מעשה דינה ,או הייתם פוגעים בה"??
נכתב על ידי izik28, 6/12/2022
בסד
ד"ת לפרשת וישלח תשפ"ג
מעשה דינה או הייתם פוגעים ב ה" ??
------------------------------------------------------------
[ד"ת זה הוא כהמשך לדה"ת בנושא," ברית שלום לפרשת וישלח] התשובה לכותרת היא ברור שלא!! אבל תמשיכו לקרוא .. ידוע הוא הכלל שאין דבר מיותר בתורה ושלא לצורך,אם כן מה עלינו ללמוד ממעשה דינה הלא קל לקריאה , הנה תזכורת," תצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ
וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה ושכב אתה ויענה"
רבנו בחי מסביר," ותצא דינה בת לאה. נענש יעקב בענין דינה מכמה טעמים. האחד ממה שאמר ללבן (בראשית ל) וענתה בי צדקתי ביום מחר. והשני על שמנע דינה מעשו אחיו כי שמא תחזירנו למוטב. והשלישי על שנטל שררה לעצמו. והוא שאמרו בב"ר אמר לו הקב"ה (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר, אתה אמרת וענתה בי צדקתי וגו', מחר בתך יוצאה ומתענה.
ועוד שם ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ודינה היכן היתה מלמד שהכניסה יעקב בתיבה ונעל בפניה, אמר לו הקב"ה לא בקשת שתנשא למהול תנשא לערל, לא בקשת שתנשא בהתר תנשא באסור, מחר בתך יוצאה ומתענה.
ועוד שם ויקרא לו אל וגו', אמר לו אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. אמר לו הקב"ה אפילו חזן בהכ"נ אינו נוטל שררה לעצמו ואתה נטלת שררה לעצמך מחר בתך יוצאה ומתענה, לכך סמך ותצא. עד כאן.
נראה שהבינו שם שיעקב הוא אומר להקב"ה, ולכך הענישו מיד בענין דינה על שנטל שררה לעצמו.
וענין ותצא דינה למדך שיצאה מקושטת כשם שיצאה לאה אמה שהזכיר בה הכתוב (בראשית ל) ותצא לאה לקראתו. כלומר יצאנית בת יצאנית. והכתוב מגנה את האשה כשהיא יצאנית, הוא שכתוב (משלי ז) הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות, אבל כשהיא צנועה ועומדת בביתה הכתוב משבחה שנאמר (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה, וכן כתוב בשרה אמנו (בראשית יח) הנה באהל.
ובמדרש בזמן שהאשה עומדת בתוך ביתה מכפרת על ביתה כשם שהמזבח מכפר על הארץ, הוא שכתוב (תהלים קכח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, כתיב הכא בירכתי ביתך, וכתיב התם גבי מזבח (ויקרא א) ושחט אותו על ירך המזבח, אם עשתה כן תעמיד בנים ראוים להמשח בשמן המשחה שנאמר בניך כשתילי זיתים.
וכן דרשו רז"ל במסכת יומא בתחילת פרק הוציאו לו, מעשה בקמחית שהיו לה ז' בנים וכולן שמשו בכהונה גדולה בחייה, אמרו לה מה עשית שזכית לכך, אמרה להן מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. ובאור אשתך כגפן פוריה המשיל האשה הצנועה לגפן, לפי שהמנהג לנטוע הגפן בירכתי הבית וכאשר יגדל מוציאין ענפיו מחור הבית ולחוץ אל השמש, והנה השורש עומד בתוך הבית וענפיו חוץ לבית, כן האשה הצנועה ראויה לישב בירכתי הבית לא לפתח הבית פן יראו אותה עוברים ושבים, כענין שהזכיר שלמה ע"ה (משלי ט) וישבה לפתח ביתה, וכיון שהיא עומדת בירכתי הבית ובניה יוצאין לחוץ לשדה למלאכתם הנה הבנים הללו כשתילי זיתים, והמשילם לזיתים מפני שאין לך אילן שאינו מקבל הרכבה חוץ מאילן הזית שאינו מקבל הרכבה כלל, וכן הבנים בני אביהם, שהרי אמר צנועה בירכתי הבית לא נזקקה כי אם לבעלה. ועוד המשילם לזית לכוונה אחרת והוא שהזית נושא פריו לתשעה חדשים, וכן האשה הזאת בשכר צניעותה אינה מפלת אבל תלד בניה לתשעה חדשים. וכן דרשו ז"ל, בבכורות בהמה גסה טהורה לט' חדשים וכנגדה באילן זית. וכן תמצא במעלות שהן ט"ו שבא הכתוב הזה במעלה התשיעית. סביב לשלחנך כלומר יהיו מזומנים לשרת אותך בעת שתאכל.
