"וירא אלקים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו. ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל. ויאמר לו אלקים אני א'ל שד'י פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (בראשית לה,ט-יב). '"לא יקרא שמך עוד יעקב" - לשון אדם הבא במארב ועקבה, אלא לשון שר ונגיד' (רש"י). ה' מברך את יעקב בחזרתו ארצה מפדן ארם, שזה לאחר המפגש עם לבן ועם עשו ועם אנשי שכם, שבכולם גברה ידו, ולכן מתגלה עליו עכשיו שם ישראל שהוא לשון שררה. הפעם הראשונה שנאמר ליעקב שישתנה שמו (בעתיד) לישראל היה ע"י ה"איש" שנלחם איתו במעבר יבק, שזהו שרו של עשו ('ר' חמא בר"ח אמר: שרו של עשו היה' [ב"ר עז,ג]), שאמר לו לאחר שיעקב ניצח אותו: “ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב,כט). שזה התגלה בזה כיון שעיקר ההתנגשות זה בין יעקב ועשו: 'קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן, אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי, תאמן, שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה", אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' (מגילה ו,א). לכן קודם מתגלה מול עשו, אבל כשה' מברכו זה לאחר שהתגבר על כולם, כיון שמעלתו של ישראל בשררה, כשר ונגיד, זה על פני כל הגוים (לכן גם שרו של עשו אמר “ועם אנשים” שזה רבים, שזהו 'עשו ולבן' [רש”י], שיעקב מתגבר על כולם, ונוטל שררה עליהם). יש לעשו את השר שלו, ואילו על ישראל מתגלה הקב"ה, כיון ששם ה' חל עלינו, ולכן ה' הוא שמגיננו. לכן כשישראל מנצחים זהו גילוי שם ה' בעולם, לכן בשם ישראל מרומז 'ישר-א'ל' שאנו ישרים ובאים ליישר את העולם לה', שיתגלה בעולם רצון ה'. וזה נעשה ע"י גילוי שם ה', שאנו מגלים בעולם כעין שירה לה', שכל המצות מגלות את שם ה' בעולם והם כעין שירה: '"כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" (תהלים לה, י). אמר לו הקב"ה: דוד מה אתה עושה לי? אמר לו: אני אשבחך בכל אבריי. בראשי אני כופף וקודה בתפלתי' וכו' (מדרש תהלים, לה); לכן זה גם אותיות 'שיר-א'ל'. ששם ה' חל על ידנו, ולכן ניצחוננו זהו ניצחון לגילוי שם ה'. לכן גם ההיפך ח"ו, מגלה מיעוט בשם ה', כעין הנעשה עם עמלק (שהוא שיא טומאת עשו, שהוא ההיפך מאיתנו): “ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז). '"ויאמר משה" - "כי יד על כס י'ה”. ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו "כס" ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם. שנאמר (תהלים ט) "האויב תמו חרבות לנצח", זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א) "ועברתו שמרה נצח", (תהלים ט,ז) "וערים נתשת אבד זכרם המה", מהו אומר אחריו - "וה' לעולם ישב", הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו" הרי כסאו שלם' (רש"י). שזהו שבניצחון ישראל מתגלה שם ה' בעולם, ואילו ח"ו בפגיעה במעלת ישראל יש מיעוט גילוי שם ה' בעולם. שם ה' מתגלה במעלתם של ישראל (כשעולים בעולם), במיוחד במלחמות, כמו שיעקב נלחם בשרו של עשו, וכן ה' נגלה אליו לאחר שעמד מול לבן עשו ואנשי שכם (וכן ה' נשבע לאחר מלחמת עמלק, שילחם בהם ואז יהיה שמו שלם), וכן לעתיד לבא לאחר הכאת עשו יהיה העולם מתוקן. זהו רמז בשרו של עשו שנלחמו והעלו אבק עד לרקיע: "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו" (בראשית לב,כו). 'דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא "בהאבקו עמו", וכתיב התם (נחום א, ג) "וענן אבק רגליו"' (חולין צא,א). שזהו שההתנגשות של יעקב מול עשו (וכן גם מול שאר האומות) זהו מאבק על גילוי שם ה' בעולם; וזהו כמשל באבק שבארץ, מהכי למטה – מתחת לרגלים, ועד כסא הכבוד, האם יתגלה כסא ה' בעולם, שיתגלה שם ה' בעולם, או שהחומריות הנמוכה תכסה את הכל כעין אבק בסופת חול שמכסה ומסתיר את המציאות. ולצערנו במאבק הזה יש גם פגיעה בנו, גם כשאנו מנצחים עדיין יש לנו גם נפגעים (שזה שנפגעים לא מבטל את גילוי שם ה', שלא כאלו שחושבים שאם אין נס גמור שלא קרה כלום