"אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם" (ויקרא כו,טז). 'ר' אלעזר בר' יהודה אומר: בעון חלה אין ברכה במכונס, ומארה משתלחת בשערים, וזורעין זרעים ואחרים אוכלין, שנאמר: (ויקרא כו, טז) "אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם"; אל תקרי בהלה אלא בחלה. ואם נותנין מתברכין, שנאמר: (יחזקאל מד, ל) [ו] "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך"' (שבת לב,ב). 'במכונס - באוצרות יין ושמן ומתוך כך באה מארה בשערים שמוכרים ביוקר. בחלה - בעון חלה. והפקדתי - כמו "לא נפקד ממנו איש" (במדבר לא) אמעט את מה שעליכם שכנסתם כבר' (רש"י). 'ר״ל אין ברכה באוצרות תבואה ומארה נשתלחת בשוקי הממכר, שהמקחים ביוקר, ודריש כן ע״ד אסמכתא ע״פ הכלל הידוע דה׳ מתחלף בח׳ מפני שהן ממוצא אחד, וכמ״ש בירושלמי מעש״ש פ״ה ה״ב לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה׳ לח׳, ולעיל בפ׳ קדושים בפסוק קודש הלולים הבאנו כמה דוגמאות לזה, וכן דריש כאן ע״ד אסמכתא ורמז אל תקרא בהלה אלא בחלה, בסבת החלה. ומה שהכריחו לפרש כן אפשר מדייק מדהול״ל והפקדתי עליכם את הבהלה ואת השחפת וגו׳' (תורה תמימה [וכן פרש המהרש"א: 'אל תקרי בהלה אלא בחלה כו׳. משום דלפי פשוטו ה״ל למכתב את הבהלה כמו את השחפת ואת הקדחת וגו׳, וע״כ דרשו ב׳ בהלה כמו בשביל חלה, וה׳ מתחלף בח׳ באותיות אחה״ע; וק״ל'). 'אל תיקרי בהלה אלא בחלה. כל אלו סימנין הן לתלמיד שיזכור אותן, ולוקח פסוק שהיה שגור בפיו, שיזכור קבלתו המקובלת מהר סיני לרבו מרבו' (ר"י מלוניל). בפשטות אפשר שראב"י דרש זאת כי בא להביא את חומרת החלה, ובכלל מתנות לנצרכים כעין חלה לכהנים, שלכן הובא בברייתא בין דברי ר"מ על חומרת עון שנאת חינם (שזה בין אדם לחברו), לעונש על עון ביטול תרו"מ. וכן אפשר שדרש זאת בשל הנאמר בנביא – ביחזקאל, שע"י החלה באה ברכה לביתו של אדם, ובא לברר את מקורו בתורה, ולכן למד שזה ממה שבהיפוכו נאמר שאין ברכה, וזה נאמר כאן ברמז ב"בהלה". אולי אפשר גם שלמד "את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש", שהעונש הוא במחלות שמכלות עינים ומכאיב את הנפש, לכן למד בדרשה שמרומז כאן על עון בדבר שמצפים לו הרבה זמן, שזהו שמכלה עינים שמחכה הרבה זמן ובסוף לא מקבל, וזה גורם למפח נפש על שחיכה כ"ך הרבה זמן ולא קיבל. וזה קשור למצוות ששייכות למה שמצווים במשך הכנת הלחם (ולא במתנות מבהמה וצדקה), שזהו "וזרעתם לריק", שקשור לנעשה בקשר לזרעים (וכן שחפת וקדחת יש שפרשו שהכוונה למחלות בזרעים [כמו שמביא ראב"ע. ולפי פירושם מובן שראב"י דרש את כל הנאמר בפס' בפגיעה בזרעים ובאוצרות כעונש על ביטול חלה]), לכן הבין שזה מרמז על הדבר שנעשה אחרון במצוות שנעשות בלחם שזהו