"ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר" וגו' (יד,יז) 'וא"ר יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לו: משה, אין שלום בעירך? אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? א"ל: היה לך לעזרני, מיד אמר לו: "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת" (שבת פט,א). ראה בת"ת 2 הסברים, ושניהם דחוקים, הראשון דחוק כמו שאומר הת"ת בעצמו, והשני גם דחוק כיון שמצריך שינויי נוסח בגמ' וגם ניראה לי דחוק. וניראה שחז"ל דרשו זאת מכך שיש אות י' גדולה ב-”יגדל", שמה זה בא לומר?- לכן למדו שזה מרמז על עשרת הדברות, ומימלא בא לומר שאמנם הפשט של הפס' זה שמשה אומר שיסלח לבנ"י כמו שלימדו בהר סיני בי"ג מדות הרחמים (שזהו המשך הפס') אבל למדו שה-י' רבתי באה להדגיש גם על עצמו כאילו כל האמירה היא "ועתה יגדל נא כח ה'” שזה "כאשר דברת לאמר" כמו שדיברתי אלי שאומר לך, שזהו כמו שמספר ריב"ל כיצד היה. לכן רמוז ב-י' שכל התורה גנוזה בעשרת הדברות (כל תרי"ג המצוות) ולכן רומז על צורת האותיות של כל התורה, וזהו שהיה קושר כתרים לאותיות , שזה מתבטא בצורת האותיות, שגם כאן מתגלה בצורת האות י' שהיא גדולה (ולא סתם רגילה). עניין המרגלם קשור לסיני, כמו שי"ג המדות נאמרו כאן וקשורות לסיני, וכמו שמובא בסנהדרין (קיא,א) 'דתניא: כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב "ארך אפים", אמר לפניו: רבונו של עולם ארך אפים לצדיקים? אמר לו: אף לרשעים, א"ל: רשעים יאבדו, א"ל: השתא חזית מאי דמבעי לך, כשחטאו ישראל אמר לו: לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים? אמר לפניו: רבש"ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים? והיינו דכתיב "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר”' רואים שחז"ל למדו על הקשר שיש בין כאן לסיני, ומדוע?- בהר סיני קיבלו את התורה, והתורה חלה רק בא"י (שבחו"ל זה "ציונים”) ולכן יש קשר בין חטא המרגלים לסיני. ומה העניין בכלל שיעזרהו?- קודם בגמ' מובא בשם ריב"ל שהשטן חיפש את התורה בעולם, עד שהגיע למשה 'אמר לו: תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה? א"ל הקב"ה למשה: משה, בדאי אתה? אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי: אמר לו הקב"ה למשה: הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר "זכרו תורת משה עבדי" וגו''. משה לא רצה שיחשב שהתורה אצלו, אלא של כלל בנ"י, כך שמשה מייצג את כלל בנ"י, וקודם לכן הובא בשם ריב"ל שהמלאכים התנגדו שהתורה תרד לעולם ומשה ענה והוכיח שהתורה של בנ"י, וזאת בצרוף ה' שאמר לו להשיב תשובה ונתן לו לאחוז בכסא ה', כעין שזה בא בשמו, כיון שהתורה יורדת לעולם זה בא בצרוף של ה' ובנ"י, ולכן בהקשר לנתינת תורה זה צרוף שניהם. כך גם באותיות שזה תורה זה צרוף של שניהם, ולכן ה' רוצה את עזרת משה (ונתינת שלום כמוה כנתינת שיתוף לשלמות) וזה בעיקר נעשה בקשירת כתרים, כיון שהכתרים מיועדים לחלק התושב"ע, כמו שמובא על ר"ע שהיה דורש זאת (מנחות כט,ב) שלכן ה' כתבם, ומימלא זה במיוחד, כיון שזה שייך לתושב"ע זה צריך לבא בשתוף עם בנ"י, ולכן אמר לו הקב"ה שצריך לעזרו, להגדיל כביכול את כח ה' על ידנו.