"והכהן הגדול מאחיו א‍שר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם" (ויקרא כא,י). 'משיח, דכתיב (ויקרא כא, י) "והכהן הגדול מאחיו", שהוא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר. אחרים אומרים: מנין שאם אין לו גדלהו משל אחיו? ת"ל: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו", גדלהו מאחיו' (הוריות ט,א). '"והכהן הגדול מאחיו" – שיהא גדול מאחיו בנוי, בעושר, בכח, בחכמה, ובמראה. אין לו, מנין שיגדלוהו משל אחיו? תלמוד לומר: "הגדול מאחיו" – שיהא גדול מאחיו. אמרו עליו על פינחס איש הבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול, והלכו אחריו גזברין ומרכולין ומצאוהו חוצב, ומלאו עליו את המחצב דינרי זהב. אמר ר' חנניא בן גמליאל: וכי סתת היה?! והלא חתנינו היה! והלא לא מצאוהו אלא חורש, כענין שנאמר: "ושנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר" (מלכים א יט, יט)' (ספרא; ויקרא כא,י). '"והכהן הגדול מאחיו”. ולמה נקרא שמו כוהן גדול? שהוא גדול בחמשה דברים: בנוי, בכח, בעושר, ובחכמה, ובשנים. בנוי, שיהא נאה מאחיו. בכח, שיהא גבור בכח. בוא וראה כשהניף אהרן את הלווים, שנים ועשרים אלף הניף ביום אחד. כיצד היה מניף אותם? מוליך ומביא מעלה ומוריד; הוי, שהיה גדול בכח. בעושר מנין? שאם לא היה עשיר, שאחיו הכהנים מעשרין אותו. מעשה בפנחס הסתת שמנו אותו כוהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים, ומלאו את המחצב לפניו דינרי זהב. ומנין שאם אין לו שאחיו מגדלין אותו? שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו”. ולא כוהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו' וכו' (תנחומא "אמור" סימן ד). בגמרא מובאים ארבעה דברים שגדול בהם מאחיו, ואילו בספרא ובתנחומא מובאים חמשה. אמנם בגמ' זה מובא בשלושה מקומות – בהוריות ויומא (יח,א) מובאים ארבעה דברים, ואילו בחולין (קלד,ב) מובאים רק שלושה דברים ('שיהא גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר'), אולם כנראה שהגרסה הנכונה היא כמו בשני המקומות האחרים. אמנם גם בגמ' בכת"י יש גרסה שמובא בה חמשה: 'כדתניא: "והכהן הגדול", שהוא גדול בחמשה דברים – בנוי בכח ובעושר ובחכמה ובכבוד' (כת"י וטיקן 122; חולין שם). בספרא מובא החמישי 'מראה', ובתנחומא זה 'שנים', נראה ששניהם זה אותו דבר, שיש לו מראה של מבוגר בשנים ולכן זה מראה מכובד (שהרי אין הכוונה ב'מראה' ליופי, שהרי זהו 'נוי' שנאמר כבר), וזהו 'כבוד' שמובא בכת”י; אולי בגמ' זה כלול ב'נוי', שכולל מראה יפה וכן מראה מבוגר שזהו כעין נוי – שזה נאה לחכמים. אולם אולי אפשר לומר שעל 'שנים' אי אפשר שיהיה חובה שנראה הכי מבוגר, כיון שלפעמים נראה כ"ך מבוגר שכבר מאבד את הכבוד בזה, או שנראה מבוגר ומתלחשים כיצד יהיה לו כח לעבוד את עבודת יוה"כ הקשה – כך שלא צריך להיות נראה מאוד מבוגר (כאילו יותר מכולם), לכן זה לא מוחלט (שלא כשאר הדברים שראוי שיהיה נראה יותר כולם [גם אם בפועל יהיו כאלו שיותר ממנו]), ולכן לא הביאו זאת בגמ'. או שמראה שנים זה לא חשוב כ"ך כמו השאר, ולכן בזה לא העיקר אלא