אז זה לא נחשב), כמו יעקב שניצח את המלאך ולכן נקרא ישראל כשררה, ובכ”ז זה לאחר שנפגע ("וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו") ועדיין היה פגוע כשהמלאך בירכו וגילה לו את שמו ישראל (שנאמר אח”כ: "והוא צלע על ירכו" [לב,לב], כך שבזמן שברכו היה פגוע). (וכן כשפגע בו זה היה בעקבות שלא הצליח לנצחו ("וירא כי לא יכל לו - ויגע בכף ירכו“, כך שזה כרמז שגם בניצחוננו עדיין לצערנו יש נפגעים). דבר זה מתגלה גם בחנוכה, שניצחנו את אויבנו ובעקבות כך היה קידוש השם גדול בעולם; אמנם נהרגו רבים (כולל בני מתתיהו), אבל עדיין זהו נס ניצחון שעליו קבעו את חנוכה להודות ולהלל (שקביעת חנוכה זה בשל הניצחון, וביטאו זאת בגילוי נס המנורה, כמו שמעמיד המהר"ל [ראה בהרחבה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'לזמן הזה' כסלו, 'על מה נקבע חנוכה']). וזה מודגש בניצחון שניצחנו את אויבנו ונעשינו עצמאים, שלכן מוסיפים ב'על הניסים': 'ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה', מה שלא אומרים בפורים שאמנם נעשה בו נס גדול אבל כיון שלא השתחררנו מעול הגוים ונשארנו תחת יד האומות אז לא התגלה בזה קידוש השם (כמו שמסביר מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א, שם עמ' 93-94). אשרינו שזכינו לחיות בדור שמשוחרר מעול הגוים, ואף נעשים לנו ניסים גדולים במלחמות, כמו במלחמה האחרונה, שאנו מנצחים את אויבנו ונעשה בזה קידוש השם גדול בעולם (על אף הנפגעים הרבים שנפגעו לצערנו). לכן הפרשה שלנו נקראת בחודש כסלו וקרוב לחנוכה, כרמז לקשר ביניהם בסמוך; וחנוכה עצמו חל בשבוע של פרשת "מקץ" בו מסופר על עליית יוסף למלכות, כרמז למעלת בנ"י בשררה. אולי נרמז בתפילין של ראש שנאמר עליהם: '(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש' (מגילה טז,ב), שבראש כעין רמז למעלה (כעין שר שמעל כולם), שכאשר בנ"י עולים בעולם זהו קידוש השם, ומתגלה ששם ה' נקרא עלינו, וזה מטיל אימה על אויבנו, כעין במלחמות שניצחנו אותם ונפל עליהם יראה ופחד, ובזה התעלתה מעלתינו ונעשה קידוש שם ה' בעולם. נס חנוכה התגלה עם נס פך השמן, שהמנורה דלקה והאירה מעבר לזמן הטבעי של השמן, והמנורה שמאירה בנס מגלה על השראת השכינה בישראל: ' … עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב), שזהו השכינה שחלה עלינו ועוזרת לנו לנצח, ומתגברת בעולם ע"י ניצחוננו (שזהו קידוש השם), וכך מאיר את העולם כולו בגילוי שם ה' (והנס שנעשה בשמן גם כרומז לשררה, כעין מלך שנמשח בשמן). אולי כרמז בפס': “ ... ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ", כרמז למלכות ישראל וכיבוש וישוב הארץ שנעשה על ידנו, שאז מתגלה שם ישראל במעלתו – שם של שררה. גם כשהשתנה שמו של יעקב לישראל עדיין שם יעקב לא בטל (ברכות יב,ב-יג,א), שלא כאברהם שהשתנה שמו ואין לקרוא לו כשמו הקודם; אולי זה בשל ששמו הקודם של אברהם ניתן לו ע"י אביו שהיה רשע ולכן יש עניין למחוק את שמו הקודם שהגיע מאדם המקושר לטומאה, שלא כיעקב שיצחק הוא שקרא לו בשם זה, כך שהגיע ממקור קדוש ולכן לא בטל (אמנם לשרה מותר לקרוא שרי, כיון שלא נאמר לכולם שישתנה שמה אלא דווקא לאברהם נאמר שישתנה לו שמה [כך שהשם המקורי תקין לכלל העולם], שלא כאברהם ויעקב שנאמר לכולם שישתנה שמם, כמו שמסבירה הגמ'). ואולי הטעם הוא שישראל זה לשון שררה אבל לצערנו יש פעמים שאנו נופלים ממעמדנו, בעקבות חטאינו, כך שמתגלה בנו לשון עקב, ולכן שם יעקב לא בטל. אולי זהו שמסביר רש"י: 'לא שיעקר יעקב ממקומו - שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו למצרים, שנאמר: "ויאמר אלקים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני" (בראשית מו)' (רש"י), והרי מה שרש”י מסביר מובא בהמשך הגמ' במפורש, אז מה בא להוסיף בזה? אלא אולי בא להדגיש שזה נאמר 'ברדתו למצרים' שלכן היה כאן גילוי של עקב, שירד לגלות, ולכן גילוי שם יעקב עדיין קיים. יהיה רצון שנזכה להיות תמיד בגילוי של ישראל – להיות בשררה, ונזכה לגלות שם ה' בעולם.