פרשת צו - שבת הגדול - טיב הקהילה (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 22/3/2013
בס"ד
חג הפסח הוא ראש השנה לאמונה !
גילוי הנהגת ה' בבריאה
בחג הפסח יצאו בני ישראל ממצרים לחרות עולם. מטרת
הגאולה היתה, כמו שנאמר מפורש במקרא (שמות ג, יב):
בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר
הזה. כלומר: יציאת מצרים היתה תחילת תהליך ההכנה
לקראת קבלת התורה שזו היתה המטרה שעבורה גאל
הקב"ה את ישראל מעבדות פרעה.
ואחרי הכנה זו של חמישים יום, בה נטהרו כלל ישראל מכל
זוהמתם ונכנסו למ"ט שערי קדושה, הגיעו למעמד הר סיני
וזכו לשמוע את קול ה' מדבר אליהם מתוך האש.
הדיבור הראשון שיצא מפי הגבורה היה (שמות כ, ב): אנכי
ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, היינו שיסוד חיי
התורה - זו האמונה ובלעדיה אין שום אפשרות לחיות
כיהודי.
והנה אנו מבחינים, שהקב"ה ייחס את האמונה הבסיסית
במציאותו יתברך דוקא ליציאת מצרים, שהרי לא כתוב
'אשר בראתי שמים וארץ', אלא 'אשר הוצאתיך מארץ
מצרים', והדבר דורש התבוננות.
אלא, שבריאת העולם היתה בדרך הטבע (אף כי גם הטבע
מכונה בספה"ק בשם 'נס נסתר'), והנהגה זו נותנת לאדם
אפשרות לטעות ח"ו ולחשוב שהכל בא מאליו. אבל בניסי
יציאת מצרים שבר הקב"ה את כל כללי הטבע והראה בחוש
שהוא המושל בכל הארץ, וכל הכוחות והטבעים מסורים
בידו, ואם הוא מצוה שבמצרים יהיה חשך לששה ימים, אזי
כל מערכת השמש והכוכבים שבתה במצרים במכת חשך,
וברצונו יתברך שמו הוא מביא חיות יער לרחובה של עיר,
ומלמדם להבדיל בין יהודי למצרי.
ממכות אלו הוכח בעליל, שאין שום כח טבעי בעולם
שקיים מאליו, אלא ישנו רק כח אלקי, כהדגשת הכתוב
(שמות ח, יח): למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, וכי במצרים
שבר הקב"ה את קליפת פרעה שאמר (שם ה, ב): לא ידעתי
את ה', והביא אותו ואת כל עמו למצב של אמונה בו ית'.
יסוד זה אנו מזכירים ביתר שאת בנוסח ההגדה: 'אני ולא
מלאך וכו', אני ולא שרף וכו', אני ולא השליח וכו', אני ה' אני
הוא ולא אחר'. היינו, שבניסי יציאת מצרים ראו הכל עין בעין
שאין לטבע שום חלק בהנהגת העולם, אלא הכל נעשה
בהשגחה פרטית של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ויש מנהיג
לבירה.
וזה מה שאמר לנו הקב"ה בקבלת התורה: 'אנכי ה' אלקיך
אשר הוצאתיך מארץ מצרים', דכשם שביציאת מצרים
ראינו בעינינו שהקב"ה לבדו עושה את כל הניסים, בלי
להזדקק חלילה לעזרה מצד חוקי הטבע, כך עלינו להאמין
בלבנו תמיד שהוא ית' פועל בהנהגה ניסית ללא כל עזרה
מהטבע. וגם אם נדמה לנו שענינים מתגלגלים באמצעות
הטבע, עלינו לדעת שאין הדבר כן, אלא רק הקב"ה עשה
עושה ויעשה לכל המעשים, והנסים מוסתרים בתוך הטבע
כדי לתת לאדם בחירה לחפש את אותה אמת נסתרת.
מסירת סוד האמונה
דור מקבלי התורה היו אלו שראו את הניסים בעיניהם והם
היו צריכים ללמד את האמונה הברורה הזאת לדורות הבאים
אחריהם. לכן, בנס יציאת מצרים נצטווינו בציווי מיוחד:
למען תספר באזני בנך ובן בנך (שמות י, ב), כי את האמונה
הזאת חייב כל יהודי בכל דור להרגיש ולהאמין.
ובמצוה זו של 'והגדת לבנך' (שם יג, ח), קבעה התורה כח
עילאי המסוגל ביותר להשריש את האמונה בלב השומע.