תוספת, ולכן לא הובא בגמ'. כמו”כ אפשר שבשאר הדברים יכולים לפעול אחיו להרבות בו (כעין בממון כך גם בנוי יטפלו בו טיפולי יופי, וכן בחכמה ילמדוהו ויחכמוהו, ובכח יעשו לו כושר שיחזקו) אבל בזקנה אי אפשר לפעול, ולכן אין זה חובה כשאר (ולכן לא נרמז בעיקר הפס' שבו למדים שאחיו ירבו בו), ולכן לא הובא בגמ'. בספרא מסיים בסיפור על פינחס איש הבתה, שבסופו מביא פס', שלכאורה לא מובן מה הקשר לפס'? בפשטות בא לומר שפינחס התעלה בבחירתו לכהונה גדולה (והוא במקום הכה"ג הגדול הקודם) כעין שאלישע התעלה להיות נביא (והוא במקום הנביא אליהו שמסיים את נבואתו בעולם), ובשניהם נעשה דבר בחרישה, ולכן ראו את הנעשה בו כעין רמוז בפס'. אולם אולי בא לרמז שאלישע נעשה לנביא על ישראל, שאומר הפס': "וילך משם וימצא את אלישע בן שפט והוא חרש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו" (מ"א יט,יט). '"אדרתו" – השליך עליו קצת מאדרתו לרמזו שיהא נביא לה' וילבש גם הוא אדרת כמנהג הנביאים, וכמו שנאמר (זכריה יג ד) "ולא ילבשו אדרת" וגו'' (מצודות). 'והספור הזה להורות כי מצאו בי״ב, והיה אות כי יהיה ממונה על י״ב שבטי ישראל לנביא ולמזהיר' (רד"ק). לכן רמז רחב"ג בפס' שהעשירוהו בהיותו כה"ג שצריך להיות הגדול באחיו, שזה מטעם שעובד במקדש בשם כל ישראל (כעין באלישע שנרמז על י"ב השבטים), והמקדש הוא מקום השכינה, ולכן ראוי שיתגלה בו כעין בנביא שהוא מחובר לשכינה ומביא את דבר ה' לכל בנ"י. לכן מתגלה בכה"ג חמשה דברים, כעין המתגלה בנביא: 'אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה' (שבת צב,א). 'אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו' (נדרים לח,א). יוצא סה"כ חמשה דברים: חכם, גיבור, עשיר, בעל קומה ועניו. שכך בכה"ג יש חכם, כח (גיבור) ועשיר. וכן יש בו נוי שהוא כנגד הענוה, שהענוה נראת במראה פני האדם [שרואים באדם שיש בו ענוה, שיש בו בושת פנים] (וכן נח להתחבר לאדם עניו, ולכן מרגיש אליו קרבה ולכן רואה בעיניו סוביקטיבית שיש בו נוי); וכך יוצא שזהו כמופיע בגמ' על הכה”ג, וכמו שאמרנו שבנוי כלול גם מראה ושנים. או שבעל שנים – מראה, כעין כנגד בעל קומה, שאדם שמזקין שקומתו נפחתת, ולכן יותר בולט שהוא עדיין נראה בעל קומה גם בזקנותו. שכך בכה"ג יש גילוי להשראת שכינה בעבודתו. לכן גם מובא בתנחומא: 'ולא כוהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו', מעבר לפשט של עניין הממון שמעשירים אותו, גם כרמז שהמלך דומה לכה"ג כיון שגם הוא קשור לשכינה, שיושב על כסא ה' בעולם: “וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י א כט,כג), כך שהוא קשור להשראת שכינה בעולם. נראה שבכה"ג מתגלה חמשה דברים כנגד חמשת חומשי התורה, כיון שהכה"ג הוא שיא הגילוי של עבודת המקדש, שמרכזו קה"ק שם הארון עם הלוחות (שזהו התורה); וכן הכה"ג עובד ביוה"כ, שנכנס לקה"ק שם הארון עם הלוחות, וזה ביוה"כ שהוא זמן הורדת הלוחות השנים. לכן מתגלה בו חמשה דברים כנגד החומשים: 'נוי' כנגד ספר בראשית, בו מסופר על שאברהם אמר לשרה: “הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" (בראשית יב,יא). וכן בכללי מסופר על שרה, שעליה נאמר שהיתה יפיפיה בעולם (מגילה טו,א); וכן על חוה שנאמר עליה שהיתה יפה (ב"ר מ,ה). וכן מסופר על אדם הראשון ויעקב, שהיו יפים ('שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון' [ב"מ פד,א]). וכן על יוסף, שנאמר עליו: “ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה" (בראשית לט,ו). 