"עד שנת היבל יעבד עמך" (כה,מ) 'אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר "עד שנת היובל יעבוד עמך" (ערכין כט,א). מדוע עבד עברי נוהג רק בזמן שהיובל נוהג?- וניראה שתחילת הפס' הוא "כשכיר כתושב יהיה עמך", ונאמר בהמשך "כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" ופרש"י 'אני ה' אלקיכם- כל המשעבדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה' (פס' נה) שהעבדות על יהודי זה כמו שמוציאו מה'. וכן רמזו חז"ל 'רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה אוזן מכל האברים שבגוף?- אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בנ"י עבדים"ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצה' (קידושין כב,כ) איפה בהר סיני (בעשרת הדברות ששמעו את קול ה') נאמר "כי לי בנ"י עבדים"?- אלא שזה פס' הסמוך בבסיסו על הנאמר בעשרת הדברות "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ,ב) שכדי להיות עבדי ה' אנו מנותקים מעבדות של בשר ודם. וזהו כדברי רש"י שהעובד בו כעבד כאילו משעבדו גם מלמעלה, שמוציאו מה', ולכן חשוב שהעבד העברי לא יהיה עבד. זהו שנאמר קודם "לא תעבוד בו עבדת עבד" (כה,לט) ולכן גם הדין שיוצא ביובל קשור לאי היותו עבד, ולכן כשאין היובל חל לא חל גם דין עבד עברי, שאז הוא נחשב כעבד. ומדוע?- סתם עבד עברי נמכר לשש שנים, כעין שבשביעי יוצא כשמיטה, וכך גם ביבול יוצא כיובל, שהיובל נקרא "עולם" (שמות כא,ו. קידושין טו,א) ולכן בו ניגמר עולם מסויים של קדושה (ולכן הוא מורכב משבע שביעיות כעין בריאה [7] של שמיטה[7]. ויש 50 שערי קדושה וביובל הסתיימו השערים) והנה עבד נכרי נימכר לעולם ממש "לעולם בהם תעבדו" (כה,מו) ולעומתו העברי נימכר לעולם של קדושה (ולכן דרש ר"ע על עבודה בעבד נכרי לעולם שזה 'חובה' [גיטין לח,ב] כיון שבעבודתו לעולם מדגישים שהעברי משתייך לקדושה) ולכן בשייכות ליובל מוכיחים שאין אנו עובדים בו כעבד ממש שבכך מוציאין אותו ח"ו מה', אלא הכל תחת הנהגתו ואישורו של ה', דרך הקדושה. ולכן נאמר בסמוך "לא תעשו לכם אלילים" וגו' (כו,א) שזה להבדיל בין טומאה (ע"ז) לקדושה "ומקדשי תיראו אני ה'" (ב) ומה מבדיל בניהם?- "את שבתתי תשמרו" שהשבת מוכיחה שהעולם לה', ולא ח"ו לע"ז. וכך גם בעבד עברי, ע"י השבת שזהו מכירתו לשש שנים  (כביכול שיוצא בשבת-בשביעי) וע"י היובל שהוא כעין שבת על (7 כפול 7) שבו יוצאים, זה מבדיל שאותו העבד הוא בעצם עבד לה' ואנו רק כעין שוכרים אותו להיות כפועל. ניראה שגם כל שנה בספירת העומר אנו עושים כעין יובל קטן, שמגיעים למתן תורה (שבועות) אחרי עליה בשערי הקדושה עד עולם מושלם לה'. וכך "אם בחקתי תלכו" (כו,ג) 'שתהיו עמלים בתורה' (רש"י) "ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם" 'הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים' וכו' , כשעמלים בתורה (שזה מראה את הערכתנו המלאה לתורה, כדברי מרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) וזה כדי לשמור ולקיים, זה בעצם מראה את עבודתנו המלאה לה', שכל כולנו עבד לה', ובזה בא תיקון גדול לעולם, ולכן "ונתי גשמיכם בעתם"וגו' שכל העולם יתקדש ולכן הוא מופנה לזכותנו, מצד עצמותו האמיתית לקודש, וזה מכח עבדותנו לה' המלך, שזהו "והתהלכתי בתוככם והיתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים.. ואולך אתכם קוממיות" (כו, יב-יג) שיצאנו ממצרים להיות עם לה' המלך, עבדים בשמחה לה', וכך מתקנים את העולם שזה כעין המקדש שמתקן את העולם, וכמו קודם החטא הקדמון, שזהו "קוממיות" כנגד ההיכל וכתליו וכנגד קומתו של אדם הראשון קודם לחטא (ב"ב עה,א)