האב מספר לבנו את סיפור יציאת מצרים, ומעביר אליו את
כל מה ששמע מאבותיו ורבותיו, אשר גם הם שמעו כן
מאבותיהם ורבותיהם, וכך הלאה עד דור יוצאי מצרים
ומקבלי התורה. ועל ידי זה מתאחדים הבנים באמונתם עם
שלשלת הדורות הנמשכת מיציאת מצרים, דור אחר דור.
ומסופר על מרן רבי ישראל סלאנטר זצ"ל, שנכנס פעם
להתארח באכסניה של יהודי חרדי אשר הכירו שנים רבות
וסמך על כשרותו. והנה בפעם ההיא הבחין לדאבונו,
שהיהודי החל לזלזל במצוות, עד שהוא ממש פורק עול
רח"ל. הפנה אליו רבי ישראל את שאלתו: למה הרעות את
מעשיך? והשיבו בעל האכסניה: משום מעשה שהיה
במחיצתו, כאשר לפני כמה חדשים נכנס אליו אפיקורס
אחד, וחתיכת בשר טריפה בידו, והחל להטיח דברים כלפי
מעלה: אם הקב"ה מנהיג את העולם ויש דין ויש דיין, אזי
אחנק מאכילתי זו. אך אם אשאר בריא ושלם, אות היא שאין
דין ואין דיין חס ושלום, ואותו אפיקורס אכל את הטריפה
ולא אירע לו מאומה, ומאותה עת התחלתי לזלזל בתורה
ומצות - סיים בעל האכסניא את סיפורו הנורא.
עודם מדברים נכנסה בתו של בעל האכסניה, והראתה
בשמחה לאביה שקיבלה תעודה על הצטיינותה בריקוד
ומחול. ניגש אליה רבי ישראל ואמר לה: אינני מאמין
בתעודות, אני רוצה לראות בעיני ממש את הצטיינותך
במקצוע. נעלבה הילדה ואמרה: כבר הוכחתי את כישורי
בבית הספר, ואינני חייבת לרקוד בפני כל אחד שדורש זאת,
אלא בעבורם יש את התעודה המעידה על כך ומאשרת זאת.
התורה – תעודה נצחית
פנה שוב רבי ישראל לאביה ואמר לו: ישמעו אזנך מה
שבתך מדברת, ודע לך שגם בענין האמונה בהשי"ת כך הם
הדברים, שהרי הקב"ה כבר הוכיח את כחו והשגחתו לעיני
כל העמים ביציאת מצרים, ונתן את התורה שהיא 'תעודה'
על כל הניסים האלו. בנוסף הוא גם הוכיח את השגחתו
לאורך הדורות בניסי פורים וחנוכה ועוד, שבהם ראו כולם
את יד ה', וכי צריך הקב"ה להוכיח לכל שוטה בשוק –
באותות ובמופתים – שהוא קיים? וכי ישנה הקב"ה סדרי
בראשית עבור כל אדם שיחליט שהוא לא מאמין? מי שרוצה
באמת לדעת את ה', יכול ללמוד את התעודה הנצחית – הלא
היא התורה הק', אשר קויימה ואושרה לעיני כל באי עולם.
וממש בענין זה כבר כתב הרמב"ן (סוף פר' בא): ובעבור כי
הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר,
יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו,
ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון.
אם כן, ליל הסדר הוא הזמן בו אנו מוציאים את ה'תעודה'
היא ההגדה וקוראים אותה. זה הזמן שמספרים בו מניסי
יציאת מצרים ומאמינים בכל האותות והמופתים שעשה
הקב"ה לאבותינו, ואומרים: לא את אבותנו בלבד גאל
הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם, שאילו לא הוציא הקב"ה
את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים
היינו לפרעה במצרים. כי גם אנו היינו באותו מצב של
עבדות, וגם נגאלנו יחד עמהם, ולכן כולנו עדים לאמונה
הזאת.
וידוע שכלל ישראל ניצלו ממצרים רק בכח האמונה,
כמאמר חז"ל (ילקוט הושע, תקיט) כי באמת עדיין לא היו
להם די זכויות להגאל, כמו שמצינו שעוררו המלאכים
בקריעת ים סוף: הללו והללו עובדי עבודה זרה (זוהר ח"ב,
קע, ב). אלא שהקב"ה שהוא טוב ומטיב לכל ורחמיו על כל
מעשיו, גאל אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה גם בהעדר זכויות
מצידנו, והיה לנו כל זה רק בזכות ובכח האמונה, כפי שנאמר
(שמות ד, לא): ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל.
