"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה. וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה" (במדבר ח,א-ד). מצוות התורה נמשלו לנר והתורה נמשלה לאור: "כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו,כג), כך כאן בהדלקת המנורה נאמר נרות ואור ("הנרת ... יאירו"), ומרמז לקשר לתורה, שהנרות מאירים לכיוון הארון עם התורה (לכן נאמר על הנרות וההארה בהקשר לכיוון הנרות: "בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות"): 'דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - למול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה מצדד פני ששה הנרות' (רש"י). לכן גם סמוך לזה קודם: "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו" (במדבר ז,פט), שזהו המשך מסירת התורה מאהל מועד (שנאמרה התורה פעם נוספת כמו בסיני, או שבסיני הכללים ובאה"מ אמירת הפרטים [חגיגה ו,א-ב]). אולי גם כרמז: "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה" – שהעלאת הנרות והארתם בעולם קשור לתורה – לציווי ה' למשה; וזה מתגלה בעולם ע"י בנ"י ובפרט הסנהדרין, ולכן נרמז "ויעש כן אהרן", "כן" בגימטריה 70 כרמז לשבעים זקנים, ועוד אהרן יוצא 71 כחברי הסנהדרין. זה מתגלה בהדלקת המנורה ע"י אהרן הכהן, שהכהנים אחראים על התורה בבנ"י: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו'ת הוא" (מלאכי ב,ז), וכרמז שאהרן עשה בדיוק כמו שמשה ציווהו, שזהו כעין מלאך שעושה בדיוק כמו שה' ציווהו, וכך מאיר ומעביר את התורה באמיתיותה וישרותה. לכן גם מתגלה ב"כן" – 70 כנגד גילויי התורה: '  ... כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה הַמְשׁוּלָה בְּיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): "וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי". וּלְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הַיַּיִן לִשְׁתּוֹת בְּמִזְרָק, כְּמָה דְתֵימָא (עמוס ו, ו): הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, לְכָךְ הֵבִיא מִזְרָק, (במדבר ז, יט): "שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ", לָמָּה? כְּשֵׁם שֶׁיַּיִן חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, כָּךְ יֵשׁ שִׁבְעִים פָּנִים בַּתּוֹרָה' וכו' (במדבר רבה יג,טז). אולם כל גילויי התורה אמת רק כשמכוונים לתורה כראוי, לכן מתגלה באהרן שהעלה את הנרות כראוי, ויש שבעה נרות, שמכוונות לקה"ק, שכך התורה אמת כרמז בשבע כנגד שבעים, דווקא כשמכוון לאמיתה של תורה. (ו"כן" מחולק ל-50 ו-20, שיש חלוקה בין חמש הנרות לשנים המזרחיים בהטבה שלהם – 'נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים' [משנה; תמיד ג,ט], לכן מחולק בין החמשה לשנים; ואף יש דעה שהנר המערבי הוא הנר השני ממזרח, לכן מרמז על השני שמרמז על השכינה בהיותו דולק כל הזמן, ולכן נרמז בשנים כדי לרמז על השני ממזרח, ויש לו חמש נרות ממערבו). גילוי התורה בשבעים פנים נעוץ בגילוי של בנ"י, שבתושב"ע מתגלה בכל אחד מישראל גילוי שלו בתורה, לכן שבעים כרמז לשבעים נפש שירדו למצרים שזהו כעין השורש של בנ"י הרבים שיצאו מהם; וכן כרמז לשבעת ימי הבריאה, שיש שוני בעולם, ולכן כך מתגלה אחרת בכל אחד מבנ"י בהיותו אחר מחברו (וכן שונה בעקבות דברים שונים שעברו עליו בעולם ולכן מתקשר לצורה כזו או אחרת). לכן זה מתגלה במיוחד באהרן שהיה בו מעלה מיוחדת בקשר לבנ"י: 'הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (אבות א,יב). אולי כרמז שנאמר כאן: "וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה", כרמז למשה בסיני, כרמז שיש קשר לתורה שנתנה בסיני, שכך המנורה היא מקשה אחת כרמז לתורה אחת, אלא שהיא מתגלה בבנ"י הרבים בצורות שונות, שלכן הנרות מחולקים לשבעה נרות, ולכן גם המנורה מורכבת מאוד, שלכן גם נרמז ב"מקשה" – '"מקשה זהב", מהו מקשה? כלומר, מה קשה היא לעשות. שהרבה יגע משה עד שלא עשה המנורה, שכן הוא אומר: "מקשה תיעשה המנורה" (שמ' כה לא)' וכו' (תנחומא "בהעלותך" סימן ג); שמקשה זה אחדות אבל גם מרמז לפרטים הרבים שהיו בה, שכך התורה היא אחת אבל מחולקת לגילויים רבים (וזה "עד ירכה עד פרחה מקשה הוא", שירכה זה החלק התחתון, ופרחה כרמז לפרח למעלה, שיש גילויים מהתעלות כעין רחוק מהעולם [פרח] ועד גילוי קדושה בתוך הטבע [ירכה]) . שבעת הנרות גם רומזות לשבעים נפש, כרמז שיש שוני בשל הגילוי בעולם, ולכן זהו כעין רמז לבנ"י (שירדו שבעים נפש למצרים), שאנו מגלים את שם ה' בעולם, את תורתו, ולכן זהו כעין רמז בשבע כנגד שבוע הבריאה אבל מרמז שהעולם נברא בעשרה מאמרות, ולכן כנגדם (שזהו השורש בקדושה שמעמיד את העולם שנברא) זהו שבעים (כרמז שבע כפול עשר) שמתגלה בשבעים פנים לתורה דרך גילוי בנ"י בעולם. גם המקום העיקרי של התורה זהו א"י, ולכן שבעת הנרות כעין רומזים לשבעת העממין, ויש נר מערבי שרומז לשכינה כרמז שעם אחד, הגרגשי, האמין לה' ויצא מהארץ: ' ... גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי, (מלכים ב יח) "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם", זו אפריקי (יר' שביעית ו,א). שזה גם נרמז בשבעים פנים כרמז שכאן יש חיבור לשלמות התורה כראוי (שבעים כתהפרטות של גילוי ארץ שבעת העממין, בגילוי של תורה שמרוכזת בעשרת הדברות [שכך זהו שבעים כרמז לגילוי של שבע ועשר]): '"אשר שם הזהב", אלו דברי תורה, שהן נחמדין מזהב ומפז רב. "וזהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. "שם הבדולח ואבן השוהם" וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה' (ב"ר טז,ד). לכן גם נרמז שהמנורה זהב, "מקשה זהב", (שמקשה רומז להתפרטות של התורה שלכן נרמז בקושי לבנות את המנורה), כרמז לא"י "וזהב הארץ" שאין תורה כתורת א"י, שכאן התורה בשלמותה וטהרתה.