ועוד ידוע שכל האילנות יש להן לב כשתחתוך אותו אבל אילן זית אין לו לב, ואולי מפני זה טבע הפרי משכח התלמוד ומטמטם הלב, כמו שהזכירו רבותינו ז"ל בזית.
ויש שפירש עוד אשתך כגפן פוריה שהוא מדבר בזמן נדותה שהיא רואה דם, ועל כן אמר כגפן פוריה, ואמר בירכתי ביתך כלומר שתהיה מרוחקת ממך לצד אחר כשם שאתה מתרחק מן האש, ומזה אמר אשתך בסגו"ל ולא בחירי"ק, ואם תעשה כן עוד יהיו בניך כשתילי זיתים שיהיו הגונים ולא יהיה בהם שמץ פסול.
לראות בבנות הארץ. באה לראות בנות הארץ שהיו חולות במחולות, כענין (שופטים כא) והיה אם יצאו בנות שילה לחול במחולות.
ובמדרש לראות, יצאה לראות ונראית. ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו. אמרו במדרש א"ל יודע אני שאברהם זקנך נשיא היה שנאמר (בראשית כג) נשיא אלהים אתה בתוכנו, ואני נשיא הארץ תנו בת נשיא לנשיא. א"ל יעקב אין נשיא אלא שור שנאמר (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם, וכתיב (משלי יד) ורב תבואות בכח שור, ואתה חמור ואין יכולין להזדווג, שהרי התורה אמרה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, והנביא צווח לרעתך את מבקשה, שנאמר (מ"ב יד) החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה ותעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח. ותעבור חית השדה אלו בני יעקב שנמשלו לחיות, יהודה גור אריה. דן יהי דן נחש. בנימן זאב יטרף, נפתלי אילה שלוחה. ותרמוס את החוח, ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. וכן הנביא צווח (הושע ו) וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה. ולמה כי זמה עשו".
למרות העובדה שדינה יצאה לטייל בעיר שכם של אז ,אין שום הצדקה לענות אותה בשום צורה , נכון היא היתה אמורה להיות בתוך ביתה אבל שוב אין שום היתר לענות שום אדם משום סיבה !
