פרשת תולדות – תאומים שני עולמות האמנם?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו מתארת  - כיצד תפילתו של יצחק לה' למען יהיו לו ולרבקה בנים - התקבלה בשמים.

אך מעניין כי  רבקה – בזמן הריונה הרגישה חוסר שקט והיה נראה לה משהו מוזר בהריון זה , משום כך הלכה לבית המדרש  של שם , לשאול מה פשר עניין זה?  כך התורה  מתארת את השתלשלות העניינים:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן ־ אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק.  וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן־ אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת ־ רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"|. 

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם ־כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת־ יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן־ שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".[בראשית כ"ה, כ"ב- כ"ח]

ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c) על היצירה.

השאלות הן:

א] מה משמעות  הכפילות במילים: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן־ אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק". 

ב] מי הם  שני הלאומים שרבקה נשאה בבטנה?

תשובות.

משמעות הכפילות בתיאור מוצאו של יצחק.

רש"ר מסביר: אין מה להתפלא על כך שישנה כפילות בתיאור מוצאו של יצחק וזאת מהטעם - כי בהמשך הכתוב מתאר את מוצאה של רבקה - לכן ההבדל בייחוס הוא מהווה את הסיבה למה שעומד להתרחש בהמשך: יצחק היה בן ארבעים שנה כאשר  נשא את רבקה לאישה ולמרות שאיפתו של אברהם שיצחק יישא אישה הגונה ,על אף שאברהם היה כבר זקן מאד ולא ידע את יום מותו - בכל זאת המתין עד שיצחק יהיה בן ארבעים שנה - כי אופיו של יצחק הוצרך להתחזק והיה צריך להגיע לעצמאות ובגרות מלאה וזאת  כדי שיהיה משענת לאשתו מבחינה  רוחנית וגם מבחינה גשמית.  רבקה הייתה צעירה מאד כפי שלמדנו מדברי חז"ל –שהיא עדיין לא  הייתה  בשלה מבחינה גופנית והייתה לה האפשרות להיות גדולה יותר כדי  שתגדל  תחת השפעתה האדירה של רוח אברהם ותידמה לשרה.

רבקה הייתה בת בתואל הארמי מפדן ארם – אחות לבן הארמי והכתוב מדגיש את תיאור רבקה לסביבתה המשפחתית. למרות שהכתוב כבר תיאר לנו את משפחתה.

בניגוד למשפחתה, הרי יצחק היה בנו של  אברהם ואברהם בלבד היה משפיע  עליו.

לכן יצחק נועד להיות בן  אמתי של אברהם. מנגד רבקה למרות שהיו לה מעלות טובות - היא  הייתה בת של אבא ארמי. היא  נולדה וגדלה בארם ואחיה לבן - שהיה רמאי – לכל מוצא פיו.

על כן נשאלת השאלה לאילו צאצאים אפשר לצפות מנישואין כאלה? ובמיוחד כדאי לזכור את דברי חז"ל: "רוב בנים הולכין אחר אחי האם"[גמרא: בבא בתרא, קי.]  לכן על ידי תיאור הפרטים על אברהם בכפילות ומנגד הפרטים  אצל רבקה, התורה מכינה אותנו לסתירה שתעלה  בהמשך- כך שלא יהיה זה פלא -  שעתיד להיוולד בן דוגמת עשיו ומנגד - נתפלא להבחין בבן  כמו יעקב.

למרות זאת  האגדה מתארת: כי רבקה הייתה צדיקה  ממש כמו שרה אמו של יצחק: היא הייתה דומה לשרה בכל הליכותיה!

ענני השכינה ירדו משמים והקיפו  את האוהל וכשנכנסה רבקה אל אוהל שרה , נדלק שוב נר התמיד, והאור התפשט בסביבת ביתם.

היות ורבקה הייתה דומה לשרה בכול- הדבר השכיח את אבלו של יצחק על שרה אמו.

שני הלאומים שרבקה נשאה ברחמה - זהותם.