החלה שהיא האחרונה מכל המצוות שנעשות בהכנות הלחם (לאחר כל מצוות מתנות עניים ותרו"מ); שהכהן חיכה הרבה כדי שבסוף יקבל חלה ובסוף לא קיבל. לכן דרש "בהלה" כמו 'בחלה', שמרומז כאן על העונש של ביטול חלה. שלכן עונשו בדברים שנעשים בזמן מרובה, שפועל ומצפה שיהיה לו לעתיד, שזהו באוצרות יין ושמן, שלקח הרבה זמן ופעולות כדי להכינם, ונשמר להרבה זמן, לכן בזה נענש כנגד פגיעתו בחלה שהיא לבסוף. וכן נענשים שהמחיר נעשה יקר כשבא לקנות מהמוכן – שמהמוכן זה לאחר שנעשו בו כל הפעולות עד שהגיע לסוף שעכשיו מוכן. וכן נענשים שזורעים ולא צומח, ומה שצומח האויב לוקח, שכשאדם זורע מצפה זמן ארוך עד שגודל, ואז מתברר שלא יקבל (כי נהרס או נשדד ע"י האויבים), כעין הכהן שציפה זמן רב כדי לקבל, ובסוף לא קיבל. אולי גם למד שמכלה עיינים ומכאיב בנפש זה כנגד שלא נותן חלה, שבאכילת לחם האדם מתחזק ונרגע ומתנחם באכילתו, ואילו כשרעב ולא מקבל לאכול הוא נחלש ולכן כעין ראייתו נחלשת ונפשו כואבת (ושחפת זה חולי שגופו נעשה שחיף, ובקדחת קודח מחום [רש"י], שכך גם ברעב נעשה שחיף וגופו מתחמם מהרעב); וזה לא מדובר במתנות כהונה שמבהמה, כיון שקשור בדבר של גידולי קרקע שלכן גם נענש בגידולי קרקע, וכן בהם יש עוד זמן עד האכילה וכאן נענש "ואכלו איביכם" שיש בזה עניין של אכילה, ולכן זהו חלה שזהו הכי קרוב לאכילה. אולי אפשר גם לומר שדרש על גבי פשט הפס': '"בהלה" - מכה המבהלת את הבריות ואיזו? זו מכת מותן' (ספרא). ונאמרו על זה שני פירושים – מותן מלשון המתנה, או המותן של האדם (מנחת יהודה), שעל זה דרש שמדובר שחטא בדבר של המתנה מרובה, שזהו חלה שהיא בסוף המצוות שחלות על האדם בעשיית הלחם; וכן בחלה זה הכי קרוב ללחם שבא לאכול, ולכן רומז במותן שגדלות כשהאדם אוכל הרבה. או 'מכת מותן' הכוונה למכה שמביאה למיתה (וכן תרגם יב"ע: 'מחת מותנתא' – מכת מוות), שזה כנגד לחם שהוא עיקר מאכל האדם לחיותו, כעין שאמרו (המצרים) על הלחם שיאכלו ולא ימותו: "הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך" (בראשית מז,טו). או רמז בהסבר שבהלה מלשון מהירות: 'והפקדתי עליכם בהלה – שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו, עד שהראשונה פקודה אצליכם אביא אחרת ואסמכה לה' (ספרא), שהמכות באות בסמיכות זו לזו, כעין שחטא שמנע מהכהן חלה שהיא הכי סמוכה לאכילה. אולי גם אפשר: 'וטעם בהלה – שתבהלו ולא תדעו מה תעשו' (ראב"ע), שזה מזכיר בעיקר חלה, כיון שתרו"מ ניתנות כמה פעמים בשנה ולא כל יום, לעומת חלה שניתנת בכל יום (וכן בקבלת תרו"מ יש עוד הרבה פעולות עד האכילה מזה, שלא כחלה שקרוב אכילה), ולכן בה האדם נבהל כשפתאום מתברר לו שלא יקבל ולא יהיה לו מה לאכול, שאז נבהל ולא יודע מה לעשות.