בס''ד   פרשת דברים: כיצד עושים סעודה מפסקת בערב תשעה באב שחל בשבת

פתיחה

תשעה באב חל סמוך לפרשת דברים, וכפי שראינו בעבר (דברים שנה ו') יש שסברו, שאם במהלך השבוע חל מועד מסוים, ניתן למצוא קשר מדרשי בין אותו מועד לבין הפרשה. הכלי יקר (א, א ד''ה בין) כתב, שגם בפרשת דברים יש רמז לתשעה באב מהפסוק: ''אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב''.

כאשר משה הזכיר את פארן, כוונתו הייתה לחטא המרגלים שאירע בתשעה באב במדבר פארן שם בכה עם ישראל לאחר בשורת המרגלים. כאשר משה הזכיר את תופל, כוונתו הייתה לחטא העגל שאירע בי''ז בתמוז, שם התעסקו בדבר תפל שאין בו טעם. נמצא, שכאשר משה אומר בין פארן ובין תופל, הרמז הוא לשלושת השבועות החלים בין י''ז בתמוז לתשעה באב. ובלשונו:

''בין פארן ובין תופל. לשון בין ובין, מקום אתי להוסיף שנית ידי ולפרשו על מה דביני ביני בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, כי פארן היינו מעשה מרגלים אשר בו בכו בכיה של חנם והוקבע בכיה לדורות בליל תשעה באב, ותופל היינו העגל אשר עשו, כי מה שפירש רש"י שתפלו על המן אין לו דמיון במקרא.''

בעקבות תשעה באב שחל השנה ביום ראשון, נעסוק בשאלה, איזו סעודה מפסקת יש לעשות כאשר ערב תשעה באב חל בשבת, ומה אופייה של סעודה זו. על מנת לענות על כך, תחילה נעסוק במנהגי האבלות שיש בשלושת השבועות, ולאחר מכן בתשעת הימים, ובשאלות ממתי אין לאכול בשר, האם יש איסור לשתות יין, ומה עושים עם יין הקידוש.

שלושת השבועות

בעבר, כאשר עסקנו בדיני אבלות בספירת העומר, ראינו שמעיקר הדין, מדין הגמרא אין חובה לנהוג מנהגי אבלות בימים אלו, ומנהגי האבלות החלו באופן עממי (גם בעקבות פרעות באשכנז), והתרחבו במהלך השנים וכללו יותר ויותר איסורים. בתחילה נהגו רק לא להתחתן בימים אלו, לאחר מכן הוסיפו לא להסתפר, ולבסוף הוסיפו לא לשמוע מוזיקה המובילה לריקודים.

גם ביחס למנהגי שלושת השבועות, על אף שכבר חז''ל דרשו במדרש רבה (איכה פרק א') שמדובר בימים של עצב עליהם נאמר ''כָּל רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים'', ואף שתיקנו לקרוא סדר הפטרות מיוחד בשבתות אלו, בכל זאת בחז''ל לא נמצאו איסורים בימים אלו. עם זאת במהלך הדורות, ובדומה לספירת העומר, הוסיפו מנהגי איסור, בפרט קהילות האשכנזים. ונראה את חלקם:

מנהגי האיסור

א. תספורת: הגמרא במסכת תענית (כו ע''ב) כותבת, שמשנכנס אב יש למעט בשמחה. ועוד כותבת שהאיסור להסתפר חל רק בשבוע שחל בו תשעה באב, בו העצב מתעצם, וכך פסקו להלכה הרמב''ם והשולחן ערוך (תקנא, ג). אמנם, הבית יוסף הביא שיש בשם הרא''ש, הנוהגים שלא להסתפר כבר משלושת השבועות, ונימקו החמרה זו שכבר מי''ז בתמוז בטל קורבן התמיד וניסוך היין. כך פסק למעשה גם הרמ''א (שם), בעקבות ספר המנהגים של הרב יצחק מטירנא, וכן נוהגים חלק מהספרדים.    