ברשותכם נקפוץ קדימה לחנוכה , על המעשה עם יהודית כפי שאומר המדרש," תנו רבנן, בימי מלכות יון הרשעה וכו' ועוד גזרו שכל מי שנושא אשה תבעל להגמון תחלה ואח"כ תחזור לבעלה. ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים עד שנשאת בתו של יוחנן כ"ג, כיון שרצו להוליכה אצל אותו ההגמון פרעה ראשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם, מיד נתמלא יהודה ואחיו חימה עליה ואמרו הוציאוה לשריפה ואל יתגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות, שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה. אז אמרה לו היאך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ערל וטמא שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו. כיון ששמע יהודה וחביריו כך נועצו יחדיו להרוג ההגמון, מיד הלבישו הנערה בלבוש מלכות ועשו חופה של הדס מבית חשמונאי עד ביתו של הגמון ובאין כל בעלי נבל וכנור ובעלי זמר והיו מזמרים ומרקדים עד שבאו לבית ההגמון. כיון ששמע ההגמון כך אמר לשריו ועבדיו ראו אותם שהם מגדולי ישראל מזרע אהרן הכהן כמה הם שמחים לעשות רצוני ראויים הם לכבוד גדול, וצוה להוציא חוץ שריו ועבדיו ונכנס יהודה וחביריו עם אחותו אצל ההגמון וחתכו ראשו ובזזו כל אשר לו. והרגו שריו ועבדיו ודרסו היונים עד גמירא חוץ מעיקר המלכות. וישראל שהיו בעיר היו ברתת וברעד בשביל אותם בחורי ישראל. יצאה בת קול ואמרה נצחו טליא דאזלו למעבד קרבא באנטוכיא וחזרו אותו בחורים וסגרו השערים ועשו תשובה ועסקו בתורה ובגמילות חסדים. כיון ששמע מלך יונים שהרגו ישראל הגמון שלו קבץ כל עמו ובא לפני ירושלם והביא אותה במצור, ונפחדו מאד היהודים, והיתה שם אשה אלמנה יהודית שמה ולקחה שפחתה והלכה אצל שערי ירושלם ואמרה הניחו אותי לצאת שמא יעשה המקום נס על ידי, ופתחו לה ויצאה, והלכה לפני המלך, ויאמר לה מה תבקשי, ואמרה אדוני! בת גדולים מישראל אנכי ואחי נביאים ושמעתי שהיו מתנבאים שמחר תפול ירושלם בידך, כיון ששמע כך שמח שמחה גדולה. והיה לו אחד מחכמיו שהיה רואה וחוזה בכוכבים והיה אומר רואה אני שישראל חוזרים בתשובה ואי אתה יכול להם, חזור למקומך, ונתמלא המלך חמה עליו וצוה לחטפו, ואסרו ידיו ורגליו לתלות אותו על העץ אצל ירושלם ויאמר המלך מחר כשתפול ירושלם בידינו נהרוג אותו. והיה המלך מאמין לאותה יהודית ויאהב אותה ויאמר לה רצונך שתנשאי לי? ואמרה לו אדוני המלך איני ראויה אפילו לאחד מעבדיך, ואמנם כיון שלבך נוטה לזה תעביר כרוז בכל המחנה שכל מי שיראה שתי נשים הולכות אצל המעיין אל יפגעו בהן לפי שצריכה אני לילך לשם לרחוץ עצמי ולטבול. מיד העבירו הכרוז ועשתה כך, ועשה המלך משתה גדול ושתו ונשכרו, ואח"כ הלכו כל אחד ואחד לאוהליו והמלך ישב בחיקה וישן, והלכה אותה יהודית ונטלה סייף שלו וחתכה ראשו ופשטה סדין עליו, והלכה עם ראשו של מלך אצל שערי ירושלם ואמרה פתחו לי השערים שכבר עשה הקב"ה נס על ידי, אמרו לה לא דייך שזנית וקלקלת אלא שבאת בעלילה עמנו, מיד הראה להם ראשו של מלך, כיון שראוהו פתחו השערים ויצאו והרימו קול שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כיון ששמעו יונים כך אמרו למחרת באים עלינו, והלכו למלך ומצאוהו בלא ראש ונפל עליהם אימה ופחד וברחו כלם, וירדפו ישראל אחריהם והרגו מהם כמה וכמה. כן יעשה הקב"ה נקמה בשונאינו מהרה ויחיש לנו ישועה ככתוב ובא לציון גואל."
חשוב להדגיש שגם במקרים כאלו אם קורים חלילה היום אין לקחת את החוק לידים !
איך נשמור על כבוד האדם ובמיוחד הנשים שבינינו ?
