"ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. אדנ'י ה' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א'ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון. ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג,כג-כו). 'דבר אחר: "ואתחנן" – תקט״ו תפלות עשה על זה הדבר, כמנין "ואתחנן", אעפ״כ לא קבל הקב״ה תפלתו' (מדרש אגדה [בובר]). 'ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים? שנאמר: (דברים ג, כג): "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר". "ואתחנן" בגימטריא הכי הוי' (דברים רבה יא,י). משה התפלל תקט"ו תפילות כדי להיכנס לארץ, עד שה' אמר לו להפסיק. מה העניין דווקא ב-515 תפילות? בפשט המילה היא מלשון תחנונים, שמשה התחנן לה' שיתן לו להיכנס לארץ, לכן כשהתפלל כ"ך הרבה פעמים עד כדי כך שמתגלה במספר תפילותיו גילוי של תחנונים (שהתפלל "ואתחנן" פעמים), זה כ"ך תחינה חזקה שמידת הרחמים לא יכלה יותר להמשיך ולתת למידת הדין לעמוד בכך שלא יקבל את מבוקשו, ולכן אם היה ממשיך עוד להתפלל היתה תפילתו נשמעת, לכן ה' אמר לו להפסיק להתפלל. מובא ב'מדרש תנאים' על הפס' כאן: 'ד״א: "ואתחנן אל ה׳", מלמד שהסדיר משה חמש מאות וחמש עשרה תפלות מניין "ואתחנן", והיא מנין טלפי החיות, שנ׳ (יחזקאל א׳ ז׳) "ורגליהם רגל ישרה", מנין "ישרה" – חמש מאות וחמש עשרה, כנגד מנין "ואתחנן”. עד שעלת תפלתו למרום ונתקבל, ואמר לו (דברים ג׳ כ״ז) "עלה ראש הפסגה". ושנים הן שעסקו בתפלה והועילו, משה רבינו וחזקיהו' וכו'. לפי המדרש הזה משה כן קיבל את מבוקשו, אולם נראה שהכוונה שקיבל חלקית את מבוקשו, כעין הנאמר בגמ': 'אמר ר' אלעזר: גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ"כ לא נענה אלא בתפלה, שנאמר (דברים ג, כו) "אל תוסף דבר אלי", וסמיך ליה "עלה ראש הפסגה"' (ברכות לב,ב). 'עלה ראש הפסגה - בדבר תפלה זו נתרציתי להראותך אותה' (רש"י). בכ"א מקור קבלת התפילה לפי המדרש תנאים הוא בכך שתפילתו מרמזת (בגימטריה) כנגד רגלי החיות שבמרכבה. נראה שזה משום שגזר דינו שלא להיכנס לארץ היה עונש על חטא מי מריבה, שם היה חסרון בגילוי שם ה' – בקידוש שם ה': “ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ,יב). לכן ככפרה לזה משה התפלל בתפילותיו 515 תפילות שמתגלה כנגד רגלי החיות שבמרכבה, שהמרכבה זה גילוי שם ה' (כמלך המתגלה במלכותו על מרכבת המלכות), ורגלים זה החלק התחתון שבחיה, שכך מרמז על גילוי שם ה' בתחתונים – בעולם הזה; שכך פעל לתקן את החסרון בגילוי השם שהיה בחטא מי מריבה, ע"י שיתגלה ע"י תפילתו גילוי שם ה' בעולם, וכך יוריד את העונש שעומד על החסרון שיש מגילוי שם ה' ממי מריבה, וכן יהיה ראוי שינתן לו להיכנס לארץ. בנוסף, בחטא מי מריבה היה חסרון בקידוש שם ה', וזה פעל לפגיעה בעבודת ה' של בנ"י, שלכן נאמר על זה למשה שלא יכנס לארץ בשל שנעשה בכך מעילה: “על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל" (דברים לב,נא). (ראה 'בארץ לא זרועה' פרשת חוקת, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, כיצד נעשה במי מריבה פגיעה בעבודת ה' של בנ”י). לכן משה בתפילתו בא לכפר על כך ברמז על רגל "ישרה" של החיות, שרגל ישרה מרמז