"כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז,ח-יא). 'א"ר טרפון: אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה. חברייא בשם ר' יוחנן: דודים דברי סופרים לד"ת, וחביבים כד"ת: "חכך" (שיר השירים ז) "כיין הטוב”. שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן: דודים דברי סופרים לד"ת, וחביבים יותר מד"ת: (שיר השירים א) "כי טובים דודיך מיין”. ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מד"ת, שהרי ר"ט אלו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה, וע"י שעבר על דברי ב"ה נתחייב מיתה; ע"ש (קהלת י) "ופורץ גדר ישכנו נחש”. תני רבי ישמעאל: ד"ת יש בהן איסור ויש בהן היתר, יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים כולן חמורין הן; תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: האומר אין תפילין, לעבור על ד"ת פטור, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי ר' חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, דכתיב (מיכה ב) "אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות”, וכתיב (שם) "אטיף לך ליין ולשכר”. נביא וזקן למי הן דומין? למלך ששולח ב' פלמטרין שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אע"פ שאינו מראה לכם חותם שלי האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב (דברים יג) "ונתן אליך אות או מופת", ברם הכא (דברים יז) "על פי התורה אשר יורוך"' (יר' ברכות א,ד). מצד אחד נאמר בשם ר"י שדברי סופרים חביבים כד"ת, ומצד שני נאמר שהם חביבים יותר מדברי תורה. אולי אפשר שתלוי איזה דברי סופרים, שיש תקנות חכמים, שבזה הם כמו ד"ת, ויש שהם מפרשים את דברי התורה, שאז זה ביתר חשיבות (כיון שמסביר את התורה ישירות, ובלעדיה אין יכולת לקיום התורה) ולכן אז הם חביבים מד"ת (כיון שבלעדיהם אין התורה יכולה להתקיים, כך שהם אלו שמקיימים אותה). לכן הדוגמאות שהובאו הם מר"ט שזה מחלוקת בין ב"ש וב"ה על איך לומדים את הפס', כמובא במשנה: 'בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו, שנאמר: "ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז). ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר: "ובלכתך בדרך" (שם). אם כן, למה נאמר "ובשכבך ובקומך"? בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים. אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטתי לקרות, כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים. אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל' (משנה; ברכות א,ג). וכן הדוגמה בתפילין, שזהו לימוד מהפס': 'והתניא (שמות יג, טז) "לטטפת” (דברים ו, ח) "לטטפת”, (דברים יא, יח) "לטוטפות", הרי כאן ארבע, דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר: אינו צריך, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים' (סנהדרין ד,ב). שהובאו דווקא דוגמאות אלו של לימוד חכמים בתושב"ע, לומר שבהם יש עניין שבו חמור מד"ת. אולם אפשר ששתי הדרשות מתכוונות לעניינים אחרים. הדרשה השניה אכן באה לומר שיש מעלה בדברי סופרים יותר מד"ת, מצד חומרת העניין. ואילו הדרשה ראשונה באה לומר את מעלת דברי הסופרים, לא מצד העונש אלא מצד עצם כוחה, שבא לומר שדברי סופרים מצד התורה הם כמו התורה ממש, שאין זה רק אישור לפרש ולגזור והקב”ה נתן לזה מעלה חמורה, אלא זהו התורה עצמה ממש. לכן מובן ההמשך מה ההבדל בין הנביא לבין דברי החכמים, שהנביא מביא את דבר ה' כמו שנאמר לו, שזהו כעין תורה שבכתב (שיורד דבר ה' ישירות לארץ [ואכן דברי הנביאים הם מובאים כחלק מהתנ”ך – התורה שבכתב]), אולם כיון שמה שאומר אינו לימוד מהתורה, אלא כגזרה מה' כעין תורה שבכתב משמים, לכן צריך אישור מיוחד להוכיח שה' שלחו; אבל ת"ח שלומדים בתורה, שזהו לימוד תושב"ע, שהוא מפרש את כוונת התורה שנתנה למשה בסיני, שה' נתן את פירוש התורה לחכמים (ע”י התושב”ע), ולכן בזה אין צורך בחותם המלך, כיון שהשליח עצמו מבין ומפרש את דבר המלך, והמלך סומך על כל מה שיאמר בשמו (להבדיל מהשליח שצריך את ההוכחה, שאין זה תלוי בו אלא הוא מביא את דבר ה' ישירות, ולכן צריך הוכחה להוכיח שמביא בדיוק מה שהמלך אמר). לכן זהו שנאמר קודם: "כי יפלא ממך דבר למשפט … ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (פס' ח-ט), שהם מביאים מה רצון ה' בתורה, שנתן להם את הסמכות לפרש; וזהו שנאמר שבאים אליהם לפרש את מה שלא ברור מהתורה, שלכן באו אליהם שיפרשו להם את הנפלא מהם. אולי לכן נאמר: "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'” (פס' י), כרמז שיש קשר למקום המקדש שם הסנהדרין יושבת, כאות שהם דבקים בתורה שנתנה מסיני, ולכן הם סמוכים לארון הברית עם הלוחות שנתנו מסיני. אולי כרמז לדברי חז"ל אלו מובא בתורה דין המלך לאחר דין זקן ממרא (“כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי" [פס' יד]), להעמיד זה מול זה, שדין החכמים הוא לפרש את התורה שנתנה מסיני, ואילו דין המלך (והנביאים כעין כמותו) זהו סמכות שנתנה לו לדון שלא ע"פ התורה אלא בדיני המלכות כדי לתחזק את התורה (שזה מכח סמכות שהתורה נתנה לו, אבל אין חוקיו ע"פ דיני התורה עצמה, אלא גזרות המלכות. ראה 'תורת המקרא' בפרשתנו [“שופטים"], למרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). שכך זהו גם בנביאים שה' מתגלה אליהם בשביל גזרת השעה, שלא כפירוש התורה (שאם הנביא בא מכח לימודו בתורה, זהו כגילוי שאר החכמים ולא מצד היותו נביא). אולי כרמז שקביעת החכמים חלה בעולם ומשפיעה על המציאות, עד כדי כך שבאה מיתה לעובר על דבריהם, לכן אולי החכמים יוצאים ראשונים בקרב (כמו שמובא בכמה מקומות על הגדולים) שבו יש סכנת נפשות, והם משפיעים על המציאות שהאויבים יפלו לפניהם.