"וידבר ה' אל משה לאמר. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך. וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין. אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא. וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא" (במדבר לא,א-ה). מדוע דווקא אלף למטה נשלחו למלחמת מדיין? בפשטות כיון שזה נעשה לא כמלחמה כוללת אלא רק כמלחמת נקם נקודתית, אז לא היה צריך לגייס כ"ך הרבה, ולכן היה מספיק אלף לוחמים ממטה, שכך יצא סה"כ 12 אלף שזו כמות מספיק גדולה של לוחמים שמספיקה בכדי להילחם במלחמה קטנה (אמנם לפי השלל ששבו נראה שנלחמו מלחמה מאוד גדולה, אולם אפשר שמראש לא חשבו שכך יהיה אלא שנעשה להם נס במלחמתם והצליחו ביותר וכך המועטים ניצחו רבים ביותר, שהתקדמו הרבה מעבר למה שחשבו מתחילה). בנוסף כיון שזה היה לאחר שישראל חטאו בבנות מואב היה חשש שיגררו שוב לחטא, שאפילו המעט שיצאו עבר להם מחשבות זימה: '(במדבר לא, יד) "ויקצוף משה על פקודי החיל". אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להן משה לישראל: שמא חזרתם לקלקולכם הראשון? אמרו לו: לא נפקד ממנו איש. אמר להן: אם כן כפרה למה? אמרו לו: אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו. מיד "ונקרב את קרבן ה'". תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערווה' וכו' (שבת סד,א-ב). לכן היה חשש שאם יצאו רבים הם יגררו אחר עיניהם ויגיעו אף לחטא ממש; לכן שלחו רק אלף למטה שהם יחסית כמות קטנה, שכך בחרו ושלחו דווקא צדיקים שכך לא יבואו לחטוא: '"וימסרו מאלפי בני ישראל" – מגיד הכתוב שהיו בני אדם צדיקים וכשרים, ומסרו נפשם על הדבר' וכו' (ספרי). וכן תרגם יב"ע: 'ואתבחרו גוברין צדיקין ומסרון נפשהון' (פס' ה). בעל הטורים (בפס' ד) מביא רמז במספר היוצאים (לפי השיטה שהיו כפול) שזה בא כנגד מה שהפילו בישראל, כעין גילוי הנקמה: '"אלף למטה אלף למטה" – לכל מטה שני אלפים, הרי כ״ד אלפים הלכו עליהם למלחמה כנגד כ״ד אלפים שהפילו מישראל'. אולי אפשר שכיון שלא היו צריכים את כולם כיון שזה לא מלחמה גדולה אלא מלחמת נקם אז באו לגלות בלוחמים גילוי של שם ה' שקשור לבנ"י וכרמז למלחמה, שמובא במשנה בברכות מחלוקת בין ריה"ג ור"ע על הנוסח שאומרים בזימון כשיש כמות גדולה יותר של אנשים; שלדעת ריה"ג: 'ברבוא אומר: נברך לה' אלקינו אלקי ישראל אלקי הצבאו'ת יושב הכרובים על המזון שאכלנו ... רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רב הקהל הן מברכין, שנאמר (תהלים סח כז) "במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל"' (משנה; ברכות ז,ג). אמנם ההלכה היא כמו ר"ע, אבל זה דווקא בזימון (שסובר שאין לבטא זאת בברכה), אבל אולי מסכים עם העקרון שיש מעלה גדולה יותר בכמה שיש יותר בישראל. לכן כאן ע"י שיצאו אלף למטה יצא שסה"כ יהיו יותר מריבוא, וכך יחול עליהם כעין גילוי של השם אלקי הצבאות (כמו שאומר ריה"ג) – שמרמז על כך שישראל הם צבאותיו של הקב"ה: 'רבי יוסי אומר: צבאו'ת כולו נמחק, שלא נקרא צבאו'ת אלא על שם