' ... וכך היו ישראל נהוגין למול עד שנחלקו לשני ממלכות, ומלכות אפרי' מנעו מהם את המילה, ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה, ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ, ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו, עמד אליהו והיה מתפלל לפני הקב"ה. אמר לו הקב"ה: (אליהו) טוב אתה מאבותיך? עשו בקש את יעקב להרגו, שנאמר "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", וברח מלפניו ונמלט, שנאמר "ויברח יעקב שדה ארם". פרעה בקש להרוג את משה, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר "ויברח משה מפני פרעה". שאול בקש להרוג את דוד, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר "ודוד ברח וימלט". ללמדך שכל מי שהוא בורח נמלט. עמד אליהו וברח מארץ ישראל ונמלט, שנאמר "ויקם ויאכל וישתה". נגלה עליו הקב"ה ואמר לו: מה לך פה אליהו? - "קנא קנאתי". אמר לו הקב"ה: לעולם אתה מקנא? קנאת בשטים על גלוי עריות, שנ': "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית, (שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית), שנ' "ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא" וגו'. אלקי ישראל יחיש ויביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו, שנא' "והשיב לב אבות על בנים"' (פרקי דר"א, כט). חז"ל מביאים על אליהו שהוא קינא על שבנ"י לא מלו, ובעקבות כך ה' הטיל עליו להיות בבריתות. בפשטות מה שנאמר לאליהו שקינא בשיטים בא לבטא שהקנאות נטוע באליהו שהוא פנחס בצורה עמוקה ביותר. אולי גם כרמז שזה מופיע בדורות שונים, ולכן כנגד זה הוטל עליו להופיע בדורות השונים, ולכן זה בכלל הדורות ולא רק בדור אחד (וזה בברית המילה שעל זה קינא אליהו). אולי אפשר שבאו לרמז שבפנחס יש רמז למה שהוטל על אליהו (ולכן היה חשוב לומר את הקשר לפנחס), שנאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כה,י-יג). שנרמז כאן על קשר בין קנאותו ובין גילוי של ברית: "ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו", שדרשו זאת כעין שה' מגלה שיש בפנחס גילוי של קנאות ("אשר קנא") ולכן כנגד זה מתגלה שמופיע בברית בכל הדורות ("ברית ... עולם"), שזהו רמז לברית המילה שבנ"י עושים בכל הדורות ואליהו בא אליהם (בשל קנאותו). וזה קשור לגילוי כהונה ("כהנת"), כיון שבברית המילה בנ"י מראים שאנו ישראל, שהמילה נקראת ע"ש ישראל: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט), ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז), ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א)' (משנה; נדרים ג,יא). בברית המילה אנו מראים את תפקידנו כישראל בעולם, כממשיכי האבות בגילוי שם ה', שזהו ברית ביננו לה': "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלקים. ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית יז,ז-יא). לכן בברית מתגלית מהותנו שהיא: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו). לכן כנגד זה נרמז אצל פנחס בעניין כהונה וברית, שה' יאמר לו שבעקבות קנאותו שטען שישראל אינם עושים ברית ואינם שומרים את דרך ה', שבזה כעין שאיננו גילוי של כהני ה' – אז לכן הוא ילך ויראה בכל ברית את גילוי מהותנו שאנו מכריזים שאנו במהותו לה', ככוהני ה' בעולם. אולי גם כרמז שבמילה "שלום" יש חתך באות ו', כעין רמז שבברית המילה חותכים את הערלה (וזה "בריתי שלום", כרמז שמדובר על ברית שהיא החיתוך של הערלה), וברית השלום ניתנה לו בעקבות הקנאות שעשה, שזה כרמז שקנאותו תגרום שהוא יצטרך להופיע בבריתות. אולי גם כרמז לחיתוך והאות י', שזה כרמז שבזמן המילה קוראים שם לתינוק, וכן אצל אברהם ה' אמר לו שישתנה שמו מאברם לאברהם בהקשר לברית המילה (שמתחיל בשינוי שמו וממשיך שימול [בראשית יז]). והאות ה' נתנה באברהם זה מחיתוך האות י' של שרי שנהפכה לשרה: 'אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם' (ב"ר מז,א). לכך ברמז של חיתוך וגילוי כעין י' במילה "שלום" רומז על שהאות י' של שרי נחתכה כדי שאברם יקרא אברהם, וזה (שינוי השם באברהם) קשור למילה, שזה בא לרמז על קשרו של פנחס לברית המילה (ומיד ממשיך הפס' "והיתה לו ... עולם", שלעולם יופיע בבריתות). בנוסף מובא במשנה (שם): 'רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז)', ולכן זה נרמז בחיתוך ב"שלום", ששלום זה שלמות כעין תמים שזה שלם; כרמז שדווקא החיתוך בברית המילה הוא שמביא את האדם לשלמות. בנוסף, בברית המילה חותכים את הערלה, שזהו חיתוך בגוף, כעין שפנחס התכהן בעקבות שהרג את זמרי, שפגע בגופו (וכן ברית היא דבר מסוכן, שנחשב קרוב לסכנת חיים, ואף יש שמתים מזה; לכן זה דומה להריגת זמרי, וכן למסירות הנפש של פנחס שסיכן את חייו בקנאותו – שהרי יכלו להורגו כשבא לבצע את המעשה, וכן מכעסם יכלו להורגו גם אח"כ. וה' הביא לו ברית שלום שישמרהו מהסכנה – שכך אליהו הוא מלאך הברית שבא כגילוי קדושה להציל את הנימול). [בנוסף, פנחס הרג את זמרי ובכך הפסיק את המגפה, וכך בברית מילה יש גם השפעות חיוביות של מניעת מחלות]. הרמב"ם מביא במורה נבוכים: 'וכן המילה אצלי אחד מטעמיה - למעט המשגל ולהחליש זה האבר כפי היכולת עד שימעט במעשה הזה' (מורה נבוכים ג,מט), ולכן זה דומה לקנאות פנחס שבאה לבטל את הערווה שעשה זמרי; וכן עזר בכך להפסקת חטא הערווה של כלל החוטאים, כעין שברית המילה עוזרת לזה. עוד נראה שקנאות פנחס שמסר נפשו בקנאותו לה', זה מתגלה גם בברית המילה, שבנ"י בכל הדורות מסרו נפשם על שמירת ברית המילה: 'תניא ר"ש בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם' וכו' (שבת קל,א). לכן זה מתאים לגילוי כנגד פנחס, ולכן הוא זה שבא לברית המילה לגלות על מסירות נפשם של ישראל (כגילוי שלא כמו שטען [שלא מלים], אלא כהוכחה שבנ"י מוסרים נפשם לה', על ברית המילה ועל כלל המצוות).