"צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים טז,כ). מובא ביהודי הקדוש: '”צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך". על דרך מה שכתבו בספה"ק שכל חיותו של האדם הוא שיתקן מה שצריך לתקן, ועד כלות תיקונו נמשכים ימי חיותו. זהו שאמר הכתוב 'צדק', פירוש שכבר צדקת את מעשיך, עם כל זה 'צדק', פירוש תראה עוד יותר להצדיק מעשיך בתוספת קדושה יתרה. וזהו שאמר הכתוב למען תחיה וגו', פירוש על ידי שתשיג שעדיין לא כילית תיקונך כראוי, על ידי זה תחיה וגו''. עוד מובא: '"צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נותך לך". שאף על פי שכבר השגת את מדת ובחינת 'צדק' על מכונה, עם כל זה העיקר להשתוקק ולרדוף עוד אחר 'צדק'. למען תחיה, רצונו לומר, דהכוונה שהצדיק מבקש אריכות ימים היא אך בשביל בחינה זו – להיות רודף ומתאוה את בחינת 'צדק''. עוד מובא: '"צדק צדק תרדוף”. להיות רדיפת הצדק – בצדק, ולא בשקר'. אולי אפשר ע"ד הרמז ש"צדק צדק" בגימטריה 388 'שפח' – כרמז כמו פסח שמרמז על 'פה - סח' שיצאנו ממצרים כדי לפרסם בעולם (לשון שיחה – להודיע בעולם) את שם ה'; שהמצרים לא נתנו לנו להביע את מהותנו לפרסם את שם ה' בעולם ("עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" [ישעיה מג,כא]), ומיציאת מצרים אנו יכולים להודיע את שם ה' בעולם, להודיע בפינו לכל העולם את שם ה', שזה בדיבור בפה ובקיום תו"מ (שזה כעין פה שמודיע לכל העולם את שם ה'). כך גם כאן כשמתגבר בקדושה, מוסיף צדק בעולם, מוסיף בגילוי שם ה' בעולם, מגלה 'פ(ה) – שח', אז מתווסף לו חיים, כמו שבגאולה ממצרים זה הביא חיים, שיצאנו מהמוות שתחת יד מצרים (שהיו הורגים בנו בשעבוד). אמנם מי שלא רצה ללכת אחר ה' אז לא זכה לאריכות ימים אלא התקצרו ימיו, שמתו במכת חושך ('ולמה הביא עליהם חשך? שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הם לוקין כמונו' [רש"י; שמות י,כב]) שגם זה קשור בקידוש שם ה', שלא יראו מצרים ויאמרו שגם הם מתו ויהיה בזה חיסרון בקידוש השם שנעשה במכת בכורות, וגם עכשיו יוצאים ממצרים כך שתם התיקון של גלות מצרים, וכיון שלא יוצאים להמשיך אחר ה', להוסיף תיקון, אז אין יותר טעם בחייהם, ולכן מתו. (וכרמז שהיתה עליה בקדושה, שבמצרים קיבלו מקצת מצוות ואח"כ במרה התווסף עוד ואח"כ בסיני קיבלו את כל התורה, כך שזהו כרמז שגילוי חיים זה בהקשר לעליה ותוספת בהוספת צדק בעולם). עוד נראה ש"צדק צדק תרדף" זה בגימטריה 1072, ש-72 זה רומז לשם ה' הגדול בן ע”ב אותיות, ואלף רומז לאין סוף של הקב"ה: “כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר" וגו' (תהלים צ,ד), כך כרמז שע"י שרודף אחר עוד צדק, מתחבר לקב"ה ומושפע מזה אריכות ימים (וזה נאמר לאחר: "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" [שם,ג], '"תשב אנוש עד דכא" – מביא אתה יסורין על האדם עד שאתה מחזירו להיות תשוש כח וקרוב למות, ותאמר לו ביסורין שובו בני אדם מדרככם הרעים' [רש”י]. שבדרכו הרעה קרוב למוות; כרמז שבהוספת צדק – מי שהיה קרוב למוות מתווסף לו חיים ע”י חיבור לקב”ה שהוא מעל הזמן). וכן רמז שנאמר בסוף הפס' על ירושת וישיבת הארץ: '"למען תחיה וירשת" – כדיי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן' (רש”י), כרמז לאריכות ימים שנעשה בא”י: 'אמרו ליה לר' יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" כתיב, אבל בחוצה לארץ לא! כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו. כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי' (ברכות ח,א). שכך רמז בהקשר לא”י בפס', שנעשה אריכות ימים ע”י רדיפת הצדק, וזהו כמו שמקדימים ומאחרים לביה”כ שזהו תוספת צדק, לא רק באים כרגיל אלא גם מוסיפים יותר מהרגיל, ולכן בזה מתווסף אריכות ימים, כעין מעבר לשליחות הרגילה שלו בעולם (שהיא מתבטאת בהליכה לביה”כ כרגיל כמו כולם). אולי אפשר שנאמר בפס' כניסה לארץ כעין רמז למשה (שהוא שאמר את ספר דברים, ולכן אומר כגילויו), שהוא רצה להיכנס לארץ כדי להוסיף קדושה: 'דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי' וכו' (סוטה יד,א). הרי שמשה רצה להיכנס כדי להוסיף בצדק, לקיים מצוות שלא יכל לקיימם. אולם הוא לא נכנס לארץ, ומת בארץ מואב (דברים לד,ד-ה). כעין רמז שהצדיקים רוצים לחיות כדי להוסיף צדק בעולם, להוסיף קדושה, וכן שע”י ההוספה מתווסף חיים (שהוא מת כיון שלא נכנס). אולי אפשר רמז לדברי היהודי שכך גם רמזו חז"ל בפס', שע"י התחזקות בעשיית צדק מוסיף חיים: 'ד״א: "צדק צדק תר׳", יכול לא יתן אדם צדקה אלא אם יבואו ויאמרו לו תן? ומנ׳ שאם לא יבואו ויאמרו לו [תן] צדקה מנ׳ שילך אחריהם ויתן? ת״ל "צדק צדק תר׳", מה כת׳ אחריו? "למען תחיה וירשת את הארץ". הרי שלא בא לידו לעשות צדקה אלא שתבעוהו לילך ולבקש (על) [מן] אחרים לעשות צדקה, והלך עמהן מעלין עליו כאלו נתן משלו, שנ׳ "צדק צדק תר׳", רדוף אחר צדקה ואחר גמילות חסדים, מה שכר נוטל על כך? (משלי כ״א:כ״א) "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד"' (מדרש תנאים על הפס'). מה שהיהודי מביא שצריך לרדוף את הצדק בצדק, אפשר שזהו המשך הפס' "למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך", שאם לא רודפים בצדק, אלא יש חוסר ביושרה זה מביא לחורבן (שבו מוות וגלות), כמו שמביא הנצי"ב שזה היה חטאם בבית שני: 'והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ' וכו' (העמק דבר, פתיחה לספר בראשית).