הרב יורם אליהו מסביר במאמרו," תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו… עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך” (יבמות סב” ב). מלמדים אותנו חז”ל ששלמות הבית” השלום והשלווה שבו” באים מתוך שהאדם אוהב את אשתו כגופו ומכבדה אפילו יותר מגופו. הרמב”ם פסק מימרא זו להלכה וכתב: “וכן ציוו חכמים שיהא האדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו… ולא יטיל עליה אימה יתרה ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן” (הלכות אישות”טו”יט). הרמב”ם הפך את הסדר בגמרא” וכתב קודם ‘מכבדה יותר מגופו’ ואח”כ ‘אוהבה כגופו'” אולי ללמדנו שהכבוד הוא היסוד לכל. כאשר אדם נותן מקום ויחס של כבוד והערכה לאשתו” אזי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות” והוא יזכה מתוך כך לבוא גם לידי האהבה הראויה.
יסודות רבים של האהבה וכבוד בין איש לאשתו אנו יכולים ללמוד מהיחס בין האבות והאמהות הקדושים. כך נלמד יסוד זה של מכבדה יותר מגופו מאברהם אבינו בפרשתנו. אברהם מגיע תחילה לאלון מורה ואחר-כך נאמר: “ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה… את המילה אהלה קוראים בחולם” אהלו” ומדוע כתבה התורה אהלה? נאמר במדרש רבה””אהלה כתיב מלמד שנטע אהל שרה תחילה ואחר-כך נטע אוהלו”. מבאר היפה תואר על המדרש: ” כי האדם צריך לכבד את אשתו יותר מגופו” – אברהם ושרה הלכו מרחק רב מאלון מורה ועד בית-אל” בהגיעם הם היו זקוקים למנוחה” אברהם נוטה קודם את אוהל שרה דואג לכל צרכיה ולמנוחתה ואחר-כך פונה לדאוג לעצמו.
מקרה זה הוא מיוחד ומדגיש מאוד את המכבדה יותר מגופו. כי יש זמנים שהאדם פנוי ונינוח” ובמצב זה קל לו להפתיע את אשתו באיזו מחווה ועזרה בבית. אך יש מצבים ששניהם זקוקים לאותו דבר” שניהם עייפים” שניהם זקוקים ליחס מיוחד מבן הזוג” כל אחד חש צורך לשוחח על איזה מאורע קשה שעבר היום. כך היה ממש עם אברהם ושרה. מלמד אותנו אברהם ומלמדים אותנו חז”ל שכאן בא לידי ביטוי המכבדה יותר מגופו. כאן אתה צריך להיות המכבד” לדחות כרגע את צרכיך ולעסוק קודם בצרכי אשתך (ועיין משך חכמה בראשית”ל”ה”א'”הסברו העמוק למילה אהלה ובאיזה צרכי אשתו מדובר).
המשך הפסוק הזה מלמד ביתר שאת את גודל המידה הזאת. נאמר… “ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה’ ויקרא בשם ה'””. לאברהם היה צורך להקים מזבח במקום ולהמשיך את שליחותו החשובה” לקרוא בשם ה’ וללמד את יושבי הארץ אמונה בה’. אך אברהם” בראותו ששרה זקוקה לעזרתו” מקדים ועוזר לה ורק אחר-כך פונה להקים את המזבח. נמצאנו למדים שהמכבדה יותר מגופו” היא לא רק מידה בדרך ארץ ובהתנהגות נכונה” אלא שמתוך המכבדה יותר מגופו זוכה האדם לשלום באוהלו” לאהבה ואחווה ושלום ורעות” מתוך כך הוא משיג שלמות בעבודת ה’ שלו” וקורבנו וקריאתו בשם ה’ יהיו רצויים ומקובלים יותר לפני ה’."
הדבר מתקשר לפ"ס המופיע בפרשת בראשית לאחר רצח קיין את הבל , "ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם ו שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם",הילקוט שמעוני מפרש " שופך דם האדם. תניא, ר' אליעזר אומר: כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם, וכתיב: "ואתם פרו ורבו". ר' עקיבא אומר: כאילו ממעט את הדמות, שנאמר: "כי בצלם אלקים עשה את האדם", ומה כתיב אחריו? "ואתם פרו ורבו". בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט את הדמות. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, אתה נאה דורש ואינך נאה מקיים? א"ל: נפשי חשקה בתורה, יתקיים העולם על ידי אחרים:"
הילקוט שמעוני מפרש כי מעבר לשמירה על האדם עצמו לבל יפגע מאחר , עליו לדאוג להביא המשכיות לעולם ,שאם לא כן הוא ממעט את הדמות, זרע של קימא מגיע בד"כ ביחסי נישואים תקינים לפי ההלכה והחוק ולא במעשה אונס, שאם לא כן מלבד הטראומה לאישה הילדים באים בחטא ,הם אומנם לא אשמים .. אך הם פגומים משהו .. כך גם היחסים בין יהודי לגויה שממעטים את דמותו היהודית ופשוט מוחקים אותה !
מעשה דינה לא חייב לקרוא באונס פיזי חלילה שהוא דבר נורא ואיום עליו אומר הכתוב," כי יהיה נער [נערה] בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה כד והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את הנער [הנערה] על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת רעהו ובערת הרע מקרבך כה ואם בשדה ימצא האיש את הנער [הנערה] המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו כו ולנער [ולנערה] לא תעשה דבר אין לנער [לנערה] חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה כז כי בשדה מצאה צעקה הנער [הנערה] המארשה ואין מושיע לה ", רשי מסביר " כי כאשר יקום וגו'" - לפי פשוטו זהו משמעו כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו (פסחים כה סנהדרין עג) ורבותינו דרשו בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו'".
כל אחד מאיתנו בין זכר ונקבה נברא בצלם ה" כפ"ס" ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" ,האור החיים מסביר," ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם " ,כך משתמע שכל מי שפוגע באדם ,לא משנה מאיזה עדה ולאום ,כפוגע משהו בה" , הפוגע נברא בצלם ה" האם היייתם פוגעים בה"?? ממש לא ולא ! אז חשבו על זה מה קורה אם פוגעים באדם .. לראיה האימרה הידועה מיום כיפור," עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים
מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו כד, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו "
המדרש מסביר," החוטא לחברו צריך לפייסו בהקדם האפשרי, שכל שעה שהחבר נותר בצערו, חטאו גדל. ומכל מקום אם התרשל או התבייש או היה אנוס ולא פייסו, עליו להזדרז לפייסו לפני יום הכיפורים. אמרו חכמים: "עבירות שבין אדם למקום – יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו" (משנה יומא פה, ב). ואפילו יקריב כל קרבנות שבעולם וירבה בתפילות וצומות, אין מוחלים לו בלא שירצה את חברו (ב"ק צב, א).
כיוון שהפוגע ברכושו של חברו או בכבודו, חוטא לחברו וחוטא לשמיים, עליו לפייס את חברו, ובנוסף לכך עליו להתוודות לפני ה' על שעבר על מצוותו, ולקבל על עצמו שלא יחטא בזה עוד. לפיכך, אדם שחבל בחברו או גנב ממנו דבר או הזיק את רכושו, תחילה ישלם לחברו את חובו ויבקש את סליחתו על שציערו, ורק אח"כ יתוודה על חטאו לפני ה'. וכן מי שהלבין פני חברו או דיבר בגנותו, יפייס תחילה את חברו, ואח"כ יתוודה על חטאו לפני ה'. ואם התוודה לה' לפני שפייס את חברו, אין הווידוי שלו שלם, ועליו לחזור ולהתוודות לפני ה' לאחר שיפייס את חברו (שערי תשובה ד, יח)"
אנו עומדים לפני חג החנוכה בו האור גובר על החושך, הם המעשים הטובים שלנו , עלינו להגביר את האור בקרוב האחר למרות שהוא אולי לא כמונו .. הוא נברא בצלם ה" אז כמו שלא הייתם פוגעים בה" אל תפגעו בזולת .. [ד"ת זה גם כמו המשך לדה"ת הנוסף על הנושא" ברית שלום" ]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
