"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"

(דברים יא, כו)

תחילת הפרשה מלמדת שהן הברכות והן הקללות קשורות באופן מהותי לכוח הראייה: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". ראוי אם כן לברר מהו עניינו של כוח זה ומדוע רבה כל כך חשיבותו.

בפרשת "שלח" (שנת תרע"ד) מכתיר ה"שם משמואל" את העיניים בתואר "שערי הלב": "העיניים הם שערי הלב, ונקראים שערי גן עדן, ועל כן הכול תלוי בראייה, שבראייה טובה נכנסות ללב בחינות טובות ומעוררות אותו עד שנשלם בכל ההרגשות, ולעומתו חס ושלום בהיפוך".

לראייה השפעה מכרעת על עולמו הנפשי והרוחני של האדם, וללא שמירה מתאימה, עיניו 'תרעינה בשדות זרים' ותצעדנה למקומות שהוא לא שיווה בנפשו שיגיע אליהם. זהו יסוד הציווי שבפרשת ציצית (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". העיניים הן מפתח לעולם פנימי מתוקן: ראיות טובות מרוממות את נפש האדם ומניעות אותו לטוב, ואילו ראיות שליליות משפיעות על האדם לרעה.

אם נבחן היטב את חוש הראייה נזהה שיש בו דבר ייחודי שלא קיים בשאר החושים (טעם, שמיעה, ריח ומישוש). בעוד ששאר החושים 'מוכנים לשימוש' ללא מתווכים במשך כל שעות היממה, הרי שכוח הראייה מוגבל. מדי יום במשך שעות רבות, עת שורר החושך בעולם, מחויב כוח הראייה להסתייע במתווכים חיצוניים (נרות, תאורת חשמל) שיסייעו בידו לראות את העצמים שסביבו.

שני מיני חשיכה יש בעולם: חשיכה פיזית וחשיכה רוחנית. חכמינו לימדונו כי ה'עולם' מכונה בשם זה, מפאת ההעלם הגדול שבו, חושך ואור משמשים בו בערבוביה, ובורא העולם חבוי ונסתר בו. בקלות רבה עלול האדם לסגל לעצמו התבוננות שטחית על המציאות, בבחינת "עיניים להם - ולא יראו". אם לראייה הפיזית נצרכים מתווכים ועזרים כדי להוציאה לפועל כראוי, לראייה הרוחנית הם נדרשים פי כמה, בלעדיהם היא תהיה מוגבלת וחסרה.

מיהו המתווך שבכוחו לסייע להתבוננות רוחנית נכונה על העולם?

מגלים לנו חז"ל (מדרש דברים רבה, פרשה ד, סימן ד): "אמר בר קפרא: הנפש והתורה נמשלו בנר. הנפש דכתיב (משלי כ, כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם", והתורה דכתיב (משלי ו, כג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". אמר הקב"ה לאדם הזה: נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך - זו התורה, ונרך בידי - זו הנפש, אם שמרת את נרי אני משמר את נרך".

את דברי חז"ל אלו מפרש "השם משמואל" (פרשת ראה, שנת תרע"ו): "הדברים האלוקיים אינם נראין לאדם אלא באמצעות התורה.. ועל כן הוא כדמיון הנר המועיל לחושך הגשמי.. שבאמצעותו אפשר לשכל האדם לידבק בו מצד מה".

"כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" - לא בכדי נמשלו התורה והמצוות לנֵר וְלאוֹר. לולא התורה, אופק ההסתכלות שלנו היה קצר, ובעיקר חיצוני. רק באמצעות לימוד תורה וקיום מצוות תיתכן הסתכלות רוחנית נכונה.

התורה נותנת לנו סיכוי. מול כוח המשיכה שלנו אל עצמנו, ניצבת שיטה שלמה, מילדות ועד זיקנה, מיחיד ועד אומה, שמדריכה אותנו איך להילחם נגד הנטיות הנמוכות שקיימות בנו ולנצח אותן, איך לגשת לענייני העולם הזה, מלאי התאוות, ולהצליח להתנהג בהם לפי ערכים אחרים, שאינם מכאן, ערכי נצח, כגון: לחלק ממונך לצדקה, לעדן את יצר המין, לא לדבר לשון הרע, להיות זהיר ברכוש הזולת, להודות על האמת ועל טעות, לבקש סליחה, ועוד מעשים, שהמכנה המשותף שלהם, שהם נגד כיוון התנועה של המציאות החומרית.

הרב אלי שיינפלד, מהספר: "לאור השם" הארות רוחניות בעבודת ה' לאור דברי ה"שם משמואל" על פרשיות השבוע

הרב אייל ורד, מהספר: "פניך אבקש - פרשות השבוע"