'תנא: בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן. חכמניות הן - שלפי שעה דברו. דא"ר שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר (דברים כה, ה) "כי ישבו אחים יחדו". אמרו לו: אם כבן אנו חשובין תנה לנו נחלה כבן, אם לאו תתיבם אמנו. מיד "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". דרשניות הן - שהיו אומרות אילו היה לו בן לא דברנו. והתניא: "בת"? אמר ר' ירמיה: סמי מכאן בת. אביי אמר: אפילו היה בת לבן לא דברנו. צדקניות הן - שלא נישאו אלא להגון להן. תני: רבי אליעזר בן יעקב אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה. איני? והא אמר רב חסדא: ניסת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים, בת עשרים יולדת עד ארבעים, בת ארבעים שוב אינה יולדת? אלא מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס כיוכבד' וכו' (ב"ב קיט,ב). 'חכמניות הן - בדרך ארץ. שלפי שעה דברו - שכשמצאו פתח לדבריהם באו בעלילה ובטענה מעלייתא לבית דין כדמפרש ואזיל' וכו' (רש"י). לשם מה דרשו חז"ל שבנות צלפחד היו חכמות דרשניות וצדקניות? בפשטות זה להביא את מעלתן, כגילוי למעלה הגבוה שלהן שלכן הן זכו שהפרשה תאמר בזכותן: '"ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות”. יפה תבעו בנות צלפחד, שכך כתובה פרשה לפני במרום. אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו' (ספרי; במדבר כז,ז). שכיון שהיו במעלה גבוה כ"ך לכן ראוי שהפרשה הזאת תתגלה על ידן. שאין זה סתם מקריות, אלא זה בא לבטא את מעלת הנשים שלא חטאו כמו הגברים: '"ותקרבנה בנות צלפחד". אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב, ב): "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם", ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן. שנאמר (שם, ג) "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" וגו', והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד, לו): "וישובו וילינו עליו את כל העדה", ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שכתוב למעלה מן הפרשה (כו, סה): "כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה" איש ולא אשה, על מה? שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ. לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים' (במדבר רבה כא,י). לכן כדי לתת להן את כבודתם על כך, זיכה הקב"ה שפרשת נחלות תתגלה ע"י בנות צלפחד כדוגמה לכלל הנשים; ומבין כל הנשים זה דווקא דרכן בשל מעלתן הגדולה, ולכן הביאו את מעלתן (שגילוי מעלתן מלמד גם על מעלת כלל הנשים וגם על מעלתן שלהן במיוחד). אולי אפשר שזה בא כרמז לומר שהן באו וטענו שאביהם מת בחטאו ולא בחטאים של אותם שנלקחה מהם נחלתם, ולכן לא איבדו את הזכות לנחלה: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו" (במדבר כז,ג). אולם לשם מה אמרו שמת בחטאו, למה להזכיר בכלל שאביהם מת בשל חטא? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('בארץ לא זרועה', 'חיבת הארץ של בנות צלפחד') שצלפחד מת בחטא, אולם בכוונתו של צלפחד זה נעשה בכוונה לשם שמים (לשיטת ריב"ב שצלפחד מהמעפילים [שבת צו,ב-צז,א] זה בא להראות שעושים תשובה ורוצים בארץ. ולשיטת ר"ע שצלפחד הוא המקושש זה בא להוכיח שלא פטורים מהמצוות לאחר שנגזר עליהם עונש הגלות במדבר [תוס' ד"ה 'אפילו'; ב"ב קיט,ב]. או כדי שידעו מה העונש על חילול שבת [יב”ע; במדבר טו,לב. אולי זה תלוי מתי היה המקושש, שע”פ המדרש שמביא תוס' זה היה לאחר המרגלים, אולם לפי הספרי (על במדבר טו,לב) זה היה בשבת השניה שהיו אמורים לשמור, כך שזה היה הרבה לפני המרגלים; לכן לפי זה העמיד יב”ע שהכוונה לשם שמים היתה כדי שידעו מה דינו ולא כדי שידעו שהמצוות עדיין קיימות, שהרי אין טעם לחשוב שלא מחוייבים]). לכן מדגישים חז"ל בבנות צלפחד, שהן באות בטענה של המשכיות צלפחד (כעין מגלות עליו), והתגלה בהן גילויים של מעלה, שבזה כעין רמז לטענתן שחטאו לא נבע בשל אותם חטאים שהתכוונו בהם לרעה, אלא חטא לשם שמים, בשל כוונה של מעלה, אלא שטעה בזה. לכן מתגלה בהן מעלתן, כעין רמז לכוונה לשם שמים, ופרטי המעלות מרמזים כהיפך מהחטאים שחוטאיהם נענשו שלא יקבלו חלק בארץ: 'חכמניות הן' בדרך ארץ זה כנגד חטא המתלוננים, שהיה ההיפך מדרך ארץ, היה להם את האוכל הכי טוב שקיים – את המן, והם התלוננו על שרוצים מאכלים פשוטים שאכלו במצרים (ועוד שזה שקר גדול וברור שבכלל היה להם כל זאת לאכילה בעבדותם במצרים, שזה לא דרך ארץ להתלונן כשכולם יודעים שזה שקר). 'דרשניות הן' כנגד עדת המרגלים, שאילו היו ישראל מתעמקים במעלת א"י לא היו חושבים בכלל ללכת לבדוק את הארץ, שהמעין בתורה ולומד את סגולות ומעלת הארץ מבין שא"י היא גדולה וחשובה עד שאין מקום בכלל לחשוב לרגל כדי לדעת אם כדאי להיכנס אליה; ובפרט שהמרגלים נבהלו מגשמיות הארץ ולכן חטאו (ראה 'בארץ לא זרועה', 'מה היה באמת חטא המרגלים', למרן הגרח”ד זצוק”ל זיע”א), אבל אילו היו לומדים היו מבינים שזהו רצון ה' ושהגשמיות הארץ מעלה את האדם בקדושה ולא היו מגיעים לחטא. 'צדקניות הן' כנגד עדת קורח שהם באו כאילו בצדקות, כאילו שרוצים את הצדק שלא יתנשאו עליהם בשל מעלתם של ישראל. שכך מרמזים חז"ל שגילוי מעלתם זה ההיפך משורש אותם חטאים שאמרו שלא חטא אביהם בהם, שזה מרמז שחטאו היה בשל מעלה – שכיוון לשם שמים.