ראש השנה הינו יום המלכת ה' על העולם. כיצד יכולים אנחנו להמליך את ה' למלך?

כל ארבע שנים נערכת האולימפיאדה, שתכליתה להגיע לשלימות ולהישגיות המרבית שהגוף יכול להגיע אליו. הגוף הוא העיקר, כל חיסרון הוא כישלון.

במקביל, נערכת אולימפיאדת הנכים, המשחקים הפאראלימפיים. יש מקום לומר שדווקא אירוע זה הוא החשוב והמשמעותי יותר מהאולימפיאדה הרגילה. המשחקים הפאראלימפיים מדגישים משהו אחר לגמרי. הגוף איננו הנושא שם. הגוף אומנם נמצא שם, קטוע, שבור, פגוע, מונח על כיסא גלגלים - אך מה שעומד שם על הפרק, זו היכולת להתגבר על החסרונות. החיסרון נהפך במובן מסוים ליתרון מפני שדרכו ניתן לחוות ביתר שאת את העוצמה הפנימית, את כוחה של הנשמה הנמצאת בפנים, את הרוח הנמצאת בגווייה ומניעה אותה.

האולימפיאדה הרגילה היא של המושלמים. המשחקים הפאראלימפיים הם של בעלי התשובה - אלו שיש להם כמה וכמה חסרונות, אך הם החליטו לא להיכנע להם, אלא לגלות דרכם ובגללם, יכולות פנימיות עמוקות וסמויות הקיימות בהם.

לא לחינם בזו הראשונה עם ישראל רחוק מלהצטיין. הגוף לשם גוף מעולם לא היה ולא יהיה הכישרון המרכזי שלנו. ואילו בזו השנייה - ישראל מובילה. כי אנחנו בעלי תשובה. יודעים שאנחנו חסרים ובכל זאת מנסים, מבעד לחסרונות, לגלות משהו אחר, פנימי ועמוק. וזדונות ונכויות נהפכות לנו לזכויות. כי חטא הוא בעצם נכות.

למילה חטאים יש כמה פירושים, אחד מהם הוא - חֲסֵרִים. כמו שאמרה בת שבע לדוד המלך בסוף ימיו (מלכים א, א, כא): "וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹותָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים". ופירש שם רש"י: חַטָּאִים - חֲסֵרִים. החטא מונח בעצם העובדה שנבראנו חֲסֵרִים, בעלי מום - עם יצרים ותאוות ונפילות.

מושלמים יש לו לקדוש ברוך הוא מספיק, רבבות מלאכים. ובכל אופן חפץ הקב"ה דווקא בנו - עם כל היצרים, התאוות והנפילות, עם כל החסרונות שלנו. כי יש נחת מיוחדת שדווקא הנכה והחָסֵר, לא מוותר ומראה לְמָה הוא באמת מסוגל ומהיכן נובעת העוצמה.

הקב"ה לא חפץ במושלמים. הוא חפץ באלו שמתאמצים עבורו. באלו שכדי להגיע - נפלו ונכשלו, אבל שוב קמו, שלמרות החסרונות, התאוות והיצרים - הם לא מתייאשים, מנסים שוב ומצליחים. ההתאמצות וההשתדלות הזאת של בעלי החסרונות, היא מעלה חן וחסד לפני הקב"ה יתברך, וממתקת הדינים ומעבירה רוח של רחמים ותחנונים לפני הקב"ה, לתת לנו שנה טובה ומתוקה, מלאה בטוב (תהלים כה, ח): "טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ".

בראש השנה לא מזכירים חטאים. כי בראש השנה מתברר שהחטאים, החסרונות, הם עצמם זכויות עצומות. כי באנו אל המלך, ובפינו רק בקשה אחת, שיותן לנו - על אף כל חסרונותינו, על אף שאין אנו מושלמים כלל וכלל, ובעיני עצמנו איננו ראויים - ובכל אופן נפשנו בשאלתנו שיותן גם לנו להמליך את המלך.

הרב אייל ורד, מהספר: "פניך אבקש - פרשות השבוע"