"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי"

(בראשית כ, יא)

מדוע בהכרח אם "אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה", התוצאה היא "וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי"? וכי לא ייתכן שינהגו בו בהגינות גם ללא יראת אלוקים, מכוח צו המצפון או השכל?

וכן יש להסביר, מה תוספת המילה "רַק" ("רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים"), והרי ניתן לומר "כי אמרתי אין יראת אלוקים והרגוני על דבר אשתי" ללא המילה 'רק'?

המלבי"ם מבאר זאת כך: "השכל לבדו ונימוסים השכליים לא יעמדו בפני זרועות התאווה" - כשאדם שולט על יצריו ותאוותיו רק באמצעות שכלו או מצפונו האישי, הדבר עשוי להספיק ברוב הזמן, אך לא ניתן לבטוח בכך תמיד. לעולם קיים החשש, שכאשר יגיע יצר התאווה לרמה מסוימת, התאווה תשלוט על השכל (ואדרבה, אז משכנע האדם את עצמו בנימוקים שכליים מדוע המעשה מותר). הכוח היחיד בנפש האדם, שניתן לבטוח בו גם במקרים כאלה, הוא כוח היראה - יראת ה' תמידית, והידיעה שהקב"ה רואה כל מעשה.

זו כוונת אברהם, באומרו: "רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי", וזהו גם הדגש על המילה "רַק": אברהם אומר לאבימלך, יודע אני שהאנשים כאן בבסיסם בעלי מידות טובות, ועושים משפט וצדקה, אך יש רַק חיסרון אחד, והוא העדר יראת אלוקים, וחיסרון זה מספיק כדי לחשוש שלא תמיד ניתן לבטוח שיתגברו על תאוותם.

ובלשון המלבי"ם:

"הודיע לו (אברהם לאבימלך), שגם אם נראה איש או עם שהוא פילוסוף גדול, וחקק לו נימוסים ישרים, והרגיל את עצמו במידות טובות על פי עצת שכלו, והוא עושה משפט וצדקה הכל על פי עצת שכלו, בכל זאת לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא, שבעת תסיתהו תאוותו לעשות רע, שתמיד יגבר שכלו על תאוותו. כי בהפך, עת תבער בו אש תאוותו אל אשת חן או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו ילך שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע. רק כח אחד נמצא בנפש האדם, אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא, והיא מידת היראה השתולה בנפש, עד שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלוקים. עת תמלא הנפש מיראת אלוקים, המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה אל כל מעשיו, אז גם עת יגבר עליו יצרו, יירא ויבוש מהמלך הגדול הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע... ועל זה אמר (אברהם לאבימלך), 'כִּי אָמַרְתִּי', הגם שראיתי עמך שהם בעלי מידות טובות, עושים משפט וצדקה, ולא ראיתי בם שום דופי, 'רַק' חסרון אחד - ש'אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי' - לא אוכל לבטוח בם, שעת יראו אישה יפה ותבער בם אש התאווה, לא יוכלו לכבוש את יצרם ויהרגו אותי, אחר שלא יראו אלוקים, השכל לבדו ונימוסים השכליים לא יעמדו בפני זרועות התאווה".

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/