האם איסור גילוח כלול באיסור? בשבוע שחל בו תשעה באב לכולי עלמא יש בכך איסור, אמנם מדברי כף החיים (תצג, יט), שפסק כדברי הרמ''א, עולה שיש להחמיר בגילוח כמו בתספורת גם בשלושת השבועות, וכן נוהגים רבים[1]. אמנם, יש שכתבו מספר סברות להקל, בפרט כאשר מדובר בערב שבת של ראש חודש אב. לדוגמא, המגן אברהם (תקנא, יד) נימק שאסור להסתפר לכבוד שבת, כיוון שגם כך לא רגילים להסתפר כל השבוע. משמע, שהרגיל לגלח את הזקן באופן תדיר ובפרט לכבוד שבת, אין בכך איסור. כך הביא גם הרב מלמד (פניני הלכה, מנהגי שלושת השבועות), בשם הרב סולבייצ'יק, שחילק את זמני האיסור לשלוש:

''בספר ‘נפש הרב’ לרב שכטר עמ’ קצא, כתב בשם הרב סולובייצ’יק, שמנהג שלושת השבועות כדין אבלות שנה, שנוהגים להתגלח. ומנהג תשעת הימים כמנהג אבלות שלושים, שאסור להתגלח. ובתשעה באב נוהגים כמו באבלות שבעה. לפי זה היקל להתגלח בכל יום עד ראש חודש אב, כדי להסיר את הניוול. ועיין בשו”ת נר עזרא ח”ב עמ’ קנה-קנח, שמתיר להתגלח לקראת שבת, וכתב שכן דעת הרב מן ההר.''

ב. נישואין: הגמרא במסכת יבמות (מג ע''ב) כותבת, שלפני השבוע שחל בו יש להימנע מנישואין, וכתבו המפרשים שכוונת הגמרא מראש חודש אב ואילך, שמזמן זה יש להימנע משמחה. עוד הוסיף הגר''א טעם לאיסור, שמעיקר הדין כפי שכותבת הגמרא במסכת יבמות, לאחר החורבן היה ראוי שלא להתחתן כלל. ועל אף שלמעשה לא כך, בסמוך לתשעה באב יש להחמיר.

גם במקרה זה, השולחן ערוך (תקנא, ב) נצמד לדברי הגמרא האוסרת רק מראש חודש, וכן פסק בעקבותיו הרב עובדיה (יביע אומר ו, מג). ובמקרה זה החמיר הרמ''א, ואסר נישואין כבר מי''ז תמוז, וכן פסק הבן איש חי (דברים, ד). עם זאת, רבים מתירים לעשות סעודת אירוסין קטנה וצנועה, על אף שאין לה תוקף הלכתי כאירוסין בזמן הגמרא, מכל מקום יש בה מצווה.

ג. שהחיינו: כיוון שמדובר בתקופה של פורענות, כתב ספר חסידים (סי' תתמ) שאין לברך שהחיינו בשלושת השבועות, שכן  אין  זה הזמן שמחכים לו. הט''ז (תקנא, יז) חלק וסבר, שכיוון שיש אפשרות למוות פתאומי, ובמקרה זה תוחמץ הברכה, ניתן לברך. למעשה נהוג כשולחן ערוך (שם), שטוב להימנע, אך אין  בכך איסור גמור. כמו כן במקום האפשר, טוב לדחות את הברכה לשבת.

ראש חודש אב

כאמור לעיל, המקור הראשון בו מופיעים איסורים ביחס לתקופה, הוא הגמרא במסכת יבמות (מג ע''ב), הכותבת שכאשר נכנס אב

ממעטים בשמחה. השלכה לכך, שמתאריך זה והלאה ממעטים בעסקים, מבניית בתים, נטיעה וכדומה. אמנם, נחלקו הראשונים בעקבות לכאורה מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, איזה סוגי עסקים נאסרו; בירושלמי מובא, שנאסרו רק עסקים משמחים, כמו הבונה בית לבנו שהתחתן, ומשא ומתן לצרכי חופה. לעומת זאת, הבבלי ביבמות לא ציין שהכוונה דווקא לעסקי שמחה:

