"ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב... אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם"

(דברים א, י-יב)

לאורך התורה נמשלים עם ישראל מצד אחד לכוכבים ומצד שני לחול. למשל, בברכת הקב"ה לאברהם (בראשית כב, יז): "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם".

אמנם שני הדימויים הללו מציינים ריבוי, אך יש ביניהם הבדל:

מסביר הרב יחזקאל יעקבסון שליט"א: "במקומות שונים בתנ"ך נמשלו ישראל בריבוי מספרם לכוכבי השמים ולחול אשר על שפת הים. שניהם מבטאים ריבוי עד אין קץ, אך אף על פי כן יש ביניהם הבדל יסודי. כל כוכב מכוכבי השמים הוא עולם גדול ועצום בפני עצמו. לעומת זאת, חול הים משמש כמחסום לגלי הים רק מכח אחדותם. על כולנו לדעת, כי כל אדם מישראל הוא מצד אחד כוכב גדול בשמים, עולם בפני עצמו. אך אין הוא פטור מלהתחבר לכל אחיו כחול אשר על שפת הים. לדעת כי מצד אחד - אם אין אני לי מי לי, ובאותה נשימה - שאני לעצמי מה אני".

מצד אחד כל אדם מישראל תפקידו לגלות את כוחותיו הייחודיים שנתן לו הקב"ה ולגלות את עולמו שלו, ככוכבי השמים, אך מצד שני עליו לראות את עצמו גם כחלק מהישות הגדולה של עם ישראל, כמו חלק מ"חול הים" שכולו אחד.

וכך כותב הרב קוק זצ"ל (בספר מדבר שור, דרוש יד): "וזהו שתיאר השי"ת ריבויים של ישראל ככוכבי השמים וכחול שעל שפת הים - כי לכוכבי השמים מצד גודלו של כל אחד ואחד וחשיבותו, ניכרת בהם התכלית הפרטית של כל אחד ואחד.. וחול הים אין להבחין לכל גרגיר חול מיוחד תכלית בפני עצמו, רק שמקיבוץ כולם יוצאת תכלית גדולה שהיא קיום העולם, כמו שכתוב (ירמיה ה, כב): 'אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ', והנה לישראל ישנם גם כן שני אלו מיני תכליות: שלכללות מציאות האומה הישראלית בעולם, תכלית נשגבה וגדולה מאוד… אף גם זאת, לכל אחד ואחד מישראל בפני עצמו יש תכלית פרטית, והיא גם כן גדולה מאוד".

ולפי זה יתפרש כאן יפה הפסוק - משה רבינו אומר לעם ישראל: "וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב", אתם מקיימים היום רק את ההיבט הראשון של הריבוי, את הדימוי לכוכבי השמים, שכל אחד רואה את ייחודיותו, אך חסר ההיבט השני, שתמיד מובא כהשלמה, והוא ההשוואה לחול הים - חסרה ביניכם האחדות, והתוצאה היא: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם", שללא האחדות בינכם מתרבים המריבות ביניכם, כמוסבר ברש"י.

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/