התגברות על קליפת פרעה
מובא בספה"ק (סידור הרש"ש, הק' חנוכה ופורים. ויעויין
עוד ב'קדושת לוי' לפורים), שכל חג שנקבע לדורות זכר
לנס, הוא חג המשפיע את אותה השפעה שהושפעה בזמן
הנס עצמו. לדוגמא: לפני חנוכה מתגברת קליפת יון, ועל ידי
קיום המצוות המעשיות שבחנוכה מתגברים על קליפת יון
ומחזקים את השפעת נס פך השמן הטהור. כך גם לפני פורים
מתחזקת קליפת המן, ועם המצוות המעשיות של פורים
מתגברים על השפעתו.
וכעת, בערב פסח, מתגברת השפעת קליפת פרעה שהיא
הכפירה, כמו שאמר פרעה: 'לא ידעתי את ה''. ולא מדובר על
פרעה ישן נושן שהיה כבר לפני אלפי שנים, אלא על
ה'פרעה' הפרטי הנמצא בלבו של אדם - הוא כח היצר
המתגבר בימים אלו וזועק בתוכו - לא ידעתי את ה'!
ונשים לב, שבימים אלו אכן רבים הנסיונות של כעס
וגאוה, ובפרט הרגשת כוחי ועוצם ידי: אני מנקה, אני מבער,
אני מחמיר ואני מהדר וכו'. ומצד שני מקפידים על הזולת
כאילו שהוא בעל כח, הוא מפריע לי והוא התכוון לצער אותי
וכו', עד ששוכחים לגמרי מי הוא באמת מנהיג הבירה. הרי
אנו בסך הכל קרוצי חומר שהקב"ה מחיה אותנו בכל רגע
ורגע לעשות רצונו ית', ואנו בעצמנו לא עושים כלום, וכל
ההרגשות הללו של גאוה וכעס הם סתירה ברורה לאמונה.
ולכן בערב פסח זה הזמן להתגבר על קליפת פרעה,
להחזיק בכל הכח באמונה, ולחפש את הקב"ה המסתתר
בתוך כל הטבע הסובב אותנו.
וימים אלו מסוגלים ביותר, כמו שמרומז בפסוק (שמות
יב, ב): החדש הזה 'לכם', חודש זה הוא מתנה לכם! טמונים
בו כוחות טמירים וסגולות נפלאות להתעלות באמונה בה'
והתגברות על פרעה - זה היצר, ועל מצרים - אלו כל שליחי
היצר, ולצאת מעבודתם לחרות הנפש האמיתית.
הביאני המלך חדריו
בימים אלו של ערב פסח, שבהם מנקים את הבית מחמץ
בחיצוניות, צריכים אנו לנקות גם את הפנימיות שלנו, לנקות
את הלב מכל אותן הרגשות הסותרות את האמונה, לבער
מלבנו את ה'שאור שבעיסה', את הפרעה הפרטי שזועק
בתוכנו בכל עת 'לא ידעתי את ה''!
ויש לדעת שהפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות,
שהאדם נפעל כפי פעולותיו (חינוך מצוה טז. וראה עוד:
מסילת ישרים, כג), ועלינו לנצל את הימים האלה להחדיר
בלבנו את ההכרה ביד ה' המחיה אותנו בכל רגע ומכוין
צעדינו ומעשינו, וכך נינצל בעז"ה מכל הכעס והלחץ המצוי
בימים אלו, כי האדם יודע שלא הוא העושה - אלא הקב"ה!
וגם אם הדברים אינם מתנהלים בדיוק כפי שתכנן, הוא לא
מאשים אף אחד, כי הוא מכיר באמת שהקב"ה רצה שכך
יתנהלו העניינים. ועל ידי האמונה הזאת יחסוך האדם הרבה
חטאים שבין אדם לחבירו. בצורה זו מגיעים לליל הסדר
יותר טהורים ויותר מוכנים לקבל את האורות הגדולים
המושפעים בזה הלילה.
וכבר כתב השפת אמת (ליקוטי פסח), שבכל פסח ופסח
יוכל כל אדם לקפוץ שלא בהדרגה ולאחוז בהשי"ת, ואין לו
מניעה מהסטרא אחרא כלל, עד כאן דבריו הקדושים. היינו,
שבליל הסדר יכול כל יהודי להגיע למדרגות באמונה שאין לו
אפשרות כל השנה להגיע אליהן בבחינת הכתוב (שיר
השירים א, ד): משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו.