הפסוק מתאר את האי שקט - ממנו סבלה רבקה בהריונה

כפי הכתוב: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? "

על פי מפרשים רבים: התרוצצותם של הבנים ברחמה  של רבקה - חושפת את העתיד ומרמזת על המאבק הנצחי בין יעקב לעשיו זהו מאבק שכולל את כל המלחמות מתקופת דוד בין הטוב לבין הרע, בין חומר לרוח ובין והאור לחושך  המתגלמות  בדמותם של שני הבנים.

כוחות הרשע  בכל  גילוייהם - מתייחסים  לעשיו הרשע שהוא מהווה את יצר הרע ואילו הכוחות הטובים –מתייחסים ליעקב.

אברבנאל מבאר את מה שאמרו לרבקה כאשר באה לבית המדרש לדרוש את אלוקים: שני הבנים הם שני גויים השונים זה מזה גם מבחינה גזעית- כאילו אחד- מוצאו מהודו ואילו השני גרמני, הם משמשים גם שורש ללאומים המסתעפים מהם הלאה. בין שני אחים אלה - תתקיים מלחמה מתמדת ומריבות ללא הפסק במשך דורות רבים במהלך ההיסטוריה. היות ועשיו מסמל את החומר ומנגד - יעקב מסמל את הרוח נחרץ גורל המלחמה מראש ורב יעבוד  צעיר.

אברבנאל מביא דוגמאות לכך: באדום משלו מלכים  טרם היהודים הפכו לעם ,אך דוד  הכניע את אדום ושם בתוכה נציבים.

בימי בית שני  ניצח הורקנוס את אדום והכריח אותם להתגייר.

גלות רומא נקראת בפי חז"ל: גלות  אדום - על שם משמעותה של גלות זו - שלאחריה יבוא מלך המשיח כפי שנאמר:

"וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו" [להלן. כ"ה, כ"ו]

האגדה מספרת: התרוצצות הבנים ברחם רבקה גרמה לכך שכאשר הייתה עוברת ליד בית עבודת כוכבים, היה עשיו שואף לצאת וכשהייתה עוברת ליד בית- מדרש- היה יעקב מבקש לצאת- הבנים היו עולים ויורדים בתוך רחמה- כגלי ים סוערים.

היו רבים ביניהם זה אומר: "אני אצא ראשון" וזה אומר: "אני אצא ראשון"

אמר עשיו ליעקב: אם לא תרשה לי  לצאת תחילה, אהרוג את אמי בצאתי ממנה", אמר יעקב: "רשע זה, הרי הוא שופך דמים עוד לפני לידתו" עשיו טען: ישנו רק עולם אחד והוא  - העולם הזה ויעקב טען: "אחי ,שניים אנחנו לאבינו ושני עולמות יש לפנינו - עולם הזה ועולם הבא - העולם הזה יש בו אכילה ושתייה ומשא ומתן, אבל בעולם הבא נהנים מזיו השכינה"

אמר עשיו: "בוא נחלק את העולמות בינינו אתה תיקח את העולם  הבא ואני אקח את העולם הזה"

רש"י מסביר את הפסוק:

"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"

עשיו  שיצא ראשון – היה אדמוני - סימן שיהיה  שופך דמים. ונקרא בשמו: עשיו - על סמך השיער הרב שהיה מכוסה בו  - כאדם בן שנים רבות.  יעקב שבא אחריו אחז בעקב אחיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שני האחים עשיו ויעקב - נאבקים זה בזה , גם בימים אלה ממש  עשיו שואף  להתגבר גשמית על עם ישראל ,חלילה, כשהחרב  מונפת כלפינו ואילו יעקב -  מבין כי  על מנת לנצח את האויב  האכזר- לא די בנשק משוכלל ככל שיהיה  , אלא יש להתחזק ברוח התורה – להתחבר לתנ"ך ולחנך את ילדי ישראל  החל מהגיל הרך  לתורה ומצוות כולל שמירת שבת שהיא כלולה בעשרת הדיברות – כדברי ה' :

"אִם בְּחֻקוֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְוֺותי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,,,,,,, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" [ויקרא כ"ו, ג'- ו']

כדברי זכריה הנביא: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹוחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".  [זכריה ד' ,ו']