אחד מהמקומות הקדושים ביותר ביהדות 

שהקפידו חכמינו על קדושתו, הוא בית 

הכנסת – הקרוי 'מקדש מעט'.

וכך פסק הטור )או"ח סי קנא'(: "ונוהגים 

בבתי הכנסיות כבוד לכבדן )לנקותן( 

ולרבצן", והמקור לכך הוא בברייתא:

"תנו רבנן: בתי כנסיות, אין נוהגין בהם 

קלות ראש: אין אוכלים בהם ואין

שותים בהם... ומכבדין אותן ומרביצין 

אותן כדי שלא יעלו בהם עשבים")מגילה כח(.

בית הכנסת הוא ביתו של בורא העולם, 

שם הוא משרה את שכינתו ומקומו, על כן 

יש להקפיד מאוד בכבודו וניקיונו.

מסופר על אביו של רש"י, שלא היה 

מרשה לנקות את ארון הקדש בבית 

הכנסת במטלית או במטאטא, אלא הוא 

בעצמו ניקה בזקן שלו את ארון הקדש!.

כי זהו כבודו של בית אלוהנו, וכמו 

שלהבדיל בבית הלבן אצל אובאמה הגוי 

מנקים ומבריקים ללא הרף, כל שכן וכל 

שכן בביתו של מלך מלכי המלכים!.

ומצד השני, כה רב שכרו של המקפיד על 

ניקיון בית ה', שהקב"ה לא ישאר חייב,

וכהבטחת ה'בבא סאלי' זצ"ל: "ונקה –

לא ינקה", כלומר, המנקה ומבריק את 

בית ה' – ישמרהו ויצילהו ה' מכל צרה".

לפניכם מעשה שסיפרה הילה נועה, 

מהמקורבות לרב מרדכי אליהו זצ"ל:

"אני מתנדבת בארגון "עזרת נשים" 

שמארגן כינוסי תפילה והתחזקות לנשים, 

בין השאר גם לרפואת הרב מרדכי אליהו 

זצ"ל בימי מחלתו. מטבע הדברים היינו 

מאוד מקורבות לרבנית שתחיה. 

במשך הזמן כל הבנות שעבדו בארגון הזה 

זכו להקים בית בע"ה. כולן, חוץ ממני.

בכל פעם שהייתי באה אל הרבנית 

שתחיה היא היתה אומרת לי: "הרב לא 

נשאר חייב. בעזרת ה', גם את תזכי 

להקים את ביתך בקרוב". וחיכיתי מאוד 

ל"בקרוב" הזה.

בחודש אב התשע"א חלמה חברתי מארגון 

"עזרת נשים", מירב צדוק, שהרב הגיע אליה 

ואמר לה בחלום: "הילה נועה צריכה לעשות 

עוד חסד אחד אחרון לפני שהיא מתחתנת".

הייתי מאוד סקפטית, ובנוסף לא הבנתי מה 

הרב רוצה עוד שאעשה בנוסף לכל שעשיתי.

מירב המשיכה ואמרה שהרב אמר שאלך 

לציון שלו ואנקה את המתקן של הנרות, 

ובע"ה "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ".

באותה תקופה הייתי בת 92, והייאוש 

השתלט עלי כל כך, עד שנמנעתי מלהיפגש

עם בחורים, וגם היה לי קשה מאוד לשמוע 

על סגולות. גם הדברים של מירב נפלו על 

אוזניים ערלות, ולעצמי חשבתי שאולי 

אשאל על כך את הרב שמואל אליהו 

שליט"א או את הרב עזרא שיינברג שליט"א. 

מירב, שראתה את ההססנות שלי, התעקשה 

ואמרה שזה חלום אמת, אך אני הסתפקתי.

אלא שאז היא אמרה שהרב אמר בחלום: 

"כמו שעשית אצל הרב בן-טוב זצ"ל".

הצטמררתי כולי, ובאותו רגע הבנתי שזה 

חלום אמת. שכן חודש קודם לכן הייתי על 

ציונו של הרב משה בן-טוב זצ"ל, ושמתי לב 

שבמקום פזורות קופסאות ריקות של נרות 

וכן שעווה שגרמה ללכלוך. 

באותו רגע חשבתי לעצמי: "הרי הרב משה

בן-טוב זצ"ל היה כל כך צדיק ופרוש, ולא 

יאה לו שכך ייראה הציון שלו. הוצאתי 

מהתיק מגבונים, וניקיתי את השעווה ואת 

הלכלוכים האחרים בלי לספר על כך לאף 

אחד. אכן, חלום אמת.

שאול

בן-טוב זצ"ל היה כל כך צדיק ופרוש, ולא 

יאה לו שכך ייראה הציון שלו. הוצאתי 

מהתיק מגבונים, וניקיתי את השעווה 

והלכלוך בלי לספר על כך לאף אחד!!!. 

אם כך, אכן, החלום אמיתי.

חשוב לציין שר' משה בן-טוב ור' מרדכי 

אליהו זצ"ל היו קשורים מאוד זה לזה. 

עשיתי את דרכי לציונו של הרב זצ"ל, 

עשיתי מה שהרב אמר בחלום, ניקיתי את 

האזור של הנרות, והוספתי תפילה באומרי:

"עשיתי מה שאמרת לי, עכשיו תורך".

הימים היו ימי הסליחות, ערב ראש השנה, 

וארגנו שבת רווקות ברובע היהודי, עם 922

בנות, בהשתתפות הרב שמואל והרבנית 

טובה אליהו, וכן הרבנית ימימה מזרחי, כדי 

שיתנו לנו כוחות לקראת החגים. 

בבוקר יום השבת, לאחר שיחתו של הרב 

שמואל אליהו שליט"א, הצגתי את עצמי, 

סיפרתי לנוכחים על החלום ועל מה

שעשיתי, ואמרתי שאני מחכה לישועה שלי 

ומחכה להכניס את הסיפור שלי, עם הסוף 

הטוב, לספר "אביהם של ישראל".

במוצאי-שבת התקשר אלי הבחור, שהיום 

הוא בעלי, וקבענו להיפגש ביום שלישי. 

לאחר חודש וחצי החלטנו להתחתן, ובט"ו 

בשבט התשע"ב התחתנו בשעה טובה.

שכך אמר הרב מרדכי זצ"ל בחלום לחברתי 

מירב: "נשאר לה עוד חסד אחד לעשות –

לנקות את מתקן הנרות בציון שלי".

כה גדול מעלת שמירת הניקיון של קברות 

צדיקים, ובפרט של בית ה' אלוקנו!.

מסופר שהצדיק רבי אריה לוין זצ"ל זכה 

לכל מה שזכה, מפני שניקה בצנעה את

חדרי השירותים בתלמוד תורה "עץ חיים".

)י"א אומרים שאם מנקה אדם את בית 

הכנסת ינקהו בסמרטוט נקי ולא מלוכלך(.

כמה יש להיזהר בקדושת המקום הגדול –

הבית של אלוקים! ומי שמגיע לביתו הגדול 

ומכבדו ומקדשו, הקב"ה משלם שכרו 

בעולם הזה, ובוודאי אף בעולם הבא!.