ג. לְמַעְלָה מֵהֶן, ר"ל שחמור הדבר הזה בדרגת הטומאה מהשרץ. ושכבת זרע. וטמא מת. והמצורע בימי ספרו. ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה. ונבילה. ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה (רמב''ם. יכין לעיל (משנה ב). אליהו רבה): בּוֹעֵל נִדָּה, שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן. [ולומדים כן מהפסוק שכתוב "ותהי נדתה עליו" בא ללמדנו שמטמא את המשכב תחתון כעליונו כנדה (עצי עדן. עיין מעשה ארג. וכ"כ הכלי טהור עש”ב)]. כלומר משכב תחתון של בועל נדה כעלינו [היינו התחתון שהוא שוכב עליו], כגון עשר מצעות זו על גבי זו, וכולן תחת הבעל נדה, בין שנגע בהן הבעל נדה, בין שלא נגע בהן הבעל נדה, טמאין ומטמאין אוכלין ומשקין. ואף המצע התחתון [היינו המצע העשרי] טמא ומטמא אוכלים ומשקין: (רמב"ם. ר"ש. ר"ע מברטנורא. ועיין בכסף משנה (בהל' משכב ומושב פ"ג הלכה ב) יכין. תוספות יו"ט. מלא כף נחת): לְמַעְלָה מֵהֶן, ר"ל שחמור הדבר הזה בדרגת טומאה מהשרץ. ושכבת זרע. וטמא מת. והמצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהם כדי הזיה וכו' (רמב''ם. והיכין. לעיל ב(משנה ב'). והאליהו רבה): זוֹבוֹ שֶׁל זָב וְרֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו, וְדַם הַנִּדָּה, שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. ואין כאן שום חומרה, שהרי גם בועל נדה מטמא במגע ובמשא (כ"פ רש"י (נדה דף לג. ע”ש). והרמב''ם (ריש פ"ג מהל' משכב ומושב). על כן פרש הרמב''ם, שחומרתם של זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו. ממי שבועל את הנדה. הוא שהם מטמאים בכל שהם, ואילו בעל נדה אינו מטמא עד שאדם ישא את כולו: לְמַעְלָה מֵהֶן, ר"ל שחמור הדבר הזה בדרגת טומאה מהשרץ וכו' (רמב''ם. יכין לעיל (משנה ב). והאליהו רבה): מֶרְכָּב, הוא דבר שאין נוח ישבתו אלא בפיסוק רגלים (ויש הרבה פירושים ובאורים והבנום בסוף הספר במילואים. ע”ש) ואלו טמאין משום מרכב. מרדעת של חמור. וטפיטן של סוס. וכר הגמל. ואוכף של נאקה וכל כיוצא בהן. הלוחות שמניחין על גבי החמור ואח"כ נותנין עליו המשאוי טהורות ואם היתה ראויה למרכב טמאה (משנה תורה הל' כלים פכ"ה הלכה כ'): אם המרכב טמא שֶׁהוּא מְטַמֵּא תַּחַת אֶבֶן מְסָמָא. אפילו אם יש על המרכב אבן והאדם יושב עליו הוא נטמא. וכן אם יושב על האבן אדם טמא, המרכב נטמא (כ"פ הרמב''ם בפירושו כאן. ר"ש. ר"ע מברטנורא. והיכין): לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּב, מִשְׁכָּב, טמא. שֶׁשָּׁוֶה מַגָּעוֹ לְמַשָּׂאוֹ. אף אם הנוגע במשכב נטמא. וכן המזיז את המשכב נטמא ומטמא בגדים וכלים (כ"פפ בפירוש המשניות להרמב''ם. ר"ע מברטנורא. והיכין ז”ל): לְמַעְלָה מִן הַמִּשְׁכָּב, הַזָּב, שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב, היינו שהזב מטמא משכב שנאמר (ויקרא פרק ט"ו פסוק ה') "...כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא...". וכ"כ הרמב''ם).וְבדרך אגב אֵין מִשְׁכָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב היינו אין משכב טמא, מטמא משכב אחר להיות טמא כמותו: