"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב” (שמות יא,ב). '(שמות יא, ב) "דבר נא באזני העם" וגו'. אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה. אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם' וכו' (ברכות ט,א-ב). מזה שהקב"ה מדגיש שאברהם יטען על כך שיצאו בלא רכוש גדול, סימן שיש קשר אליו. בפשטות זה משום שלו נאמר על הגלות והיציאה עם ממון: “ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית טו,יג-יד), ולכן דורש לקיים את הנאמר לו. אולם נראה שיש כאן עומק, שחז"ל לא אומרים רק שאברהם יאמר שלא התקיים "ויצאו ברכוש גדול", אלא מדגישים שיאמר שכן קיים בהם "ועבדום וענו אותם", לכן נראה שיש בזה משום קשר לגלות – וזה קשור לאברהם (שלכן הוא הטוען על לקיחת הממון). בגמ' מובאים כמה טעמים לעונש של גלות מצרים בהקשר לאברהם: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "במה אדע כי אירשנה". ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). אמנם אין אלו כ"ך מעשי חטא חמורים עד שראוי שיענשו עליהם בגלות כ"ך הרבה שנים, אולם בשל מעלת צדקותו הגדולה של אברהם היה בזה פגם גדול ולכן היה ראוי בעקבות זה שיהיה קשר להגעת גלות; לכן מובן שכינו את אברהם 'אותו צדיק', להדגיש שמה שבאה הגלות בהקשרו זה בשל היותו צדיק גדול ביותר שלכן נחשב במעשיו פגם להבאת גלות. נראה שכיון שנחשב שהוא השורש לגלות מצרים, לכן דרש שכמו שירדו לגלות, שהתקיים בהם "ועבדום וענו אותם", כך גם יתקיים בהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", שגם זה קשור, שיש בזה כעין גילוי כנגד תיקון הפגם שעליו הגלות, לכן דורש שיתגלה שתוקן כמו שהתקיים שירדו לגלות כדי לתקן את הפגם. על הסיבה שהיה ראוי לקחת את ממון מצרים ישנם כמה סיבות (שמביאם מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, ב'הגלות והגאולה' 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול..'). ביניהם: א. היה זה כשכר עבודתם במצרים: 'שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב, לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום", תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה' וכו' (סנהדרין צא,א). ב. כנגד הענקת עבד: '"לא תלכו ריקם" – כי הם יעניקו לכם מג׳ מינים: כסף וזהב ושמלות, לקיים: "יצאו ברכוש גדול” (בראשית ט״ו:י״ד), דוגמת הענקת עבד: צאן גרן ויקב (דברים ט״ו:י״ד)' (חזקוני; שמות ג,כא [וכן בדומה באור החיים בפס' הזה, וברבנו בחיי ב-יא,ב]). ג. זה במקום הנכסים של בתיהם ושדותיהם שהושארו למצרים: 'כלי כסף וכלי זהב – במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת עמהם, שהרי היו להם לישראל נחלות במצרים, כדכתיב: "ויאחזו בה“ (בראשית מ״ז:כ״ז)' (חזקוני; שמות יא,ב). הטעם שזה כנגד עבודתם מגלה על התיקון של הפגם שעשה אנגרייא (עבודת המלך) בת"ח, שכאן נעשתה עבודת המלך (ע"י פרעה) בעבודת פרך שלא כראוי, ובקבלת הממון יש כתיקון לזה, ולכן מרמז גם על התיקון לפגם האנגרייא בת”ח שלא היה ראוי ותוקן. או כנגד שלא הכניס תחת כנפי השכינה, שהשאירם בשלטון הטומאה עליהם, ולכן כנגד זה פרעה נעשה שולט עלינו בטומאתו; ולכן בתשלום על עבודתנו, שזה בעצם כעין מפקיע משלטונו עלינו, שיוצא שכעין לא עבדנוהו כעבדיו (שהוא השליט) אלא זה היה כעין עבודה שלנו, כשכירים, שעל זה קיבלנו שכר, כך שכעין מפקיע משלטון הטומאה. הטעם כנגד הענקת עבד עברי זה מגלה תיקון כנגד שאברהם הפריז על מידותיו של הקב"ה, שאמר "במה אדע כי אירשנה” - על נחלת הארץ, שדין עבד עברי נוהג רק כשהיובל נוהג, שזה דווקא כשבנ"י יושבים על אדמתם (שאז היובל נוהג), ממילא בזה שעושים כנגד הענקת עבד שיהיה כשבנ"י יהיו בא"י בהמשך, זה מגלה בביטחון שאנו נקבל את הארץ. בנוסף, לעבד שהיה רגיל להיות בבית אדונו ולחיות על חשבונו יש חשש גדול על העתיד, שמהרהר מה ה' יגלגל עליו עכשיו מניין יתפרנס וכדו', ובהענקה ניתן לו ממון יהיה לו בכדי להסתדר – כך שבזה מבטלים על כעין שהעבד יפריז על מידותיו של ה', כמו שעשה אברהם ('שהרבה להרהר על מדותיו של הקב"ה' [הר"ן בגמ']). הטעם שזה כהחלפה – הממון כהמרה במקום בתיהם ושדותיהם שהשאירו, זה כנגד הפגם שהפריש מלהכניס תחת כנפי השכינה, ששם גם לא רצה לקחת אליו מסדום ממון שלא יאמרו שהם העשירו את אברהם, ויחד עם זה גם לא לקח את האנשים אליו, אע"פ שמצד הדין כיון שניצח במלחמה הכל שלו; ולכן במה שלא השאירו למצרים את רכושם כהפקר זה כתיקון לפגם, שלא מוותרים על מה ששלהם. אולי אפשר גם שכנגד האנגרייא בת"ח זהו הטעם שהממון הוא כתשלום למה ששילמו כדי לשחד את המצרים שלא יזרקו את בניהם ליאור; שזריקת הילדים זהו מעשים במצוות המלכות, שזהו כעין אנגרייא שעובד בשביל המלכות, והמעשה לזרוק כדי להמית זה בוודאי שאינו ראוי, כמו שלא היה ראוי להשתמש בת"ח (גם זרקו את הילדים ליאור כדי להמית את משה, ומשה מרמז על ת"ח). לכן בלקיחת הממון שמראה כהחזרה ממה שנעשה בשל גזרת המלכות, יש בזה כרמז לתיקון על מעשה האנגרייא בת"ח.