הגדרת יעדים

לפני שמתחילים צריך להגדיר את היעד שאליו שואפים. אנחנו שואפים ל"אהבה רותחת", לא רק "שלום" של הפסקת אש אלא שנסתכל על בת הזוג בעיניים "נוצצות" ומלאה אהבה כמו שהיה לפני החתונה או בתקופה הכי טובה שלנו ביחד[1] - כך ואפילו יותר מזה אני מצפה להיות עם אשתי כל הזמן. אמנם זה יעד שיכול להיראות רחוק - אבל צריך לדעת שהוא אפשרי, אנחנו נשאף לשם ובע"ה נתקדם.

מהי נקודת המבט

השאלה הקריטית, לכל מה שאנחנו הולכים לדבר כאן היא, באיזה מקום בסולם הערכים אדם ממקם את הקשר הזוגי שלו. יש אנשים שרואים את הבית כ"מפריע" לדברים החשובים שהוא רוצה לעשות (בין אם זה ברוחניות או דברים אחרים) ואשתו עושה לו "מניעות", או שהיא ה"תיקון" שלו וכו'. והאמת היא שהקשר עם האישה זה ערך מרכזי ביותר בחיינו - לא פחות מכל עבודה רוחנית אחרת שאנחנו מסתכלים עליה כחשובה, בין אם זה לימוד תורה או תפילה, או כל דבר אחר שאנחנו מחשיבים אותו. הערך שהבית שלנו יהיה מלא אהבה, הוא ערך מהשורה הראשונה. אנחנו צריכים לדעת שהמצב שלנו בזוגיות, מאוד חשוב ומעניין את ה' יתברך, וכל תוספת של אהבה שלנו גורמת לנחת רוח גדולה מאוד למעלה.

החיד"א אומר, שעיקר הדין למעלה הוא - איך אדם התנהג עם אשתו. אם הוא העמיד את כל דבריו על ה"דין" כך גם ידונו אותו ואם היה ותרן ונוח - כך יהיה דינו למעלה. והאר"י הקדוש אומר שמצוות ואהבת לרעך כמוך אמורה דווקא לגבי הבעל עם אשתו. כך שאם יתנהג נכון בבית יהיה לו טוב, גם כאן וגם בעולם הבא, אבל אם לא ישים לנגד עינו את ערך השלום והאהבה (ויקפיד יתר על המידה וכו') הוא יסבול מכך גם כאן וגם אחרי מאה ועשרים.

גם מצד חינוך הילדים יש חשיבות גדולה לחום והאהבה בין ההורים. הילדים צריכים להרגיש שהבית זה מקום נעים. כמובן שזה חשוב ובונה אותם בכל שלבי החיים, אבל הדבר נצרך במיוחד אם בשלב מסוים הם ח"ו יתבלבלו - תמיד תלווה אותם ההרגשה שהמקום ה'נעים' זה בבית ויהיה להם לאן לחזור, אבל אם ההרגשה שבבית יש סבל וכדי להנות צריך לצאת החוצה - עלולות להיות לכך השלכות הרסניות.

זאת ועוד, "מאויבי תחכמני" - כדי לדעת מה הנקודה המרכזית, צריך לראות איפה הטומאה משקיעה את עיקר הכוחות שלה - וכשאנחנו רואים עכשיו איזו מתקפה חזקה הצד של הטומאה עושה נגד קדושת הבית היהודי - מובן שזאת הנקודה המרכזית בדור שלנו.

בין אם אדם מסתכל על חשיבות הקשר הזוגי מבחינה רוחנית ובין מצד ההרגשה הנעימה בבית וההשלכות הרבות של זה - ככל שאדם יותר מחשיב ומציב את הערך הזה במקום יותר גבוה בסולם הערכים שלו - כך יותר יהיה לו כוח להשקיע ויותר יהיה מוכן לחפש פתרונות ולעשות מאמצים מצידו כדי להיטיב את המצב.

למה ה"ברסלברים" השאירו כל כך הרבה ליכלוך בבלרוס??