א. הכלבו (סי' סב) סבר שלהלכה יש לאסור רק בעסקים של שמחה, כך הסביר גם הבית יוסף (או''ח תקנא) בדעת הרי''ף והרא''ש. ונימקו, שעל אף שבבבלי במסכת יבמות לא מוזכר במפורש שהכוונה דווקא לנטיעה של שמחה, כיוון שהגמרא כתבה לפני כן שכאשר נכנס אב ממעטים בשמחה, ממילא משמע שכל האיסור לעסוק בעסקים הוא רק בעסקי שמחה. לחלופין, אכן בבבלי ביבמות מובא לאסור בכל עניין, אך מדובר רק במידת חסידות, או במקום שנהגו לאסור. ובלשון הבית יוסף:

''ונראה שזה היה דעת קצת פוסקים שלא הזכירו ברייתא זו (= ביבמות), מפני שהם מפרשים דבנין ונטיעה ומשא ומתן דקא אסר כולהו בשל שמחה דוקא הוא דקא אסר, ומאחר שכתבו משנכנס אב ממעטין בשמחה ממילא משמע דכל הנך מילי כיון דשמחה נינהו אסור, וכן מצאתי שכתב הכל בו... ואפשר לומר עוד, שהעולם סוברים שאין למעט בעסק כלל ואפילו הם צרכי חופה, וההיא דהחולץ מדת חסידות היא, או במקום שנהגו, ולפיכך השמיטוה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם.''   

ב. הטור (או''ח שם) הביא שיש הפוסקים להלכה כדברי הגמרא ביבמות, וכאשר נאסרה בנייה, נטיעה וכו', הכוונה גם כאשר מדובר לעסקים רגילים, ולאו דווקא עסקי שמחה. והוסיפו, שלמרות שכאשר הגמרא במסכת תענית ומגילה דנה בעסקים שנאסרו בתעניות ציבור, כתבה שהכוונה דווקא לעסקי שמחה, הרי שיש לחלק בין תעניות ציבור לאבלות הנוהגת מראש חודש אב.    

להלכה

להלכה כתב השולחן ערוך (תקנא, ב) כדעת הכלבו, שכאשר נאסרו עסקים, נאסרו רק עסקי שמחה. עם זאת כתב הרב משה פיינשטיין (אג''מ ג, פ), וכן הסכימו שאר האחרונים, שלאו דווקא אסרו לבנות בית חתנות לבנו, אלא כל בנייה והרחבה שנחשבת כמותרות, נחשבת כבנייה של שמחה ואסורה. לכן, אין לצבוע את הבית בתשעת הימים, לקנות רהיטים, וכן לצאת לנופש. בנוסף, אסור לקנות בגדים חדשים, גם אם לא מברכים על קניה זו שהחיינו, וכפי שראינו בעבר, על רוב הבגדים אין מברכים.

אמנם, במקרה בו העיסוק נעשה מחמת צורך משמעותי, ולא מותרות, אין בכך איסור. לכן אין איסור לקנות ארונות, במקרה בו הארונות נצרכים מחמת חוסר מקום. אין איסור לסייד את הבית, כאשר השהות בבית בלתי מסוייד כבר הפכה לצורך בסיסי, וכן מותר לקנות דברים בסיסים ופשוטים לבית, שאין בהם ממד משמח. בנוסף, גם כאשר מדובר במקום הפסד משמעותי, אין איסור, ולכן הרואה דברים במבצע, שלא יחזרו לאחר תשעה באב, יכול לקנותם, עם זאת, בפועל אין לו להשתמש בהם בינתיים.

סעודה מפסקת

המשנה במסכת תענית כותבת, שבסעודה מפסקת אין לאכול בשר ולשתות יין, או מכיוון שיש בהם מימד משמח, או כזיכרון לביטול עבודת בית המקדש, שכללה בשר ויין. כדברי הגמרא פסק הרמב''ם (תעניות ה, ז), וכך אכן נוהגים חלק מהתימנים. אמנם, גם במקרה זה החמירו רבים מהראשונים; יש שכתבו שאין לאכול בשר בימות כל החול כל שלושת השבועות, יש שכתבו בתשעת הימים, ויש שכתבו שמשבוע שחל בו. בפועל, מנהג האשכנזים להימנע מראש חודש אב, והספרדים מב' באב.