'עושר' זה כנגד ספר שמות, שבנ"י התעשרו מאוד מממון מצרים, ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף ('"ויסע משה" – (מכילתא) הסיען בעל כרחם. שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות (מכילתא), והיו ישראל מוצאין אותם בים וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנא' (שיר א) "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף", לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם' [רש"י; שמות טו,כב]). 'כח' כנגד ספר ויקרא, שהוא ספר של עבודת המשכן, ומשה הקים את המשכן בכח רב; וכן עבודת המשכן נעשית עם הרבה כח, שצריך להרים ולהזיז בהמות וכדו'. 'חכמה' כנגד ספר במדבר, שם מסופר על אנשים חכמים, שיש שהשתמשו בחכמה לטובה ויש שהשתמשו לרעה; בנות צלפחד (במדבר כז) השתמשו בחכמה לטובה: 'תנא: בנות צלפחד חכמניות הן' וכו' (ב"ב קיט,ב), לעומת זאת, קרח (במדבר טז) שהיה חכם פעל לרעה ('וקרח שפקח היה' וכו' [במדבר רבה יח,ח]). וכן זמן המדבר היה כדי שיתחברו לתורה, שחכמת התורה תהא נטועה בהם (תנחומא "בשלח" סימן א). [או שחכמה כנגד ספר ויקרא, שמהמקדש יוצאת חכמת ה' – החכמה הישרה לכל העולם ("והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג); וכח כנגד ספר במדבר, שלהליכה במדבר צריך הרבה כח; וכן בו מסופר על הנפת הלוים ע”י אהרן (במדבר ח,יא)]. שנים ומראה כנגד ספר דברים, שמשה אמרו סמוך לגיל 120. וכן נאמר על משה בדברים: “ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה" (דברים לד,ז), '"ולא נס לחה" – לחלוחית שבו, לא שלט בו רקבון ולא נהפך תואר פניו' (רש"י), כך שמראהו היה מכובד גם בזקנותו בשנים. אולי לכן נרמז על הכה"ג שיהיה גדול מאחיו בחמשה דברים בפס' שבו נאמר שמושחים אותו בשמן המשחה על ראשו, כעין משיחת המשכן, שהמשכן שורשו הוא בקה"ק שם התורה (וכן המשכן הוא תיקון לחטא העגל שפגם במעמד מתן תורה); וכן שמן כרמז לאור (שבמנורה מאירים ע”י שמן), כרמז לאור התורה, שמתנסך עליו אורה של תורה (“תורה אור" [משלי ו,כג]), שהוא מגלה גילוי תורה בעולם (והשמן ניתן על ראשו כעין כנגד משה ש"קרן עור פני משה" [שמות לד,לה], וכן לימוד התורה מצריך הפעלת הראש להבנה). אולי לכן חכמים סיפרו על פינחס בעניין של מחצב ואבנים, כעין משה שמצא מחצב של אבנים יקרות בשביל לוחות הברית ומזה העשיר: '"פסל לך" – הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו ואמר לו: הפסולת יהיה שלך; ומשם נתעשר משה הרבה' (רש"י; שמות לד,א), שזה רמז לעושר של הכה"ג שזה גילוי כנגד התורה (והעושר מרמז כנגד ספר שמות [כמו שאמרנו], שבו נאמר “פסל לך” שבזה רמז לדברי ה' שיקח את הפסולת ומזה העשיר), וכך גם שאר הדברים כגילוי תורה.