(בראשית ד, ט) 

קין והבל: הגנה עצמית

על קין נאמר שהביא מנחה "מִפְּרִי הָאֲדָמָה", ואילו על הבל אחיו נאמר, שהביא מנחה "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן". אין ספק שמנחת הבל העשירה עולה ביוקרתה על מנחתו הצמחונית והעלובה של קין. לא נתקררה דעתם של חז"ל, עד שראו להעצים עוד יותר את ההבדל הניכר בפשט הפסוקים, כאשר קבעו שקין הביא "מן הגרוע" (לשון רש"י). 

חז"ל ראו לפרש מדוע לא עסק הבל בחקלאות: "לפי שנתקללה האדמה – פירש לו מעבודתה". נראה שבדברים אלה רצו חז"ל לשבח את הבל ולבקר את קין. אולם אם קין בחר לדבוק במקצוע לא ראוי, והביא ביודעין מנחה בעלת ערך ירוד, כפי שתיאר רש"י, מדוע נפגע קין מיחס ה' אליו? הרי היה עליו להבין שאין לו להאשים אלא את עצמו! 

כדי להבין את תפיסת עולמו של קין והכרעתו לעסוק בחקלאות, דומני שעלינו לחזור ולעיין בפרשת גן עדן. נראה שבגן עדן, קודם החטא, לא פגעו בעלי החיים זה בזה. וכך כתב הרמב"ן בפירושו לפרק א:

"הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע": לא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר ... מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם, נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת, ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם, ויברחו מן הצער והמיתה. והכתוב אומר, "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ". וכאשר חטאו, והשחית כל בשר את דרכו על הארץ, ונגזר שימותו במבול, ובעבור נח הציל מהם לקיום המין, נתן להם רשות לשחוט ולאכול.

מתברר, אפוא, שבגן עדן לא הקריבו קורבנות מן החי. ואכן לפי תרגום יונתן, הקרבת הקורבנות התחילה לאחר הגירוש:

וּבְנָא נחַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ הוּא מַדְבְּחָא דְבָנָא אָדָם בְּעִידָן דְאִיטְרַד מִן גִנְתָא דְעֵדֶן וְאַקְרִיב עֲלוֹי קָרְבָּנָא וְעִלוֹי אַקְרִיבוּ קַיִן וְהֶבֶל יַת קָרְבָּנֵיהוֹן וְכַד נַחְתוּ מוֹי דְטוֹבְעָנָא אִיתְצַד וּבַנְיֵיהּ נחַ וְנָסָב מִכָּל בְּעִירָא דַכְיָא וּמִן כָּל עוֹף דְכֵי וְאַסֵיק אַרְבַּע עַל הַהוּא מַדְבְּחָא [= ובנה נח מזבח לפני ה', הוא המזבח שבנה אדם בזמן שגורש מגן עדן, והקריב עליו קרבן, ועליו הקריבו קין והבל קרבנותיהם. וכאשר ירדו מי המבול – נהרס, ונח בנהו, ולקח מכל בהמה טהורה ומכל עוף טהור, והעלה ארבעה על המזבח ההוא] (בראשית ח, כ).

על פי פרשנות זו, לאחר הגירוש מגן עדן התחולל שינוי ביחס של בני האדם לבעלי חיים. בשלב זה הוסר המחסום בפני הקרבת בעלי חיים לצורך פולחן דתי, ורק האיסור לאכול בשר נותר על כנו, עד לאחר המבול. לולי דמסתפינא הייתי אומר שהגורם לשינוי זה היה האכילה מעץ הדעת, שבעקבותיה הבחינו אדם וחוה לראשונה שהם עירומים. עד אז, נהנו כל דיירי הגן משוויון בין המינים, מבלי שתהיה העדפה לבני האדם. לאחר הגירוש, ובעצם לאחר אכילת עץ הדעת, השתנתה השקפת העולם, ומעתה לא ראו סיבה שלא להקריב קורבנות מן החי. 

