בהפטרות של שבע דנחמתא מתחילים בהפטרת נחמו, מסביר האבודרהם: 'ואמרינן בפסיקתא מבראשית ועד י"ז בתמוז מפטירין לענין הפרשיות דומה לדומה. משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע, תלת דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא.  וסימנם דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש ... ואתחנן, שבע דנחמתא, נו"ע אר"ק ש', "נחמו נחמו" עד "איש לא נעדר", והיא בישעיה ... ואומר במדרש על דרך צחות כי תקנו לומר בתחלת הפטרות הנחמות "נחמו נחמו עמי", כלומ' שהקב"ה אמר לנביאים נחמו נחמו עמי. על זה משיבה כנסת ישראל "ותאמר ציון עזבני ה'", כלומ' איני מתפייסת מנחמת הנביאים' וכו' (אבודרהם; סדר הפרשיות וההפטרות). אמנם ההפטרות אינם ע"פ העניין שיש בפרשה (שלא כשאר השנה, כמו שמובא במדרש שזה לפי הזמן ולפי המאורע) אולם נראה בכ"ז שיש קצת רמז בפרשה (מצד שמעצם הפרשה בפנימיותה יש קשר לזמן, ולכן כמו שההפטרה קשורה לזמן והמאורע כך גם בפרשה יש רמז שקשור להתגלות זו). מובא בפרשה: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג,כו), ומובא ביהודי הקדוש: '"ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד". במדרש (דברים רבה פ"ב ד). "אמר רבי תנחומא זהו שאמר הכתוב (משלי י"ח כ"ג) תחנונים ידבר רש, זה משה. ועשיר ידבר עזות זה הקב"ה, שהוא עשירו של עולם, ענה אותו עזות". והעיד היהודי הקדוש זי"ע שמשמים דרשו מרבי תנחומא שיגלה כונתו שקרא לה' "עשיר יענה עזות", ופירש שמשה רבנו ע"ה רצה להיות משיח ואמר לו ה' "רב לך". על ידי זה הוסיף רבי תנחומא תיבת עזו"ת – הינו ר"ב עם עזו"ת – צירוף בע"ז רו"ת, שמהם יולד דוד המלך ע"ה שורש המשיח'. יוצא שמשה רבנו אב הנביאים רצה להביא את הגאולה, כך שזה מרמז על כך שאצל הנביאים מתגלה קשר לגאולה, כעין משה שרצה שהגאולה תבוא על ידו, וכך מאותו שורש ה' מגלה דרכם את הנחמה שזהו הגאולה, שזה גילוי שמתגלה דרך הנביאים כיון שקשור בהם. (שהנביא זה מגילוי של השראת שכינה שזהו כעין לעתיד לבא שהעולם יתוקן לשכינת ה', ואז תתרבה הנבואה בעולם: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו" [יואל ג,א]). עוד נראה שמובא באור החיים על הטעם למה משה לא נכנס לארץ: 'והנכון הוא על פי דבריהם ז"ל (תענית דף כט.) שאמרו בפסוק (במדבר י"ד, א') "ויבכו העם בלילה" וגו', קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה דף ט.) שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק "מזמור לאסף אלקים באו גוים" וגו', וז"ל: קינה מבעי ליה! אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים. מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר, ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר, והוא אומרו "גם בי התאנף ה' בגללכם", פירוש בגלגול דברים שלכם, כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים אפשר שהיה נכנס משה עמהם והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק וצא ולמד משירת האזינו' וכו' (אור החיים; דברים א,לז). יוצא שמה שה' אמר למשה שלא להוסיף להתפלל להיכנס לארץ זה כדי שהמקדש יוכל להיחרב כדי שלא יהיה כיליון לבנ"י ח"ו. יוצא שמזה רמז מתגלה שבחורבן יש צד חיובי, שלכן קרא על זה אסף "מזמור", ודבר זה הוא נחמה גדולה לישראל שהכל זה לטובתנו, וממילא גם ברור שה' יגאלנו כיון שזה לטובה (והחורבן הוא השורש לגאולה). וזה מתגלה ע"י משה אב הנביאים, כרמז שדרכם מתגלה הנחמה שהכל לטובה (שהם רואים את האמת הפנימית) והם שמודיעים לנו זאת בשם ה' (כמו שה' אמר למשה שלא להמשיך להתפלל, כך גם ה' שולח את הנביאים ואומר להם לנחם את ישראל). עוד נראה שנאמר בפרשה: "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה" (דברים ג,כז), ומובא במדרש: '"כי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים ג, כז), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אִם אַתָּה נִקְבַּר כָּאן אֶצְלָן, בִּזְכוּתְךָ הֵן בָּאִין עִמָּךְ ... כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אִם נִקְבַּר אַתָּה אֶצְלָם בַּמִּדְבָּר הֵן בָּאִים בִּזְכוּתְךָ וְאַתְּ בָּא בְּרֹאשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" וגו' "וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם"' (דברים רבה ב,ט). 'הן באין בזכותך מ"הזה" דייק. כי לא תוכל לעבור את הירדן מפני דור המדבר הזה הנמצאים פה ולא יקומו כי אם בזכותך. והענין שתחיית המתים עיקרה ויסודה רק בארץ ישראל. ולכן אמרו שמתי ח"ל מתגלגלים והולכין עד א"י. ולולא משה שנקבר בח"ל אז לא היה תחיה בחוץ לארץ אם לא מפני זכותו גזר ה' על מתי ח"ל שיחיו' (עץ יוסף). יוצא שיש כאן רמז על משה שבזכותו יתגלה בגאולה – בתחיית המתים שיתגלגלו מחו"ל ויקומו בא"י. לכן זה מרמז על העתיד הגדול שיהיה בגאולה, שזהו כרמז שיש נחמה כשיזכרו בגאולה הגדולה, שאת זה ה' שולח ביד הנביאים – שמתגלה דרך הנביאים, כמו שמתגלה אצל משה גילוי שיש בגאולה. אלא שבכ"ז כנסת ישראל לא מתנחמת, שזהו הרמז בהפטרה הבאה.