ענין זה מצינו גם אצל אסתר המלכה שבשעה שהיתה
צריכה לפעול לביטול הגזירה אמרה למרדכי (אסתר ד, טז):
ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וידוע שהיום בו נכנסה
אסתר למלך היה י"ד בניסן (תרגום מגילת אסתר ו, א,
וכמבואר במהרש"א מגילה טו, א) או ט"ו ניסן (רש"י מגילה
טז, א). ודבר זה בא לרמז, שזמן זה שהוא ליל הסדר, מסוגל
להתקרב למלך מלכי המלכים, 'אשר לא כדת' - אפילו שלא
על פי סדר. כלומר, אף שכרגיל אין אנו ראויים למדרגה זו,
ובמשך השנה אין לנו אפשרות להגיע לזו המדרגה, אבל בליל
הסדר אפשר לקפוץ למדרגה גבוהה זו, אך ברור שכל זה
בתנאי שיש הכנה נכונה ורצון אמיתי להתקרב לה' יתברך.
חג האמונה
והיות וחג הפסח הוא חג האמונה, שהרי בקיום מצות ליל
פסח אנו מתחזקים באמונה ומנחילים אותה לדורות הבאים,
לכן נצטווינו להרבות בסיפור יציאת מצרים, מה שלא מצינו
בשום מצוה אחרת, וכמו שאמרו צדיקים שפסח הוא 'ראש
השנה לאמונה' אשר ממנו מושפעת האמונה בלב היהודי
לכל השנה, ומבהירות האמונה של הלילה הזה זוכים לחיות
חיי אמונה כל השנה.
מסיבה זו גם מרבים לספר ביציאת מצרים, כדי שעל ידי
הדיבור יושרש הדבר בלב, וכמו שאומרים בשם הרה"ק
מלעכוויץ' זצ"ל (תורת אבות, קמט) על הפסוק (תהלים
קטז, י): האמנתי כי אדבר, שעל ידי שמדברים וחוזרים בפה
מעניני האמונה הרי זה נשרש בלב. ואם דבר זה נאמר על כל
השנה, קל וחומר על לילה זה שבו ישנה שמחה גדולה
בפמליא של מעלה כשכל ישראל מספרים מיציאת מצרים.
ויסוד זה נמצא מבואר בזוהר הקדוש (ח"ב מ, ב), דמצוה זו
לספר בשבח יציאת מצרים, הוא חיוב על האדם לספר בזה
השבח לעולמים, והקב"ה שמח באותו סיפור. ובאותה שעה
מכנס הקב"ה את כל הפמליא שלו ואומר להם לכו ושמעו
סיפור השבח שלי שמספרים בני ושמחים בגאולתי וכו'.
ובסידור האר"י הקדוש (הגדה של פסח ד, א) כתב, שאין זמן
שמחת השכינה כל כך, כמו בלילה הזה.
תפלתינו שגורה בפינו, שנזכה כולנו יחד, להגיע על ידי
הפעולות הנכונות שקבעו לנו חז"ל, לקנין האמונה האמיתית
בה' יתברך כל הימים, מתוך רב נחת דקדושה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו
חג הפסח מסמל הרבה דברים, אך יותר מכל
הוא מסמל את החירות, את היציאה מעבדות
לחירות ומשעבוד לגאולה, שהרי מצד אחד אנו
אוכלים מצות שהם לחם עוני, ומצד שני אוכלים
בהסיבה ובכלים מיוחדים כבני מלכים, ומכריזים
בקול 'כל דכפין ייתי וייכול' ולא רק את היציאה
הגדולה ממצרים אנו מציינים, אלא מכל
העבדויות ומכל הצרות, כמו שאנו אומרים
בהגדה 'שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו
והקב"ה מצילנו מידם', גם על דורנו אנו מדברים,
על כל ה'פרעה' של דורנו הרוצים לכלותנו,
ואינם יודעים שאינם יכולים ולא יוכלו לנו
משום ש'והקב"ה מצילנו מידם'.
אך יש שאלה שצריכה להישאל, מדוע, למה
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, שהרי ברור
לנו שכל הנעשה בעולם, הכל בהנהגתו
ובהשגחתו יתברך עלינו, אם כן, למה יאמר
לשונאינו ל