא כלשהו של האדם , הרב ירון בן דוד מסביר" ת"ר: מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר: "ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת". שוליו כיצד? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות, ומביא שבעים ושנים זגין שבהן שבעים ושנים עינבלין, ותולה בהן שלשים וששה בצד זה ושלשים וששה מצד זה; רבי דוסא אומר משום רבי יהודה: שלשים וששה היו, שמונה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה...
ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין.
כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר: "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם".
מכנסים מכפרת על גילוי עריות, שנאמר: "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה".
מצנפת מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה.
אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה.
חושן מכפר על הדינין, שנאמר: "ועשית חושן משפט".
אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר: "אין אפוד ותרפים".
מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? א"ר חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע.
וציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב: "והיה על מצח אהרן", ובעזות פנים כתיב: "ומצח אשה זונה היה לך".
על הציצית נאמר," והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות יהוה ועשיתם אתם ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם " ,הרמבן מפרש" ואמר ולא תתורו אחרי לבבכם" - להזהיר ממנה שלא יטעו בה וזה הוא שדרשו רבותינו (ספרי שלח קטו) אחרי לבבכם זו המינות אשר אתם זונים זו ע"ז שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בע"ז אבל יהיה לכם הכל לציצית וראיתם אותו וזכרתם ואמרו ואחרי עיניכם זו זנות כענין שכתוב ואנכי היודע ועד נאם ה' (ירמיהו כט כג) והמשכיל יבין ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה בפסוק ויתרון ארץ בכל הוא (קהלת ה ח) ומאי ניהו ארץ דנחצבה ממנו שמים והוא כסאו של הקב"ה והיא אבן יקרה והיא ים החכמה וכנגדה תכלת בטלית ציצית דאמר רבי מאיר מה נשתנה תכלת וכו'"
הרב זאב גרינוולד מסביר" למצות ציצית ניתנה סגולה מיוחדת. היא מזכירה את מצוות ה' ומביאה לקיומן. במניין החוטים, הכריכות והקשרים של הציצית מצויים רמזים לשמו של הקדוש ברוך הוא ולתרי"ג (613) מצוות התורה. "ציצית" בגימטריה היא ת"ר=600, ועוד שמונה חוטים וחמישה קשרים, בסך הכל תרי"ג=613. החותם הקבוע של מצות ציצית על לבושנו מזכיר לנו ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת התורה ומצוותיה. קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ויוצר מסגרת של חיי קדושה, חיים הגדושים ערכי נצח ומביאים להתקרבות תמידית לה'.".
הדבר מחזיר אותנו לאברהם אבינו עליו נאמר במדרש" יאמר ה' אל אברם. רבי יצחק פתח: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך". אמר ר' יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר: אני בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר: אני הוא בעל העולם. "ויתאו המלך יפיך", ליפותך בעולם. "כי הוא אדוניך והשתחוי לו", הוי ויאמר ה' אל אברם. רבי ברכיה פתח: "לריח שמניך טובים". אמר ר' ברכיה: למה אבינו אברהם דומה? לצלוחית של אפרסמון המוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זוית, ולא היה ריחה נודף; כיון שהיתה מטלטלת, היה ריחה נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.".
הדבר מתקשר לכל מצוות הפצת התורה וזיכוי הרבים על כל סגולות המצווה ,שהיא נחת רוח לקב"ה
ולהבדיל להורי ז"ל [ מאחל לכולם זוגיות כמו שהייתה להם] אם נלך בדרך מצוות התורה ,היא דרך הישר נעשה את אותה הפעולה שעשה אברהם אבינו זצ"ל , וזכה לקרוב וברכת ה" הטובה
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