על היותם מלאכים שלא חוטאים ואין בהם חסרון (שאינם בדרגת מהלך כבני אדם), שכך בא להשפיע שיתבטל גילוי הפגם בעבודת ה' של בנ"י ממי מריבה, וכך יתן לו ה' להיכנס לארץ. ואכן זה פעל חלקית, שניתן לו חיבור לא"י ע"י ראיתו את הארץ, שיש בראיה חיבור של קדושה (כמו שמובא בשם היהודי הקדוש); אולם לא ניתן לו להיכנס ממש לארץ, שזה לא ראוי לאחר מה שנעשה במי מריבה, לכן ה' אמר לו שלא ימשיך בתפילתו, שכיון שכבר העמיד כעין תיקון מול גילוי של מי מריבה, אז זה שקול, ועכשיו אם יתפלל עוד תפילה זה יכריע וינתן לו להיכנס לארץ, אולם זה לא ראוי מצד האמת להיעשות ולכן ה' אמר לו שיפסיק להתפלל. אולי אפשר שהמספר 515 זה כנגד עולם חדש כעין מנותק מהחטא (ולכן שלא יחשב לו חטא מי מריבה), שהיובל נקרא "עולם”, כך ששנת ה-51 זהו התחלת יובל חדש, כעין עולם חדש של קדושה (וגם זה קשור ליובל שהוא גילוי מעלת א"י, כנגד שמשה רוצה להיכנס לארץ הקדושה) כעין שאינו קשור לקודם שנפגם מהחטא, אלא התחדש עכשיו עולם חדש (ע"י ששנת היובל החילה עליו קדושה, וכך יכול עכשיו להתחדש כחדש בקדושה שלמה), לכן זה מתגלה ב-51 וזה כפול עשר כנגד העולם שנברא בעשרה מאמרות ועשרת הדברות הם כנגדם, שזה כגילוי של העולם בגילוי קדושה ותיקון; וכן בתפילות יש גילוי עשרה: 'א"ר יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפלה, ואלו הן: שועה. צעקה. נאקה. רנה. פגיעה. ביצור. קריאה. ניפול. ופילול. ותחנונים' וכו' (דברים רבה ב,א), שכך בא לגלות בתפילתו שהיא מביאה לקדושה בעולם, להביא לגילוי של העולם בגילוי קדושה, לכן מתגלה ב-51 כפול עשר, ונוסף לזה חמש כנגד חמשה חומשי תורה, שבא לבקש מכח הבאתו את התורה, שיושפע מזה גילוי תורה בעולם וכך יתקן את העולם. שכך התפלל משה כדי שיתוקן הפגם של חטא מי מריבה, ולכן עכשיו אם היה מתפלל עוד תפילה אחת היה נענה, אלא שזה לא ראוי להעשות כך, ולכן ה' אמר לו להפסיק. אולי גם בא לרמז על חיבור שמים וארץ כדי לגלות קדושה שזה מתגלה בחמש מאות ו-ט"ו פעמים, כנגד שגודל הרקיע הוא חמש מאות שנה וכן המרחק בין הרקיעים: 'והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע' (חגיגה יג,א). ' ... כי כן עולה לפי חשבון שבכאן למנין ז' רקיעים וח' אוירים הוא ט"ו פעמים ת"ק, והיינו מנין "ישרה": ש"ר = ת"ק, וי"ה לסימנא, שכן עולה ט"ו פעמים' (תוס' ד"ה 'ורגלי'). לכן בא משה לרמז בתפילתו על חיבור הארץ עם כל הרקיעים מעלה מעלה כדי לתקן את העולם בקדושה וכך ימחק גילוי הפגם של חטא מי מריבה, לכן רמז בחמש מאות ו-ט"ו (כעין רמז לחמש מאות כפול ט"ו פעמים), ועכשיו אם היה ממשיך היה נקבע כך בעולם (שהיה מוריד את הגילוי הזה למציאות בפועל) אלא שזה לא ראוי להעשות כך, אלא יש לתקן את העולם בשלבים עד תיקונו השלם, ולכן ה' אמר לו להפסיק. אולי גם בדומה רצה לתקן את העולם, שאז יוכל להיכנס לארץ, לכן רמז בחמש מאות כנגד המרחק מהארץ לרקיע, כרמז לחבר שמים וארץ, וכך יתגלה שם ה' בשלמות בעולם ויבוא התיקון השלם, שאז יתמלא שם ה' בעולם, שימחה זכר עמלק ויתגלה שם הויה בשלמות; שה' נשבע שאין שמו וכסאו שלמים עד שימחה זכר עמלק שאז יושלם מחצי השם – י'ה לשם הויה השלם (ראה רש"י; שמות יז,טז). לכן רמז משה לשם י'ה, כרמז שבא להשלימו ע"י