הלכת גיטין יסודית שנעלמה (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי משה אהרון, 24/1/2023
בס"ד.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם--אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה: כְּשַׁלְּחוֹ--כָּלָה, גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה.
בכתוב חשוב זה גילה דעתו הקב"ה ש"כלה" מתגרשת בהליך מזורז בבחינת : "גרש יגרש". וכי יש ונישואין בין איש ואישה הם כ"מצוקת מצרים", שהמעכב את סיומן נחשב כ"פרעה" הראוי :
"לעוד נגע אחד".
הנה כי כן מעטות ההלכות שבהן ביקש הקב"ה לומר את דברו בצורה כה אגבית אך מפורשת.ודווקא בהיקשר היסטורי משמעותי וגדול
הנה כי כן השורש "גרש" דומה מופיע פה לראשונה בתורה בהקשר לניתוק קשר פורמאלי בין האיש לאישה
וכאמור דווקא בהקשר לעבדות מצרים והגאולה ממנה.
והנה הפלא ןפלא שני הפעלים של :"שלח" ו"גרש" הופיעו למעשה כבר קודם בגירוש האדם מגן העדן.
שוב לנטוע בתודה וכבר מאז כי אם משהו יסודי שמשתבש בחזון "גן העדן" הן בין האדם לאלוהיו והן בין איש לאשתו
גם בין איש לאשתו הפועל הינו "שילוח וגירושין" ולא בכדי
והנה הצירוף של : "גרש יגרש" ,מורה על דחיפות לשלח ולגרש.
משל אם עולה הצורך לקיים :"גרש" אזי ימהר האיש ו"יגרש".
אז הנה כי כן. צו עליון הוא לא למסמס ולהאריך בתהליך הגירושין ויש לקיים דחיפות של :
"גרש יגרש" וכל המעכב ומושך בליכי סרק נחשב בעליונים כ"פרעה" שנפרעין ממנו לבסוף בעוד:
"נגע אחד".
אז נכון אינני רב, ואולי אין אני גם ראוי להורות הלכה בישראל ועוד להפוך הלכה קיימת .
ובכל זאת זיקוקי האמת האלוקית מצויים בליבותיהם של כל בני האדם וכל אדם ותרומת "זיקוקו" להתלכדות האור הגדול. כל אדם כצלם אלוהים יש בומסר של "עדות" לעולם
ולעניין זה חל גם הכלל : "שאם לא הגיד ונשא עוונו".
אז הנה אמרתי ואני אומר כן כבר עשרות שנים את אותם הדברים בלי כל רושם או תמורה.
בשביל לשנות הלכה לעניין זה לא צריך להמתין לסנהדרין או למשיח .
צריך להטות אוזן לקריאתו של הקב"ה :
"כשלחו כלה - גרש יגרש"
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
וכי למה הקב"ה הבליע דין כלה מגורשת ביציאת מצרים. אלא שביקש הקב"ה לומר כי כל מצב הטומן בחובו פוטנציאל של זימה . וזימה שווה לתועבת מצרים . יש לעשות הכל, על מנת שהפוטמציאל הזימתי לא יתממש.
והנה עיכוב של ימים רבים ולעיתים שנים בעניין מתן גיטין, גורם בהיכרח כך או אחרת
לזימה של ערווה.
משה אהרון