דובר הרבה בתקשורת על הליכלוך הרב שהשאירו חסידי ברסלב ששהו ליד הגבול בבלארוס ולא הצליחו להגיע לאומן בראש השנה תשפ"א. ואנו משתוממים - אנשים עזבו את המקום הנוח שלהם, שילמו כסף, הקריבו הרבה דברים, היו בתנאים קשים במסירות נפש, ועם כל הדברים המופלאים שקרו שם, ואחרי כל זה, כתב החדשות מסתכל ומה הוא רואה מכל זה? - את הלכלוך שהם השאירו (שבכלל לא מובן איך ציפו מהם לפנות אותו...) מקומם לראות, מתוך התמונה הגדולה הם בחרו להתמקד דווקא בלכלוך שנשאר...

יש לנו לשאול את עצמנו, כיצד אנחנו מגיבים כשאנחנו חוזרים הביתה ויש בלגן... האם בוחרים למקד את המבט שלנו על הלכלוך והבלגן או שאנחנו מסתכלים במבט יותר רחב ומבינים שבבית הזה ילדים גדלים והאמא השקיעה רבות כדי שיהיה להם אוכל טעים, הילדים שיחקו - זה חלק מההתפתחות שלהם - והיו הרבה עבודות בית שכבר נעשו מלבד הדברים אחרים שהיה צריך לדאוג להם - ולא הספיקו לסדר את הבית לפני שחזרת. אמנם הבית מלוכלך, אבל השאלה הגדולה היא מה אתה רואה בלכלוך הזה - האם אתה רואה בו את המסירות נפש של אשתך שמגדלת את הילדים ומשקיעה כוחות רבים בניהול הבית או שאתה בוחר להתמקד במצב הנוכחי ולהתלונן (בדיבור או בהרגשה) על הלכלוך...

התקשורת והחברה שמים דגש חזק על הבעיות והחסרונות, ורובנו מאמצים את המבט הביקורתי והשלילי הזה. צורת ההסתכלות הזאת מגיעה לשיא כאשר מדובר בבת הזוג שלנו - אדם מוכן ללמד זכות על כל העולם, אבל לא על האדם הכי יקר לו בחיים, לכן אנחנו צריכים ללמוד ולאמן את עצמנו להחזיר את נקודת המבט שלנו למקום הנכון[2].

האם יש מקום לתענוג בקשר הזוגי[U1] ?

ידוע, שמצווה להגיע לשולחן שבת עם תאבון ולהתענג כפשוטו מהאוכל. ככל שהאוכל טעים יותר כך מקיימים מצוות עונג שבת יותר בהידור, מקיימים בכך רצון ה' שנשמח ונהנה. העיקרון הזה מאוד חשוב ועלינו להפנים אותו - ה' שמח מאוד כשאנחנו נהנים! האכילה של שבת קדושה והתענוג הגופני שיש לנו מהאוכל הוא מצווה. עקרון זה נכון גם לגבי הקשר הזוגי, האדם הוא אחד היצורים היחידים בעולם החי שהחיבור שלו עם בן הזוג אינו נועד רק למטרת פריה ורבייה אלא לתענוג שמטרתו חיזוק הקשר בין בני הזוג. ולראיה אנו רואים שמצוות עונה נוהגת גם בזמנים שאין אפשרות להרות, זאת מפני שערך האהבה והקשר החם בין בני הזוג הוא חשוב מאוד בעיני הקדוש-ברוך-הוא. למרות ששימוש לא נכון בכוח הזה חמור מאוד, כאן זאת מצווה גדולה והיא מתקיימת דווקא ע"י ריבוי התענוג - כמו סעודת שבת[3].

למצוא את מוקדי החיכוך

כאשר אדם בוגר נפגש בבעיה בכל תחום בחיים שלו - עליו לחפש את המוקדים שבהם הבעיה מתפרצת ולמצוא פתרונות לאותם מקרים.

הנחת העבודה שלנו היא שיש חיבור בסיסי בין בני הזוג והיו להם תקופות טובות ביחד, אבל טרדות החיים הרבות, השגרה, הלחץ ועוד סיבות רבות גורמים שההרגשה הבסיסית הזאת נשחקת. צריך לזהות את המוקדים שגורמים נזקים למערכת היחסים ולמצוא את הפתרונות למצבים האלו.

נציין מספר דוגמאות שעלו בשיעור, אבל כל אחד צריך לחשוב עם עצמו או עם זוגתו, לזהות את המצבים שפוגעים במערכת היחסים שלהם, ולמצוא את הפתרונות המתאימים.  