ישראל, שנאמר (שמות ז, ד) "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים". אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי' (שבועות לה,ב). אמנם אין הלכה כר"י אולם אולי בשם זה יש רמז לישראל; לא שנקרא ע"ש ישראל (כמו שאומר ר"י), אלא הוא שם קודש, אלא שיש בו רמז גם על ישראל שהם צבאותיו של ה', שאנו מגלים את ה' בעולם. לכן כדי שכעין תחול על הלוחמים קדושה והשגחה, שתחשב מלחמתם כמלחמת נקם בשם ה' בשלמות, כמו שמשה אמר: "לתת נקמת ה' במדין", לכן הביאו אלף מכל מטה שכך יצא שיש יותר מריבוא ויחול עליהם גילוי שם ה' שיש בו גם כרמז שבנ"י הם צבאותיו שפועלים בעולם ומגלים את שמו, וכן נלחמים בשמו. אולי לכן נאמר פעמיים בפס' "לצבא" כרמז לגילוי שם ה' צבאות. אולי גם הביאו אלף מכל שבט, שכך שיצא 12 אלף כרמז לגילו של משה שמת בגיל 120, ומיתתו היתה תלויה במלחמת מדיין. שבזה מתגלה מעלת משה שהזדרז למלחמה לעשות את רצון ה' על אף שמסכן בכך את חייו: '"נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך". רבי יהודה אומר: אילו היה רוצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקדוש ברוך הוא "נקם" "ואחר תאסף", תלה הכתוב מיתתו במדין. אלא להודיעך שבחו של משה, אמר: בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל? מיד "וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא"' (במדבר רבה כב,ב). לכן היה בזה גילוי של דבקות בה', שזה בא להדגיש שזו מלחמה על קידוש שם ה', וכן להדגיש את מעלתם של הלוחמים שמוסרים נפש על שם ה' בעולם (כעין משה שימות בעקבות המלחמה). אולי אפשר שיש כמה דעות כמה חיילים היו: '"אלף למטה" וגו'. י"א: שני אלפים מכל שבט ושבט שלח, וי"א: ג' אלפים מכל שבט ושבט' (שם,ג). ממילא אם יצאו שלושת אלפים אז יוצא שהיו סה"כ 36 אלף, שזה כרמז ל-ל"ו צדיקים שקשורים להשראת שכינה בעולם: 'אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא, שנאמר "אשרי כל חוכי לו" - לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' (סנהדרין צז,ב). כרמז שהם באים למלחמה על קידוש שם ה' בעולם, לגלות שכינה בעולם. ואם יצאו אלפיים מכל שבט אז יוצא כ"ד אלף, כרמז לכ"ד מתנות כהונה; שבזה באו כעין בגילוי שהם קשורים לפנחס שהתכהן בעקבות הריגת זמרי בחטא בנות מדיין, וכך הם עכשיו ממשיכים את הגילוי הזה, להמשיך לתקן את העולם מרשעות זו (ולכן גם שתחול עליהם הגנה מה', כעין פנחס שנאמר לו שלום שתהיה לו שמירה מהסכנה שמקרובי זמרי וכזבי, שכך יחול גם עליהם). ואם זה י"ב אלף, זהו כגילוי כנגד 12 שבטי ישראל, כגילוי שממשיכים את הכפרה שהחל פנחס במעשיו לכפר על בנ"י. אולי זהו ברמז: '"וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פנחס" - מגיד שהם שקולים כפנחס, ופנחס היה שקול כנגד כולם' (ספרי), כרמז שכולם קשורים לגילוי של פנחס. אולי גם כרמז אלף למטה, שאלף כרמז לאות א', שזה כרומז שבאים לנקום במדיין על שהחטיאו אותם בזנות וע"ז, שעכשיו הם באים בגילוי של "אנכי ה' אלקיך" וגו', כגילוי מלכות ה' שמתגלה עלינו בעולם.