וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו

(בראשית לח, א)

ללא רגשות אשמה

רש"י, בעקבות המדרש, ביקש למצוא בניסוח "וירד יהודה מאת אחיו" רמז לכך שיהודה הורד ממעמדו בקרב אחיו. על בסיס זה רש"י אף טען שהורדת יהודה ממעמדו התרחשה בזמן ירידת יוסף למצרים:

"ויהי בעת ההִוא": למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף? ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו; כשראו בצרת אביהם אמרו: "אתה אמרת למכרו! אילו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך". (רש"י, בראשית לח, א).

ר' אברהם אבן עזרא עמד על קשיים משמעותיים בפירוש זה, ולא כאן המקום להתייחס אליהם. אולם, בין שהורד מגדולתו בזמן מסוים ובין שנותר במעמדו, אנו יודעים שצרות רבות פקדו את יהודה: הוא שכל את שני בניו ואת אשתו. 

נראה שמאורעות טרגיים אלו לא הביאו את יהודה לחשבון נפש, שמא נענש על חלקו המרכזי במכירת יוסף. בהתאם לכך, רש"י טען שאת סיבת מות בניו תלה יהודה בתמר, "מוחזקת היא זו שימותו אנשיה", ולא העלה על דעתו שמא בחטאו מתו. התנהגות זו משונה היא, הרי רבותינו לימדונו: "אם רואה אדם שייסורין באין עליו – יפשפש במעשיו" (ברכות ה ע"א). ולא זאת בלבד, הרי מתקבל על הדעת, שבמשך אותן שנים, לא רק על יהודה עברו זמנים קשים, וגם אחיו סבלו מצרות שונות. אכן, יש רמז בדיווח "וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה" (בראשית לח, יב), שמאורעות רעים מתרחשים במשך הזמן, ואף על פי כן, לא שמענו שהאחים הוטרדו מכך. הפעם הראשונה שבה שומעים אנו על נקיפות מצפונם של יהודה ואחיו הייתה בשעה שהגיעו לשבור לחם במצרים. רק לאחר שהם נעצרו למשך שלושה ימים, הם ביטאו את אשמתם:

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ – וְלֹא שָׁמָעְנוּ. עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת!" (בראשית מב, כא). 

הדעה הרווחת אצל חז"ל היא שיוסף התנהג כלפי אחיו באופן שהתנהג, על מנת להגשים את חלומותיו במלואם. בפרק הבא אסביר שסביר יותר שיוסף נהג כך כדי לבחון אם השתנה משהו ביחסם אליו. נראה שלו היה מתברר לו שאחיו מעולם לא התחרטו על מכירתו, היה יוסף מגרשם או אולי אף דן אותם באשמת ריגול. מצב זה היה גורם לכך שיעקב היה יורד למצרים בשלשלאות, כפי שחז"ל תיארו, ולא בעגלות המלכותיות ששלח יוסף. רק עתה, כאשר משוחחים האחים ביניהם ואינם מודעים לכך שיוסף שומע ומבין את שפתם, הם נושאים באחריות למעשיהם. 

גילוי לב זה נעם לאוזניו של יוסף ולכן החליט לשחרר את אחיו, פרט לאחד שהותיר בידיו. אולם עדיין לא הגיעה השעה להזדהות. יוסף מבקש להבין מה טיב מערכת היחסים שבין האחים לאביו יעקב ולאחיו בנימין, וכמו כן, מה יחסו של אביו אליו, לאימו המנוחה ולאחיו בנימין. הרי אביו הוא זה ששלח אותו לפגוש את האחים בדותן ואולי קינן בו החשש שמא גם הוא היה בסוד הדברים. יוסף רוצה לדעת מה מהות המחויבות שלו כלפי אביו ויתר בני משפחתו.