10 דקות ראשונות בכניסה הביתה

לפעמים קורה שהבעל חוזר הביתה לאחר יום מפרך, וברגע שהוא רק נכנס מיד "יוצא" עליו כל המטען שבת הזוג ספגה במהלך היום שרק חזר הביתה[4]. במצב כזה חשוב לתאם שבעשר דקות הראשונות שאחד מבני הזוג חוזר הביתה - לא מדברים על בעיות והאשמות (גם אם הן צודקות) נותנים קצת להירגע ואח"כ אפשר לומר את כל מה שיש לומר[U2] [5] כמובן בצורה מכובדת ולא פוגעת[U3] .

הכנות לשבת

זמן ההכנות לשבת הוא זמן לחוץ, בהרבה בתים. צריך להיות חכמים ולראות מה גורם ללחץ, אם זה בבישולים - לבשל ביום חמישי או אפילו ביום רביעי. ואם זה הנקיונות, אז לשטוף יותר מוקדם.

במצב שלא מספיקים לשטוף יש התנגשות בין שני ערכים - מצד אחד רוצים שיהיה נקי בבית לכבוד שבת, ומצד שני רוצים לשמור על השלום והשמחה בבית. יכול להיות מצב שאי אפשר לרצות את שני הערכים וצריך לבחור - ובגלל שהקדמנו ואמרנו שערך שלום הבית הוא ערך ממדרגה ראשונה - יותר טוב לנקות את הבית פחות ביסודיות, או שיהיה פחות תבשיל ובלבד שהשלום והשמחה ישמרו[6].

מזגן בכל חדר

אחת השאלות הראשונות של העוסקים בהשכנת שלום בית היא - האם יש מזגן בכל חדר (או לפחות בחדר ההורים)... אנחנו צריכים להיות מודעים שתנאים פיזיים יכולים לגרום ללחץ או חוסר סבלנות ולמרות שהם נראים טכניים, הם עלולים לגרום לבעיות מהותיות וצריך לטפל בהם.

קשה לך לשטוף כלים? - תקנה מדיח

צריך שיהיה הסכם בין בני הזוג אלו עבודות הם עושים ואיזה לא. אם לבעל קשה לשטוף כלים, יכול להיות שזה תפקיד שהאישה תיקח על עצמה והבעל יקבל תפקידים אחרים. אם גם לאישה זה קשה אז במקום שזאת תהיה סיבה למריבה - צריך פשוט לקנות מדיח.

מה שלא מוצא חן בעינך –תעשה בעצמך!

יחד עם זאת, הבעל לא יכול לכפות על אשתו לטפל בכל הדברים שמפריעים לו בבית, "זה מפריע לי ולכן אני מצפה ממךְ לעשות כך וכך". יש משפט שאומר - אם זה מפריע לך אל תדרוש מאחרים אלא תעשה בעצמך!

התחתנתי[U4]  איתך כדי להוריד את הפח!

לעתים הבעל מרגיש חוסר נוחות או בזבוז זמן כאשר הוא נדרש לעזור בעבודות הבית. אם נתבונן נוכל להבין שעבודות הבית מבטאות את הקשר והחיים המשותפים! כאשר אשתי מבקשת ממני לזרוק את הפח אני אומר "התחתנתי איתך כדי לזרוק את הפח!" ועושה את זה בשמחה - מפני שהפח המלא מבטא את החיים המשותפים שלנו, יש הרבה פעילות בבית, הרבה "חיים", והחיים האלו מייצרים גם הרבה אשפה. הפח המלא, הוא בעצם ביטוי לקשר שלנו שאותו אני כל כך רוצה. ואני שמח לעשות את חלקי בקשר גם בדברים ה"קטנים"[7]. באותו אופן אפשר גם להסתכל על הילדים שמבלגנים או מפריעים - הם הפירות של האהבה שלנו[8]...

האמנתי כי אדבר

דרך נוספת ומאוד משמעותית להפיח רוח חדשה במערכת היחסים וללבות את האהבה, היא לדבר על זה - הבעל בינו לבין עצמו ועם אשתו. להגיד לעצמו, "כמה אשתי אוהבת אותי, כמה היא חשובה לי", "כמה טוב שהתחתנו", "אנחנו כל כך מתאימים".

