"ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך. ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו. וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים. ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" וגו' (בראשית מא,לח-מד). 'א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף (בראשית מא, מד) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: א"כ יהא יודע בשבעים לשון. בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (תהלים פא, ו) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע". ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה; אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר. א"ל: אגמרי; אגמריה ולא גמר. אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית; אישתבע לו. כי א"ל: (בראשית נ, ה) "אבי השביעני לאמור". א"ל: זיל איתשיל אשבועתך. אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך. ואע"ג דלא ניחא ליה א"ל: "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך"' (סוטה לו,ב). 'פשוט דדריש הלשון "שפת לא ידעתי". ובעלי הרמזים נתנו רמז לשבעים לשון בפסוק זה שמתחיל בע׳ ומסיים בע׳' (ת"ת). אולי גם למדו רמז לשבעים לשון ממה שנאמר "שפת" ולא 'שפה לא ידעתי', שזה כעין קיצור של 'שפה אחת' שזה רומז לפס' שבו נאמר "ושפה אחת": "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר" (בראשית יא,ו-ח). ששם כולם היו מדברים את שפת הקודש וה' בלבל את שפתם לשבעים לשון שבכל העולם, לכן למדו שזה מרמז על שבעים לשון שלא ידע ועכשיו יודע. אולי יש בכך רמז שיוסף ירד כעבד למצרים ועלה לגדולה, ובכך הוריד את ישראל אח"כ למצרים ומזה התגלגל שעבוד מצרים. שזה מרמז על כלל הגלויות כעין יוסף, שיוסף דומה ליעקב – שמה שאירע לו אירע גם לו: 'א"ר שמואל בר נחמן: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף", לא היה צריך קרא למימר כן אלא אלה תולדות יעקב ראובן! אלא מה ת"ל יוסף? אלא שכל מה שאירע לזה אירע לזה' (ב"ר פד,ו), כך שיש השוואה בין יעקב ויוסף, שלכן זהו "תולדות יעקב יוסף"; נראה שגם יש דימוי בין יוסף לכלל בנ"י שיצאו מיעקב כעין ש"תולדות יעקב" מתגלה ב"יוסף". (אולי לכן היה ראוי שיתגלה ביוסף י"ב השבטים: 'תניא: היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר (בראשית לז, ב) "אלה תולדות יעקב יוסף"' וכו' [סוטה לו,ב], כיון שהוא מרמז על כל בנ"י). לכן נראה שנרמז שבנ"י יורדים לגלות בצרות גדולות כמו יוסף שירד כעבד וסובבו אותו צרות (אמנם היה לו קצת נחת בבית פוטיפר, וכך גם בגלויות יש לפעמים מעט שקט ונחת), אבל בסוף נגאלים מהם ועולים לגדולה. שאנו יורדים לגלות כדי לתקן ואז חוזרים לגדולה כראוי לנו כנציגי ה'. לכן יש התגלות של שבעים לשון (שזה של כל העולם) ביוסף כרמז לתפקיד לתקן את כל העולם. לכן נרמז לשפה שבבריאה היתה לשוה"ק - שפת הקודש, שכך כל העולם נברא לקדושה, אלא שבשל החטאים התבלבלה השפה, שהתרחקו מקדושה, ולכן צריך לתקן את כל חלקי העולם, לכן לעתיד הכל יחזור לשפה אחת: '"הבה נרדה ונבלה שם שפתם". בלבל לשונותם ולא יבין אחד מהן לשון של חברו, שהלשון הראשון היו מדברים בלשון הקודש, ובו בלשון נברא העולם. אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי יצה"ר חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעוה"ב משווין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג). ויבטל שעבוד העכו"ם מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה. שנאמר: "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק)' (תנחומא "נח" סימן יט). לכן זה נרמז ביוסף כדימוי לכלל הגלויות והגאולה מתוכם. אולי רמזו בפס' שבא אחריו: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים" (פס' מה), שבפשט קרא פרעה ליוסף ע"ש שהוא יודע לפרש את הצפון, שהכוונה לחלומות, אבל בדרש אולי רמזו שיודע את הצפון בו, שזהו "ויקרא פרעה", שבדיבור של פרעה (שמדבר וקורא לאנשים) יש הסתרה, שזהו שאינו יודע את הדיבור של לשוה"ק של יוסף, וזה קשור ל"שם יוסף" שהתווסף לו האות ה' כדי שידע שבעים לשון, וכך ניתן לו לצאת "על ארץ מצרים". ולכן זה קשור לאסנת שהיתה הבת של דינה בת יעקב (פרקי דר"א, לח), כך שהיא קשורה להגעה מבית יעקב שדיברו לשוה"ק שפרעה לא ידע (אמנם גם היא לא ידעה כי נעזבה בהיותה קטנה, אלא שהתורה רק רמזה לקשר רמז לדיבור. אולי גם בנתינה עצמה רמז, שפרעה נתן אותה ליוסף כיון שהגיעה מא"י ולכן פרעה ראה קשר ביניהם, כיון שגם יוסף הובא מהארץ, כך שיש כאן רמז לשפת הארץ, לבנ”י שהארץ הובטחה לנו). אסנת היתה בת פוטיפר, לא בתו ממש אלא מאומצת ולכן נחשבת כביתו (שם [אמנם לכאורה כיון שאשת פוטיפר ראתה שיצא ממנה זרע מיוסף – בה או מבתה [ב"ר פה,ב], משמע שהיתה בתה ממש. אלא שאפשר שכיון שאימצה אותה אז כך ראתה כיון שיש חיבור ביניהם כבתה ממש אע"פ שהיא רק מאומצת), כך שהיא קשורה לקודש בהיותה מבית יעקב, ויוצאת מתוך בית פוטיפר שהוא עצמו כהן לע"ז ("כהן און") כרמז להיות בנ"י תחת יד האומות הטמאות, אבל בסוף זה מגיעה לקדושה כמו שחזרה ליוסף בעלייתו למלכות, שכך לעתיד נמלוך בכל העולם כנציגי ה', כעין שיוסף היה משנה למלך פרעה. אולי אפשר שיוסף למד שבעים לשון ע"י שהתווסף לו האות ה', שבכך מתקשר לגילוי שם ה' ולכן ראוי לשלוט על בעולם, ודבר זה נעשה במיוחד ע"י שמתגבר על התאוות הגשמיות שכך מתעלה מעל הטבע. לכן על מה שהתווסף לו האות ה' נאמר שזה על שעמד בניסיון של אשת פוטיפר: 'אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה … יוסף מאי היא? דכתיב (בראשית לט, יא) "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו", א"ר יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו' וכו' (סוטה לו,ב). וזה הדבר שעזר לו לעלות למלכוה במצרים.