'ר' יוחנן דידיה אמר: (שמות כ, ב) "אנכי", נוטריקון – אנא נפשי כתיבת יהבית' (שבת קה,א). רמז ב"אנכי" שהתורה שקיבלנו במתן תורה (שם שמענו את "אנכי") מחוברת בחיבור מיוחד לקב"ה. לכן מובן מה שדרשו חז"ל: '"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". הה"ד (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" - אל תעזובו את המקח שנתתי לכם … ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו? אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך; אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ"' (שמו"ר לג,א). 'ד"א, "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה: הה"ד (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם". אמר ר' ברכיה הכהן ברבי: … בנוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו? אבל הקב"ה נתן תורה לישראל, ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה"' (שם,ו). ע"י התורה יש לנו חיבור מיוחד עם הקב"ה, שהרי אנחנו לומדים תורה ומתחברים בזה אליה, וממילא ע"י זה גם עם הקב"ה, לכן מובן שבקבלת התורה התגלה בנו גילוי מלכות: 'דרש ר' סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת; לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע' וכו' (שבת פח,א). קיבלנו כתרים כמו מלכים, כיון שחל בנו גילוי של מלכות ע"י חיבור לקב"ה מלך מלכי המלכים. בפשטות מה שקיבלנו שני כתרים זה בשל דברנו לקבלת התורה, שאמרנו "נעשה ונשמע" לכן כנגד שתי המילים קיבלנו שני כתרים, אלא שלכאורה המילים 'בשעה שהקדימו ישראל' לא מדוייקות, שהיה צ"ל 'בשעה שאמרו ישראל', למה הדגיש שהקדימו? אלא נראה שזה רומז להמשך שמובא: 'אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", ברישא "עושי" והדר "לשמוע”' (שם). בנ"י הראו בהקדמתם נעשה לנשמע שיש בנו מעלה של מלאכים, שיש לנו חיבור רוחני עליון שמימי, ולכן ראוי שנקבל את התורה; לכן ניתנו שני כתרים כדי להדגיש את מה שנאמר, לא רק שהסכמנו לקבל את התורה, אלא האמירה מוכיחה שאנחנו מלכים – בניו של הקב"ה, לא כמו שאר בני האדם הרגילים, ולכן אנו כמלכים בשל דבקותינו בקב"ה מלך מלכי המלכים. אולי אפשר שנעשה לפני שנשמע רומז שיש בנו תורה שמתגלה בנו (ולכן כאילו עושים לפני ששומעים את התורה מה'), שזהו התושב"ע (אמנם היא חלה ע"י שלומדים את התורה שה' נתן, אבל זה כרמז כעין שמופיע מאתנו; או כעין אברהם שלמד את התורה מעצמו, שיש במהותינו גילוי של תורה שנובעת בנו [רק אנחנו לא יכולים להגיע לזה כמו אברהם מעצמנו בלבד] ולכן זהו כעין רמז ודוגמה לתושב”ע) ויש "נשמע" שזהו התורה שבכתב שה' הביא לנו והשמיענו משמים; לכן כנגד שתי התורות נתנו לנו שני כתרי מלכות להוכחת קשרנו למלכות ע”י התורה. אולי אפשר גם כרמז שיש כתר של נעשה ויש כתר של נשמע, שהנעשה הוא קודם (שלכן הדגיש שהקדימו), שבזה אנו מראים את היותנו בניו של הקב"ה, שלכן סומכים עליו בשלמות ומקבלים לעשות עוד לפני ששמענו, כמו שנאמר בהמשך, בתשובת רבא לצדוקי, שאמר לו: 'א"ל: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו, ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו, ואי לא, לא קבליתו. א"ל: אנן דסגינן בשלימותא, כתיב בן (משלי יא, ג) "תומת ישרים תנחם", הנך אינשי דסגן בעלילותא, כתיב בהו (משלי יא, ג) "וסלף בוגדים ישדם"'. (דסגינן בשלימותא – התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה, וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו' [רש"י]). לכן בנעשה (שהוקדם) יש גילוי כבנים, כבן שסומך בשלמות על אביו מאהבתו וסמיכתו עליו שלכן אומר מראש שיעשה מה שיאמר לו. אבל יש גם "נשמע" שרומז שכאשר בנ"י אינם במדרגה שלמה, בכ"ז עדיין מחוברים לתורה מכח כעין עבדים, ששומעים לקול אדונם, וגם בזה דבקים