הצרעת המוכרת כיום הינה מחלת עור זיהומית מדבקת, ונקראת "מחלת הנסן". למרות שהמחלה כרונית, יש בדורנו ירידה משמעותית במספר החולים בשל התקדמות בפיתוח תרופות אנטיביוטיות מתאימות. שכיחותה בעיקר במזרח הרחוק ובדרום אמריקה, ובישראל רשומים כמאתיים חולים רובם כאלה שבאו מהאזורים הללו, לרבות עובדים זרים. הם מטופלים באופן אמבולטורי, ללא צורך באשפוז ובידוד ממושך. לכן, בית החולים למצורעים שהיה קיים פעם בירושלים, נסגר סופית לפני שנים אחדות.

האם יש צרעת הלכתית כיום?

כתב בעל "תפארת ישראל" בסיום הקדמתו לפירוש מסכת נגעים: "ומימי תמהתי למה אין נוהגין דיני נגעים בזה הזמן?" והוסיף ששאל זאת את ר' עקיבא איגר, שהשיב שגם לו אין תירוץ מתקבל על הדעת...

עקרונית אכן נוהגים ענייני הצרעת גם בזמננו, אולם כלל לא ברור שהצרעת הרפואית הינה הצרעת של התורה. ראשית, אין היום צרעת בגד או בתים. המחלה המוכרת כיום גורמת לנשירת שיער ולא להופעת שיער לבן, ואין היא משתנה תוך שבוע שבועיים או נעלמת לגמרי. מעבר לכך, הצרעת בתורה מבטאת טומאה ונידוי חברתי-רוחני. האבחון נעשה ע"י הכוהנים, ובכלל יש מצבים שבהם אין דיני הסגר והחלט למרות הופעת סימני המחלה, כגון חתן וגר תושב. לכן, יש אומרים [הנצי"ב ב"העמק שאלה",פ"ח,א] שאין דיני צרעת רלוונטיים הואיל ולקביעת טומאת המצורע חייבים כהן והכוהנים בזמננו אינם מיוחסים [ומסתמא גם אינם בקיאים]. כל זה לעניין טומאה וטהרה, אולם איסור קציצת הבהרת אינו תלוי בטומאה, ואסור לקצוץ פיסת עור שעל גביה יש כתם העלול להיות צרעת, גם אם אין מי שיוכל לטמאה. נראה שהיות ומדובר במציאות נדירה, לא חששו לכך בפסיקה המעשית.

יה"ר שבמהרה בימינו ישיב הקב"ה כוהנים לעבודתם ויסיר מעלינו כל נגע ומחלה...