"וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" (בראשית לז,יב). 'עשר נקודות בתורה אלו הן: ... כיוצא בו: "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" (שם לז) נקוד על א"ת, מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות' (אבות דר"נ לד,ה). '"וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת" וְגוֹ', נקוד על "את" לומר שלא הלכו אלא לרעות את עצמן' (ב"ר פד,יג). 'וְדִכְוָתָהּ (בראשית לז, יב): וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת", לָמָּה נָקוּד עַל "אֶת"? מְלַמֵּד שֶׁלֹא הָלְכוּ לִרְעוֹת אֶלָּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהִתְפַּתּוֹת' (במדבר רבה ג,יג). 'לא נתבאר איפה מרומז דרש זה, ואפשר לומר ע"פ מ"ש במ"ר בסמוך בפ' "שמעתי אומרים נלכה דתינה" – לבקש לך נכלים להמיתך, וקרוב לומר דהי' קשה לכולם לבא לכלל דעה אחת לעשות מעשה מוזרה כזאת, ולא היו יכולים להתפתות ביחד ולהסכים למעשה זו רק ע"י רבוי אכילה וכמ"ש בסנהדרין ק"ג א': גדולה לגימא וכו'. וזהו שאמר שהלכו לאכול ולשתות וע"י זה להתפתות. וכונת הלשון שלא לרעות את הצאן הלכו וכו' יתכן דמכוין ללשון הפסוק ביחזקאל ל"ד "וירעו הרועים אותם ואת צאני לא רעו"' (ת"ת). אולי אפשר גם שדרשו מהסמיכות לפס' קודם: "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" (פס' יא), שהם קינאו וכעסו עליו ויעקב שמר את הדבר בליבו, ולכן מה שנאמר אח"כ שהלכו לרעות את הצאן מתפרש שזה קשור לקנאתם ביוסף וכן לדבר ששמור בלב, וזהו שהלכו לעשות מעשים כדי להוציא את מה שחושבים בליבם נגד יוסף, שלא כאביהם ששמר בליבו בלבד. ואולי למדו מהנאמר בהמשך: "ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני. ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן" וגו' (יג-יד), ששלח את יוסף לראות את שלום אחיו ושלום הצאן, ויכול היה לומר: "ראה את שלום אחיך והצאן", או אם רוצה להפריד בין הצאן והאחים בשביל כבודם (שלא לומר אותם יחד עם הצאן) אז שיאמר "שלום אחיך ושלום הצאן", שמפריד ביניהם, מדוע נאמר "ואת שלום הצאן"? לכן למדו שיש כאן שוני בין גילויי השלום, כעין שאמר יעקב ליוסף ברוה"ק שילך לבדוק האם הם בשלום, האם נרגעו והגיעו לכלל שלום בין כולם או שנשארו בכעסם עליו ברעייתם, שיצאו לרעות נגדו (שזהו שקודם אמר "הלוא אחיך רעים בשכם", שהשליחה קשורה בגילוי על רעייתם, שיצאו לרעות בשביל משהו, שזה מתפרש לרעות נגדו). אולי דרשו א"ת כעין ר"ת: א= אכילה, ת= התפתות (כעין שרומז באות א' שמתחלפת באות ה', וכך כעין את-הת'פתות). אולי אפשר שדרשו "לרעות", שהלכו לרעות כדי לעשות רעה, 'ל-רעות' שהלכו לרעות כדי לעשות רעות, שזהו להתפתות להזיק ליוסף. או שדרשו "לרעות ... בשכם", כרמז כמו בשכם שמעון ולוי יעצו עצה להתנקם באנשי שכם, כך גם עכשיו מה שאחי יוסף הלכו לרעות את עצמם זה כדי לעוץ עצה להתנקם ביוסף. או שדרשו "לרעות" את עצמם בשל "צאן אביהם", כהדגשה שהם באו להתנהג בחיוב עם הצאן (לרעות את הצאן זה טובתם של הצאן), ולא עם יוסף, כעין שרואים את הצאן כשל אביהם ולא משהו אחר, שזהו יוסף, שאותו כעין לא ראו כקשור לאביהם, שזהו שהלכו להתייעץ כדי להזיקו, שזה נראה כאילו אינו בן יעקב שלכן רוצים להזיק לו (שאם היו רואים בו חשיבות כבן יעקב לא היו באים להזיקו בשל מעלתו כבן יעקב, וכן בשל שזה יביא צער לאביהם יעקב). אולי דרשו מכך שכביכול נמחקה המילה "את", והמילה "את" באה לרבות (ב"ק מא,ב), שכך למדו שזה בא לרמז על מיעוט של מי שהיה אמור להיות מרובה, שזהו כרמז שהם אחים ("אחיו") ואף הוא חלק מהאחים, וזהו שהיו כעין צריכים לרבות אותו כאחיהם, וזה ממועט בנקודות כרמז למעט את יוסף, וזהו שהלכו כדי להתפתות נגדו. היפה תואר פירש: 'נקוד על את כו'. ע' ברא"ם והאמת כמ"ש רש"י בפ' השוכר את הפועלים גבי למה נקוד על אי' דכל נקודה מורה לרמז לנו שיש דרש צפון בזה מלבד הפשט הנראה לעינים. ומדריש הכתוב כי התקבצו אצל צאן אביהם להסיר מהם את הדבה אשר הביא יוסף עליהם כי תולות עיניהם בבנות הארץ והתיעצו לקחת נשים הראויות להם אשר זה מקרי לרעות את עצמן כמו שנקראו לקמן פפ"ה בוא ונפרנס אח עצמנו. ובזה תוסר הדבה מהם'. לגרסת הב"ר אפשר להסביר כך, אולם זה לא יתיישב עם הנאמר בשאר המקומות (ואולי בדוחק יתפרש 'להתפתות' שלא רצו בבנות ולכן הלכו לאכול ולשתות כדי שיקל עליהם להתרצות בבנות הארץ הראויות להם). העץ יוסף הסביר: ''נקוד על "את" כלו' הנקודה עוקר את המלה. והוה כאילו אמר שאחיו הלכו לרעות מצאן אביהם בשכם. שהלכו לרעות את עצמן לא לרעות את הצאן'. שזה הסבר כפשט הלימוד אבל מניין שהלכו להתפתות ולא להרגיע את עצמם? אמנם בהמשך נאמר שדיברנו עליו רעות וכמעט הרגוהו ומכרוהו ("ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו. ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו" וגו' [בראשית לז,יח-כ]), אולם אולי הלכו כדי להירגע, ולא הצליחו להירגע ולכן כשראו אותו עלתה חמתם מיד ודיברו נגדו?. אמנם הגר"א מחק את הגרסה 'ולהתפתות' באבות דר"נ. אולי בפשטות אפשר ש'להתפתות' אין הכוונה להתפתות נגד יוסף, אלא שהלכו לאכול ולשתות, להתפתות בגשמיות – להתפתות לבשר ויין; כך משמע קצת מהמדרש: '"וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם" – את נקוד עליו, מלמד שלא הלכו אלא לרעות עצמן ולאכול צאן אביהם' (לקח טוב); וזהו גם כעין רועים את עצמם, כמו שברעיה הבהמות אוכלות בגשמיות. וזה היסוד לנפילה אח"כ שרצו להרוג את יוסף ולבסוף מכרוהו, שזו תוצאה מחיבור חזק לגשמיות, שלכן לא יכלו לעמוד אח"כ בניסיון ולוותר ליוסף.