בקב"ה מכח התורה; וגם בזה עדיין יש בנו כח בנים במהותנו שקיימת תמיד. לכן קיבלו שני כתרים, שתמיד יש בנו גילוי של מלכות ה' בעולם. כך אנו מקדשים את עצמנו ואת כל העולם כולו אתנו ('ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי  שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר "וחוטא אחד" כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה' [קידושין מ,ב]), ע"י הדבקות בקדושה ובגילוי שם ה' בעולם: 'דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא מאי קרא? (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה", תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום' (מכות כג,ב-כד,א ['דתנא רבי ישמעאל: (שמות כ, ב) "אנכי" (שמות כ, ב) ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום'. הוריות ח,א]), שגופנו נתקן (כמרומז ברמ"ח אברים) וכל המציאות בעולם נתקנת (כנרמז בשס"ה ימות השנה), שכל הבריאה נבראה בשביל גילוי תורה על ידנו ('"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' [רש"י; בראשית א,א]; ולכן קיום הבריאה היה תלוי בקבלת התורה [שבת שם]), ולכן העולם נברא ע"פ התורה ('כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה: "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך? מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' [ב"ר א,א]), ואנו בנ"י, שהתורה מתאימה לנו, כמו שאמרו חז"ל שכביכול הקב"ה שאל את האומות והם לא רצו לקבל את התורה (מכילתא; שמות כ,ב), כיון שאינה מתאימה למהותם; ובפרט נרמז בפס' על ישמעאל ועשיו: “ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת [אש דת] למו" (דברים לג,ב). '"מסיני בא" - יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר "לקראת האלקים", למדנו שיצא כנגדם. "וזרח משעיר למו" - שפתח לבני שעיר שיקבלו את התורה ולא רצו. "הופיע" – להם. "מהר פארן" - שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו. "ואתה" – לישראל' (רש"י). נראה שמעבר לפשט שהם הכי קרובים לאנשים שיכולים לקבל את התורה, כיון שהם ממשפחת אברהם ששמר את התורה (ועשיו גם ממשפחת יצחק) ולכן פנה אליהם כייצוג לכלל האנשים בעולם; אולי יש בזה גם כעין רמז שאנחנו מחוברים לתורה, כבנים וכעבדים בשלמות המעלה. שלכן נרמז בהם שלא קיבלו את התורה (ואנחנו כן, כרמז שקיבלנו כעין המתגלה בהם ברמז), שישמעאל היה בן השפחה, ולכן מרמז על עבדים – אבל גם עם גילוי של בנים, שהרי היה בן אברהם, שכך כשאנחנו בדרגה של כעבדים עדיין יש בנו גם גילוי של בנים; ועשו היה בן יצחק ורבקה כך שהוא בן שלם מכל צדדיו, שיש גם דרגה של בנים בשלמות המעלה. אולי לכן שמענו את שתי הדברות הראשונות מהקב"ה, כעין קירבה עליונה שזכינו לשמוע ישירות מהקב"ה, וזה מתגלה ב"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ,ב), שהוציאנו מבית עבדים כיון שאיננו שייכים כלל לגילוי עבד, אלא בנים שלמים ומובחרים לקב"ה בשלמות, כמו שאמר ה' במצרים: ”ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכרי ישראל" (שמות ד,כב). וכן שמענו "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני" וגו', כרמז שלא נחטא, שזהו כרמז לדרגה שיש בו גילוי של עבדים, שלכן מזהיר שלא יחטאו בשל ריחוק מהקב"ה. כח מתן תורה לא פסק, הוא אמנם הפסיק להיות גלוי כבזמן נתינת התורה, אבל עדיין ממשיך להופיע בעולם: "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי” (דברים ה,יח). '"ולא יסף" - מתרגמינן ולא פסק, כי קולו חזק וקיים לעולם. דבר אחר: ולא יסף, ולא הוסיף להראות באותו פומבי' (רש”י). אשרינו שזכינו לקבל את התורה לעסוק בה ולדבוק בקב"ה בשלמות, יהי רצון שנזכה להגיע לשלמות שיתקיים בנו: “והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב,ב-ד).