הבל הוא זה שקיבל את הגירוש כעובדה שאין עליה עוררין. הראיה לכך – שהוא בחר להיות רועה צאן ולא עובד אדמה, "לפי שנתקללה האדמה", ולכן "פירש לו מעבודתה". התוצאה הייתה שלאחר הגירוש הבל לא ראה את עצמו מחויב יותר ליחס שזכו "בעלי נפש התנועה" בגן עדן. 

לעומת זאת, מנחתו של קין מעידה שהוא לא השלים עם הגירוש מגן עדן. הוא נותר "עובד אדמה" משום שהוא, שלא כמו הבל, לא היה מוכן לקבל את הדין שאכן "נתקלקלה האדמה". משום כך, בתור "אזרח" גן עדן התנגד קין לפגיעה בבעלי חיים, אפילו כאשר היה מדובר בקורבן שהוגש לאל. מנחתו חייבת הייתה להיות מהאדמה, מתוצרת הארץ האהובה עליו. תפיסת עולמו של קין התערערה כשהעדיף ה' את המנחה שבאה מן החי על פני מנחתו של קין שבאה מן הצומח. 

והנה, על אף שה' לא שעה למנחתו של קין – הוא לא התעלם ממנו. הוא יתברך נכנס איתו בדברים וגילה סימפתיה למצוקתו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ? וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיך?" (בראשית ד, ז). ומה אמר לו הקב"ה? דומה שבתרגום יונתן אפשר למצוא תשובה לכך: 

וַאֲמַר יְיָ לְקַיִן לָמָה תַּקִיף לָךְ וְלָמָה אִתְכְּבִישׁוּ אִיקוּנִין דְאַנְפָּךְ? הֲלָא אִם תֵּיטִיב עוֹבָדָךְ יִשְׁתְּבֵיק לָךְ חוֹבָךְ וְאִין לָא תֵיטִיב עוֹבָדָךְ בְּעַלְמָא הָדֵין לְיוֹם דִינָא רַבָּא חֶטְאָךְ נְטִיר וְעַל תַּרְעֵי לִבָּךְ חֶטְאָה רְבִיעַ וּבִידָךְ מְסָרִית רְשׁוּתֵיהּ דְּיִצְרָא בִּישָׁא וּלְוָותָךְ יְהֵי מַתְוַיֵהּ וְאַנְתְּ תְּהֵי שַׁלִיט בֵּיהּ בֵּין לְמִזְכֵּי בֵּין לְמֶחְטֵי [= ויאמר ה' לקין: למה חרה לך? ולמה נכמרו תווי פניך? הלא אם תטיב מעשיך – ייסלח לך, ואם לא תיטיב מעשיך בעולם הזה – ליום הדין הגדול חטאך יישמר, ועל שערי לבך ירבוץ החטא, ובידך מסרתי רשותו של יצר הרע, ואליך יהיה מתאוה, ואתה תהיה שולט בו, בין לזכות ובין לחטוא].

הקב"ה אמר לקין שהעולם הקודם, עולמו של גן עדן – חדל להתקיים. בעולם הנוכחי, רק מעשיהם הטובים או הרעים של בני אדם יביאו אותם לשכר או לעונש, וכמאמר ר' יעקב במשנה בפרק הרביעי של מסכת אבות: "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא; התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין". 

דווקא הסבר זה של הקב"ה, עורר בקרבו של קין מהומה וחשש. אם בעולם החדש מותר להביא קורבן מהחי, מי יערוב לכך שבני אדם לא יהרגו זה את זה? קין סבר כי העולם הנוכחי הוא מקום מסוכן, בוודאי לבעלי חיים, ואולי אף לבני אדם. משום כך זיהה קין איום מצד הבל, שהרי הוא התיר לעצמו להעלות מנחות מבעלי חיים. 

וכך יש לפרש את דבריו של קין: בעולם שאחר גן עדן, כל דאלים גבר, אח אינו שומר על אחיו, וממילא, "לֹא יָדַעְתִּי. הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?!" (בראשית ד, ט). בעולם החדש, המאיים, שבו כל דאלים גבר: "וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי!" (שם, ד, יד). מכאן, למעשה, מתחיל הנרטיב של פר בראשית, סיפור ארוך על אחים מסוכסכים עד מוות, החל מקין והבל וכלה ביוסף ואחיו.