עוד כותבת המשנה, שבסעודה מפסקת בערב תשעה באב, אין לאכול שני מאכלים, שכן סעודה זו צריכה להיות סעודה צנועה, וסעודה שיש בה שני תבשילים נחשבת מכובדת. מה הכוונה שני תבשילים? הריטב''א (ד''ה מתני') כתב שהכוונה בדווקא לשני תבשילים נפרדים, אך סיר אחד המכיל מיני אוכלים רבים, אינו נחשב כשני תבשילים. אמנם באשכנז נהגו לאסור, אלא אם כן מדובר בתבשיל אחד שתמיד דרך הכנתו ביחד, והביא השולחן ערוך (תקנב, ה) דוגמא לביצים עם עדשים בתוכה.

אמנם, גם כאשר מדובר בתבשיל אחד, כתב הטור (שם), שכיוון שיש להרבות עצבות בסעודה זו, יש להימנע ממאכלים מכובדים, גם אם אין בהם שמחה ממש. משום כך דחה שיטת רבינו שמואל בן נטרונאי, שכתב שמכיוון שלא יוצאים ידי חובת שלמי חגיגה בהבאת עופות שכן אין בהם שמחה, ממילא מותר לאוכלם בסעודה מפסקת. עוד הוסיף השולחן ערוך (תקנב, ו) שטוב לאכול בסעודה זו פת חרבה במלח, וכמנהג רבי יהודה בר עילאי. ויש שאוכלים ביצה, שהיא מאכל אבלים, וכפי שהביא הטור:

''ויש מקומות שנוהגין להפסיק בעדשים, שהוא סימן לאבילות מה עדשה זו גלגל אף אבילות גלגל הוא שחוזר בעולם... ובאשכנז נוהגין לאכול ביצים, שהוא גם כן סימן לאבילות, לכך אין אוכלין תבשיל אחר בסעודה המפסקת. וכל זה למי שאי אפשר, אבל למי שאפשר יחמיר על עצמו כרבי יהודה בן רבי אלעאי, שבערב תשעה באב היו מביאין לו פת חריבה במלח, ויושב בין תנור לכירים ושותה קיתון של מים, ודומה לו כמי שמתו מוטל לפניו.''

תשעה באב שחל במוצאי שבת

אמנם, דין זה נכון, כאשר ערב תשעה באב חל באחד מימי השבוע, אך כאשר הוא חל בשבת, הדין שונה. הגמרא במסכת תענית (כט ע''ב) כותבת, שכאשר ערב תשעה באב חל בשבת, בסעודה מפסקת אוכלים אפילו כסעודת שלמה המלך, כדי לא לנהוג אבלות בשבת (ולכן גם בוודאי שלא אוכלים סעודה מפסקת על הרצפה, וכפי שנוהגים בשאר השנים). ועל אף שהראבי''ה כתב (ג, תתפח), שגם אם ניתן לאכול כשלמה, למעשה ראוי שלא לאכול, כתבו הראשונים (טור, תקנב) אין המנהג כמותו, וניתן לאכול כמה שחפצים.

עם זאת כתב המגן אברהם (שם, יד), שראוי בכל זאת לשבת בסעודה זו בתחושת דאבון נפש, ולא לסעוד עם חברים. ייתכן שסבר, שכיוון שלא מדובר במעשה שניכר במובהק שהוא משום אבלות, אין איסור לעשותו בשבת. המשנה ברורה (שם) הביא דברי הבכור שור שחלק וסבר, שגם מעשה זה אסור, ויש עניין לשמוח בשבת. מכל מקום, וודאי שגם לשיטתם יש להפסיק לאכול בזמן השקיעה, שכן אז נכנסים לזמן שספק הוא מן היום ספק מן הלילה, ואין לאכול בתשעה באב.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...