קרבן פסח בא בחבורה, ולא ליחיד, כך שיוצא שזה קרבן יוצא דופן שמצד אחד אינו קרבן ציבור ממש ומצד שני אינו קרבן יחיד ממש (ראה בדברי מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א ב"תורת השבת והמועד" על כך, בהקשר לדחיית השבת והסיפור של הלל ובני בתירא). מדוע זה כך?- אלא שפסח מהותו הוא הדרך לגאולה, לכן ניקרא קרבן פסח על שם שה' פסח על בתי בנ"י, שמכת בכורות היתה הדרך לגאולה, המכה הניצחת. ובשביל הגאולה צריך אחדות בבנ"י, היפך שנאת חינם שמביא חורבן, ולכן במתן תורה היו באחדות ("ויחן") ואז זכו לתורה שהיא גרמה שמלאך המוות לא ישלוט (ע"ז ה,א) שזה ממש חלק מהגאולה השלמה, אלא שחטאו ואיבדו את זה, והדרך לחטא (העגל?) נעשה ע"י הריגת חור שכך אהרן התרצה לפעול (שלא יהרגוהו ויעברו על הריגת כהן במקדש) כך שגם הוא קשור בבין אדם לחברו. ולכן מצוות קרבן פסח היא בחבורה שזה חיבור ממשי בין האנשים, לא כקרבן ציבור שהוא ממש כללי ולא כקרבן יחיד שהוא יחיד, אלא בחבורה שנימנים על הקרבן מראש שבכך מתאחדים וזה הדרך לגרימת הגאולה שתבוא. וזה קשור לא"י שרק בה יש עניין מושלם של אחדות בבנ"י (שלכן רק בה קובעים תענית ציבור) ולכן קרבן הפסח לא התחייבו בו אלא דווקא מהכניסה לארץ, שאז הוא מגיע למעלתו המלאה לאחד. וזה עניינו של פסח חג הגאולה, שמתבטא במעשים (כמו להתאחד ע"י מינוי וכו') שכדי לזכות בגאולה יש צורך להשתדל כמה שאפשר, שע"י מעשינו אנו מקרבים את הגאולה. אולי זהו 'ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' (סנהדרין צח,א) שמדוע זה סימן לקץ בגילוי?- אלא שהארץ תצמיח פירות טובים, אולם זה בא אחרי ששתלו עצים וטיפלו בהם (שזהו "ענפכם תתנו" מהענפים יצאו, שקודם בנ"י הם ששתלו וטיפלו) שעשו מעשים למען הגאולה וכתוצאה מזה הארץ מתעוררת לגאולתה. כך גם בפסח אנו מקרבים ע"י האחדות, ולכן אומרים 'כל דכפין יתי ויכל' לבטא את המעשים לאיחוד ומיד מחברים זאת לקרבן פסח 'כל דצריך יתי ויפסח' לומר שזה אותו דבר ולכן אנו מתחברים לזה גם עכשיו. לכן לא שותים (שאין חובה) 5 כוסות אלא רק 4 אע"פ שיש 5 לשונות של גאולה, מפני שה-4 הם על מה שנעשה במצרים, ואילו החמישי זה כנגד א"י ("והבאתי") שזה המטרה, ולכן שותים כנגד הדרך לשם, שזהו פסח הדרך לגאולה, אולם כמובן שיש שפסקו (ומרן הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א רשם שכיום ראוי לעשות כאותם פוסקים) לשתות 5 כוסות, כיון שאין גאולה ללא א"י כך שזה חלק מהותי ולכן חלק מאותם לשונות הקשורים להבאת הגאולה. ואולי לכן אוכלים מצות במקום קרבן פסח, אפיקומן, שהקרבן פסח מסמן את הקשר לגאולה, וגם המצות, שלא תפחו בגאולה, אולם זה יותר מזה, כיון שמצות הם אוכל של מלאכים (ראה בדברי מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל') ובנ"י יצאו ממצרים על מנת להגיע לגאולה שלא ישלוט בנו מלאך המוות (כמו שהיה בסיני) ולכן המצות מסמלות את הגאולה, ובעשייתם לא נותנים להם לתפוח ע"י שמחוררים אותם ולא נותנים להם מנוחה, שכך גם הדרך לגאולה היא לא קלה אלא עוברת בהרבה יסורים (כמו א"י שניקנית ביסורים, וא"י היא בסיס לגאולה) ולכן ראו במצה כעין תחליף לקרבן הפסח עד שתחזור העבודה. והנה ישנה מחלוקת מתי עתידים ליגאל, בניסן או תשרי(ר"ה יא א), אולם זה לא מובן כיון שכולם מסכימים שבניסן ניגאלו, מדוע שנאמר שלעתיד זה אחרת? אע"פ שהעבודה פסקה בתשרי הרי זה לא ממש הגאולה?-אלא ע"פ מה שאמרנו קודם מובן, שמי שסובר שבתשרי יגאלו רואה בניסן כעין את הדרך לגאולה, אולם הגאולה הסופית תהיה בתשרי (לשיטתו). והנה בתרגום יונתן בן עוזיאל מופיע שבמצרים בפסח עלו על כנפי נשרים לא"י והקריבו בירושלים, וזה תמוה וסותר לגמרי את הפשט?- אלא ניראה שהכוונה שמבחינה רוחנית התחברו במצרים לא"י, שהיא מקור לגאולה ואחדות, ודרך זה הקריבו, ואולי זהו שהמשקוף והמזוזות היו כמזבחות ששמו עליהם את הדם 'נמצינו למדין שלשה מזבחות היו להם במצרים- המשקוף ושתי המזוזות. ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר, ארבעה היו -הסף והמשקוף ושתי המזוזות' (מכילתא שמות יב,ז) כך שיוצא שהיו 3 או 4 מזבחות. ניראה שזה משום הרמז למקדש שהתחברו למעלתו עד שכמו שהיו שם (יב"ע) ולכן זה 3 כנגד 2 הבתים שחרבו (שזהו המזוזות) ואחד שלעתיד לבא, או 4 כיון שמחשיב גם את המשכנים (כאחד) שהיו עד שנבנה המקדש בירושלים (וזהו הסף, למטה שהוא פחות). והנה הפסח נאכל בזריזות-חפזון, ניראה שזה רמז לדורות על הזרוז לפעול למען הגאולה, שכיון שהפעולות קשות (בשל היסורים) אז יש צורך לעודד ולזרז על כך, ועל זה הפסח מרמז. יהי רצון שיבנה המקדש ונאכל מן הזבחים ומן הפסחים.