שמות חיבה

למי שעדיין אין - למצוא שם חיבה לאשתו (ולמי שיש יכול להתחדש ולמצוא שם חדש) אם הבעל קורא לאשתו "אהובתי" או "יקירתי", יהיה לו קשה לצרף לתואר הזה ביטויים שליליים או צעקות.

מחמאות

חשוב מאוד לתת מחמאות, להשקיע בזה כוחות לחפש על מה להחמיא. "כמה הבית נקי", "כמה האוכל טעים", "כמה את נראית טוב", "איזה מזל שאת לא רק יפה אלא גם חכמה!" - כמובן שחשוב להשתדל כמה שיותר להתאמץ להזדהות עם מה שאומרים.

אנחנו לא מבינים עד כמה הדיבורים האלו משפיעים (וכמה אנחנו לא שמים לב לכל ההשקעה הרבה של בת הזוג והדברים הטובים שיש בה, ומקבלים אותה בתור מובן מאליו...)

צריך ללבות את האהבה גם בדברים שנראים קטנים. לכן, חשוב לכל הודעה ששולחים אפילו אם זה עניין טכני – מוסיפים "סמיילי"[9]!

גם כאן, ככל שערך האהבה והשלום חשוב אצלנו - כך יותר נתאמץ לעשות את המוטל עלינו כדי לשמח את בת הזוג ולהגביר את האהבה בינינו.

בלי ציניות ודיבור פוגע

חשוב מאוד שלא יהיו בבית דיבורים פוגעים אפילו לא בצחוק וגם לא "בדיחות" על נשים באופן כללי.

יש דברים שלא מספרים

כמו כן, צריך להיות רגיש ולהבין שיש דברים שנשים לא יכולות להכיל. לכן, גם בעל שרוצה להיות כנה ופתוח עם אשתו - אסור לו לספר על ההרגשה שהייתה לו כלפיה ברגע של משבר. אם בעל יגיד לאשתו שאתמול הוא הרגיש שהוא ממש שונא אותה - היא תזכור לו את זה לכל החיים. בזמן שבעל רק עבר משבר זמני[10], האישה יכול לקבל את זה מאוד קשה.

הצמיחה מתוך השוני

יש כאלו שחושבים, שהיה יותר טוב אם בני הזוג היו דומים ככל האפשר בבכל תחום. שאם בני הזוג היו "תאומים סיאמיים" הדבר היה מאוד נוח.

אבל האמת היא, שדווקא מתוך השוני בין בני הזוג מגיעה ההתפתחות והגדילה גם של כל אחד מהם וגם של הקשר הזוגי. כשם שאנו רואים בתחומים שונים בחיים, למשל, הראיה התלת-מימדית, נוצרת ע"י הזוית הראיה השונה בין עין ימין לעין שמאל - כך נוצר העומק. יכולת ההליכה, נוצרת מכך ששתי הרגלים שלנו נמצאות במקומות שונים ועושות תנועות נגדיות[11].

אין מה להיבהל מכך שאשתך לא חושבת או מרגישה כמוך, קצב החיים שלה שונה וכו', ההבדלים יוצרים את העניין והעומק בחיים ומקדמים את הקשר למקומות שהוא לא היה מגיע בלעדיהם.

מי שייקח את הושא ברצינות - יראה התקדמות!

אנחנו מובטחים ועומדים, מי שיקח את הנושא הזה ברצינות - יציב אותו בראש סדר העדיפויות שלו, יציב לעצמו מטרה, יתכנן את מעשיו, יתיעץ במידת הצורך או יחשוב עם אשתו ויעשה את הצעדים המעשיים הנדרשים (גם כאשר זה לא הכי נוח לו) - התוצאות יתחילו להגיע! אמנם לא כל הבעיות יפתרו ביום אחד אבל הוא יתחיל לראות שינוי שיתעצם וילך.

חייבים להתפלל על שלום בית

חשוב להתחזק בחשיבות התפילה[12] - כשם שאנחנו מתפללים על כל דבר קטן וגדול, ק"ו שצריך להתפלל ולבקש שיהיה לנו שלום בית 'רותח' עם עינים נוצצות, שהאהבה תגדל יותר ויותר בכל יום.