שיתגלה שם ה' בשלמות בעולם ע"י גילוי שמים בארץ, שזה נרמז ב500 שזהו ההפרדה בין שמים לארץ (כרמז שבא לחברם), לכן התפלל 515 כרמז לתיקון העולם לשלמות; אלא שעדיין לא הגיע הזמן לכך ולכן ה' אמר לו להפסיק (שישאר רק ביכולת ולא יוריד למציאות המידית, אלא יתגלה במשך הזמן). אולי גם בא כרמז לשלמות התורה, שלכן רמז בחמש כנגד התורה כפול מאה שמרמז לשלמות (שכך זהו חמש מאות), שיהיה גילוי תורה – גילוי שם ה' בשלמות בעולם, שכך יתמלא שם י'ה שיש בעוה"ז שיש בו חסרון בקדושה, לשם הויה כלעתיד לבא; לכן רמז בחמש מאות ו-י'ה תפילות. אולי כל אלו נרמזים במדרש, שלכן היה נראה שהעולם עומד להיתקן ע”י משה, שזה כרמז שכך משה רצה לבטל את גזר דינו (ע"י תיקון העולם, שיתחדש כעולם חדש בקדושה כלעתיד לבא): 'וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה. ואמר: איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה. באותה שעה מה עשה משה? לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב"ה עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית. ואמרו: שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו? יצתה בת קול ואמרה: עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו, אלא (איוב יב, י): "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש", ואין איש אלא משה, שנאמר (במדבר יב, ג): "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"' (דברים רבה יא,י). אולי אפשר שמובא באור החיים: 'והנכון הוא על פי דבריהם ז''ל (תענית כ''ט.) שאמרו בפסוק (במדבר י''ד א') "ויבכו העם בלילה" וגו', קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית. ואמרו עוד (סוטה ט'.) שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק "מזמור לאסף אלקים באו גוים" וגו' וזה לשונם: קינה מבעי ליה! אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים. מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה' בשונאי ישראל, ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר. והוא אומרו "גם בי התאנף ה' בגללכם", פירוש: בגלגול דברים שלכם כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים אפשר שהיה נכנס משה עמהם והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש, כי לא נתגבר בחינת הרע והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק. וצא ולמד משירת האזינו. ואם תאמר והלא רואני שמיתת משה היתה על מי מריבה, כבר כתבתי שם שאם משה היה מקדש שמו יתברך, היו ישראל חוזרים לטהרתם שהיו בו קודם חטא המרגלים באמצעות קידוש ה' הגדול, והיה ה' מתיר שבועת משה, והיה נכנס לארץ ובונה בית המקדש מכון לשבתו עולמים' (אור החיים; דברים א,לז). אולי לפי זה משה התפלל 515 תפילות כגילוי של המקדש, כיון שבגלל המקדש הוא לא נכנס לארץ, לכן רמז בחמש מאות כרמז להר הבית: 'הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה' (משנה; מידות ב,א). ועוד ט"ו כרמז למעלות שבמקדש: 'וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל, כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים, שעליהן הלוים אומרים בשיר' (שם, ה), כרמז שהוא לוי ובא בתפילה שהיא