'מלך העולם' לא נמצא בתורה

 אמר הקב״ה  "אִמְרו בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות: מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה בשופר"(ראש השנה דף טז.)  שכן כתיב "ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל וימשח את שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם, "יחי המלך שלמה" (עיין מלכים א' א לט), וזה גדר הדין דיש ללוות את תקיעת השופר בפסוקים וברכות של ענייני מלכויות וזכרונות (מנחת אשר).

נוסח ברכת תקיעת שופר הוא כדלקמן: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלקינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹל שׁוֹפָר".

תקנה קדומה מחייבת  לברך בכל יום לפחות מאה ברכות. הגאונים מייחסים תקנה זו לדוד המלך, שתיקן תקנה זו לעצירת מגפה שהייתה הורגת בכל יום מאה אנשים.

ברכות אלו, כמו אותם 15 ברכות שמתפללים בכל יום בשחר, מכוונים  אל "אֱלקינוּ מֶלֶךְ הָעולָם". ולכן, רגש מתעורר כי אין מטבע לשון "מלך העולם" בכל התורה! 

בתורה ובמחזור לראש השנה, יש חילוף ל-'עולם' והוא 'כל הארץ':

"וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה פרק יד פסוק  ט).  וכן, במחזור ראש השנה, "בָּרוך אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ [הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן.

אם כך, מדוע, העדיפו חז"ל  להשתמש ברוב הברכות את 'מלך העולם'  שאין לו איזכור בתורה  כאשר  קיים "בָּרוך אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ אשר נמצא בכתובים.

מקור "עולם" אינו ודאי, אך קיימות מספר השערות. יש המקשרים אותה למלה "עלם" (נעלם, נסתר) או "עלמא" (נצח) בשפות שמיות אחרות. אחרים   קשר עולם  באכדית שהיא "אולו" במשמעותה של "זמן רחוק ". 

בכתבי הקודש, 'עולם' מתייחס לתקופה אינסופי, כמו 'ברית עולם", "אחוזת העולם","חוקת עולם" או "עבד עולם". 

ברור מאליו, כי 'עולם' המופיע בסיום הברכות [אלוקינו מלך העולם] אינו לא כדור הארץ, לא תבל, ולא  יקום  ולא 'כל הארץ' (זכריה פרק יד פסוק  ט).

"ראה שבתנ״ך, המושג ״עולם״ אינו מכוון רק אל העבר והעתיד, אלא מתייחס באופן כללי לכל מה שנסתר מעינינו ובלתי נראה לנו. שהרי תהיה זו גסות רוח לומר שרק העבר העתיד נעלמים מאיתנו. אף ההווה הממשי ביותר, הוא ביסודו ולאמיתו של דבר ״עולם״. כל ממשות מושרשת היא בנעלם, אשר הוא לבדו מייצג את המציאות העליונה. הדמויות והצורות מתחלפות; אך הכח הפועל, הנעלם המונח בבסיס כל דבר מגולה, המופשט [האבסטרקט], ה״נעלם״ – הוא מה שקיים לעד, הדבר האמיתי הבלעדי עליו יש לסמוך. כמו שנאמר בקהלת (ג, יא): ״אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת־הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא־יִמְצָא הָאָדָם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר־עָשָׂה הָאֱלֹקִים מֵרֹאשׁ וְעַד־סוֹף״. (רש״ר הירש בראשית כ״א:ל״ג). 

באמצאות היכולת שלנו לדמיין אנו מיצרים את ה"עולם" הפרטי, את העולם הקטן, שלנו. הרבה מהעולם שלנו הוא תוצאה של כוח הדמיון שלנו. הרי מה שידוע לנו על היקום, עם כל ההתגלויות של ימינו אנו, גלקסיות רחוקים, חורים שחורים, מאות שנות אור וכו' הוא בעיקר בכוח הדמיון שלנו. ואם נסתכל פנימה לתוך עולמנו אנו -- הרי כל אחד מאתנו הוא עולם בפני עצמו שאיננו העולם של הזולת. 

האם העולם שאני ואתם רואים הוא אותו העולם? כל אחד חי בבועה שלו, עם הסביבה שלו, עם המשפחה שלו, עם החברים שלו, עם מקום העבודה שלו שכל אלו מהווים את העולם הפרטי של היחיד. וכאשר אנחנו עומדים בערב יום הדין, בוא נשאל את עצמנו מה אנחנו מצפים מהעולם שלנו? מה יהיה עם העולם הפרטי שלנו לאחר מאה ועשרים, כאשר לא נהיה? 

נדמה לי שדוד המלך נותן לכך תשובה באחד ממזמורי תהילים שלו (פרק ס"א) הוא אומר: אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶלָה". על כך שאלו חכמי התלמוד הירושלמי במס' ברכות (פרק ב'): 

"אגורה באהלך עולמים. ר' פינחס רבי ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלה על לב דוד שהוא חי לעולם?" והגמ' שיבה: 

"אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות".

לדעתי, ניתוח של אותה שאלה ואותה תשובה מביא אותנו להבין שדאגתו של דוד איננו למשך שנות חייו אלא למשמעות שיש לעולם הפרטי שלו. האם עולמו של אדם, מבחינתו הוא, אפילו אם מדובר בעולמו של דוד מלך ישראל, נמשך גם אחרי מותו או שמא כפי שהתבטא בפסימיות בנו שלמה, בקהלת : (פרק ט) " הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֵתוּ וְהַמֶּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם".

גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: בספר קהלת (ט', ו') 

איך מצליחים בכל זאת שהעולם הפרטי שלנו תקבל את המשמעות שאליו התפלל דוד? איך יוצאים מהמעגל שלנו למרחב? איך אנו מבטיחים שעם הסתלקותנו מהעולם אנחנו לא משאירים חלל ריק. חורינ

התשובה היא, על ידי שתמליכוני עליכם. אדם שבעולמו יש מקום מרכזי להקדוש ברוך נמצא בעולם משמעותי ביותר שקושר אותו עם העבר, ההווה והעתיד של עם ישראל, חלק של ממלכת כוהנים וגוי קדוש. 

הביטוי היפה לדבר זה הוא שמכל הברכות שאדם מברך ב"שם ומלכות" אלו הן דווקא ברכות הנהנין. אדם אוכל עוגה טעימה מברך 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם'; נהנה מארוחה דשנה, אומר 'אלוקינו מלך העולם'. על בשורה טובה ועל בשורה רעה, ,אלוקינו מלך העולם,! רואה את ים האוקינוס מברך 'אלוקינו מלך העולם', ואחת הברכות היפות ביותר, לדעתי, הוא 'בא"ה אלוקינו מלך העולם שלא חסר בעולמו דבר וברא בו בריאות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם…' 

היהודי, מבוקר עד ערב, מברך את עולמו הגשמי ב"שם ומלכות". מידי יום ביומו אנו ממלאים את חיינו בשם ומלכות. והכל כדי "שתמליכוני עליכם". 

ולסיכום, ההלכה קובעת (שו"ע אורח חיים סימן ריד) "כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך. ואפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד, צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות". 

מלך לבד, בלי תיבת העולם, כותב לנו המחבר בפסקנות, אינה מלכות! 

יהי רצון שנזכה כל אחד מאתנו להמליך את הקב"ה על עולמינו הפרטי!

שנה טובה