שירה, שכך רוצה שיתגלה דרכו גילוי המקדש (שלכן מרמז בתפילותיו כנגד המעלות שבמקדש, כגילוי מקדש דרכו. והלוים היו שרים שם בשמחת בית השואבה [תפא"י], ובשמחת בית השואבה היו שואבים נבואה: 'א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם (ישעיהו, יב): "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"' [יר' סוכה ה,א], כך שרומז על השראת שכינה בישראל, היפך מהפגם במי מריבה שהרחיק קדושה מישראל), וכן ט"ו "שיר המעלות" קשורים לכריית השיתין ע"י דוד (סוכה נג,א-ב), כך שזהו מעשי הכנה לבניית המקדש, שכך משה רמז שרוצה להיות קשור בהקמת המקדש כעין דוד ואף יותר ממנו, להקים ממש. וגם על שניהם (משה ודוד) נאמר שלא נעשה חורבן במעשי ידיהם (סוטה ט,א), לכן רומז כעין שהוא דומה לדוד, שלכן לא יכול להכנס לארץ בשל שמעשה ידיו לא נחרבים, כעין דוד, ולכן מבקש בכ"ז שינתן לו להכנס ולהקים את המקדש שיש בהר הבית חמש מאות אמה; שיתוקן הפגם (כמו שהיה יכול להיעשות ע"י קידוש השם במי מריבה) וכך יוכל להכנס ולהקים. לכן ה' אמר לו שיפסיק כי לא ראוי שיתוקן בתפילתו, אלא זה ייעשה במשך השנים. ביהודי הקדוש מובא שה' ענה למשה שהגאולה צריכה לבא ע"י משיח בן דוד, ולכן לא יכול להיכנס ולהביא את הגאולה בעצמו, שזהו "רב" ר"ת 'רות בועז', שזהו המדרש שאומר: '"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'". זש"ה (משלי יח, כג): "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת". א"ר תנחומא: "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ" זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים. "וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" עשירו של עולם, זה הקב"ה, ענה אותו עזות, שנאמר "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי"' (דברים רבה ב,ד), שה' ענהו "עזות", שאלו האותיות החסרות כדי למלאת את שמותם של - ר'ות ב'ועז. לפי זה אולי מניין 515 רומז שבגימטריה 'משיח דוד – צמח' = 510, שמשיח בן דוד נקרא צמח: "הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ” (ירמיהו כג,ה), '"והקימותי לדוד" - אקים לדוד מזרעו צמח צדיק זהו מלך המשיח' (מצודות). בא משה ורומז שהוא הביא את חמשת חומשי התורה, ולכן יש בו גילוי של יסוד תיקון העולם, ולכן רוצה שתבוא הגאולה מיד על ידו, במקום משיח בן דוד, שהוא כצמח שצומח לאט, שמשה מביא הכל בלא הגבלות של הטבע (שזהו גילוי שם הויה שמתגלה אצל משה, להבדיל מגילוי שם א'ל שד'י שמתגלה אצל האבות, ראה 'תורת המקרא' “וארא", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) [וזהו גם רמז בתורה (שמוסיף חמש תפילות כנגד החומשים), שמקורה במעל הטבע]. לכן רמז בחמש ועוד רמז למשיח בן דוד שהוא כצמח – שהוא (משה) רוצה שיופיע כגילוי שלו, ולכן שיכנס לארץ; לכן ה' עונה לו שהמשיח צריך להתגלות דווקא ע"י דוד ובצורה הראויה לגאולה, ולא על ידו. אולי בפשטות 515 בגימטריה זהו 'ירשה', שמשה התחנן בתפילתו להיכנס ולרשת את הארץ (אולי בעוד תפילה אחת היה נעשה גימטריה 'ירשו', שזה מרמז על שבנ"י [הרבים] יורשים את הארץ, ולכן אם גם אז ה' לא היה נותן לו להיכנס לארץ, היה כעין מתגלה פגימה בירושת א”י ע”י בנ”י, ולכן ה' אמר לו להפסיק).