"ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם" (שמות יג,יט). 'והזכיר "עצמתי" – כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש, ולא ישארו בשנים מועטות רק העצמות' (ראב"ע). דברי האבן עזרא נכונים בצורתם העקרונית, אבל כאן לכאורה זה לא שייך כיון שחנטו את יוסף, וממילא גופתו היתה צריכה להשאר שלמה כדרך החנוטים: "וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים" (בראשית נ,כו). אולי נאמר עצמות אע"פ שבמציאות היתה גופתו שלמה, כדי לרמז על מעלתו, שרצה להיקבר בא"י בכל מצב, ולכן אמר על עצמו בלשון עצמות, שאפילו אם יצא מצב שיהיה עצמות בכ"ז שיקחוהו: '"והעליתם את עצמותי״, אמר להם: אני, שאני מלך - העליתי את אבא כשהוא שלם, אבל אתם - העלו אותי ואפילו עצמות' וכו' (מכילתא דרשב"י). לכן כשלקחו משה הוא לקח אותו מתוך כוונה לכבוד יוסף שכיבד את א"י, ולכן נאמר בלשון עצמות, ונאמר מיד כהסבר לכך שיוסף השביעם ואמר על עצמו בלשון עצמות לומר שיעלוהו בכל מצב. אולי מודגש כאן עצמות יוסף כהדגשה של מוות, שאע"פ שיוסף היה שלם בגופו, בכ"ז כדי להדגיש גילוי של מת לכן נאמר עצמות שכך זה אצל מתים בדר"כ, שזה נאמר כדי להדגיש את מעלת משה שבמקום להתעסק בביזת ממון מצרים הוא הלך להתעסק עם יוסף שמת (וזהו חסד של אמת מושלם): '"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" – לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ וַחֲסִידוּתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִין בַּבִּזָּה, וּמֹשֶׁה עוֹסֵק בַּמִּצְוַת עֲצָמוֹת יוֹסֵף. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט״ (משלי י,י)' (מכילתא). אולי בכוונה נאמר עצמות אע"פ שהיה גופו שלם, כדי לרמז על שאר השבטים, שהם לא נחנטו, ואם היה נאמר גופו זה לא היה יכול ללמד על שאר השבטים; שזהו: '"והעליתם את עצמותי מזה אתכם" – לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות של השבטים העלו עמהם לארץ, שנאמר: "אתכם"' (רש”י). אולי אפשר שנאמר עצמות כיון שיוסף אכן נעשה עצמות, ואע"פ שנחנט זה לא הועיל לו, שאולי כיון שהיה ארונו בתוך מים אז זה פגם בחומרי החניטה ולכן לא נשמרה גופתו, ומזה למדו חז"ל שארונו היה שקוע בתוך הנילוס: ' ... עָשׂוּ לוֹ מִצְרָיִם אָרוֹן שֶׁלַּמַּתֶּכֶת וְשִׁקְּעוּהוּ בְתוֹךְ נִילוּס. בָּא וְעָמַד עַל נִילוּס, נָטַל צְרוֹר וְזָרַק לְתוֹכוֹ, וְזָעַק וְאָמַר: ״יוֹסֵף, יוֹסֵף, הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הקב״ה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו. תֵּן כָּבוֹד לה' אלקי יִשְׂרָאֵל, וְאַל תְּעַכֵּב אֶת גְּאֻלָּתָךְ! כִּי בִּגְלָלָךְ אָנוּ מְעֻכָּבִים, וְאִם לָאו, נְקִיִּים אֲנַחְנוּ מִשְּׁבוּעָתָךְ״. מִיָּד צָף אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף, וּנְטָלוֹ מֹשֶׁה' (מכילתא). נאמר כאן שמשה לקח את עצמות יוסף כי השביע את ישראל, ולכאורה היה מיותר ההמשך "לאמר" וגו', הרי מספיק היה לומר שעשה זאת בשל שבועת יוסף, ומה היא השבועה נדע מהנאמר בבראשית: "וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם והעלתם את עצמתי מזה" (בראשית נ,כה)! אלא שאולי בכוונה התורה באה לומר מה השביע כדי להדגיש שיוסף בדבריו קרא על עצמו לשון עצמות, לכן גם משה היה משתמש בלשון זו כביטוי שבא לקיים בדיוק את דברי יוסף, ולכן התורה סיפרה בלשון של עצמות אע"פ שהיה גופו קיים בשל החניטה כדי ללמד על מעלת משה שפעל והחשיב עצמו כשליח נאמן ליוסף; וכן אולי נעשה בזה רצון יוסף שיקראוהו עצמות. ומדוע אמר יוסף על עצמו בלשון עצמות? אומרת הגמ': 'אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו? מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה (בראשית מד, כד): "עבדך אבינו" ולא אמר להו ולא מידי' (סוטה יג,ב). 'נקרא יוסף עצמות בחייו – שנאמר: "והעליתם את עצמותי מזה", ועודנו חי' (רש”י). (אמנם נאמר כאן שנקרא כך 'בחייו', אולם מתוך זה גם נבין מדוע התורה השתמשה כך אצלנו). והנה לכאורה מה הקשר בין מה ששמע שאמרו על יעקב לשון עבד לכך שנקרא עצמות? 'מפני שלא מיחה בכבוד אביו. הכוונה בו – ג׳ שותפין באדם, ומאביו נבראו עצמות, לכך נתבזה שיקרא עצמות בחייו כאילו לא היה לו אלא חלק הבא מאביו דהיינו עצמות, וק״ל' (מהרש"א). 'מִפְּנֵי מָה נִקְרָא יוֹסֵף עֲצָמוֹת בְּחַיָּיו? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מִיחָה בִּכְבוֹד אָבִיו (בראשית מד, כד). עיין מהרש"א ז"ל. ועדיין הדבר אינו מובן כי הוא אמר על עצמו 'עצמות' בחייו שצוה "וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי" (שמות יג, יט) ודוחק לומר שאמר כן לבזות עצמו. ונראה לי בס"ד הענין לשבח, כיון דלא מיחה בכבוד אביו אפשר שיבא אדם לחשוב מה שלא מיחה בשביל שלא היה נחשב בעיניו כבוד אביו חס ושלום! ובאמת זה אינו, דיקר בעיניו כבוד אביו עד מאד! ומה שלא מיחה כדי שלא ירגישו השבטים שהוא יוסף. ובפרט דהוה כמה דברים מוכיחין שהוא יוסף דאם היה מוחה בהם שלא יאמרו 'עַבְדְּךָ' (בראשית מד, לא) היו מכירין, לכן כדי שלא יהיה נחשד מה שלא מיחה בשביל דאין נחשב בעיניו כבוד לכך עשה לו יקר וכבוד גדול שקרא 'עצמות' על שם חלקו של אביו להראות דכבוד אביו הוא יקר אצלו שקרא עצמו על חלק אביו שהוא עצמות. והנה מלבד טעם הש"ס נראה לי בדרך פשוט שקרא 'עצמות' להורות שאין לו קנאה כדי שירקבו עצמותיו אלא ישארו עצמותיו קימים גם אחר כמה שנים ותקחו אותם עמכם. ועל דרך האמת נראה לי בס"ד טעם לזה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בגוף האדם עור כנגד עשיה ובשר כנגד יצירה וגידין כנגד בריאה ועצמות כנגד אצילות עד כאן דבריו. נמצא המובחר שבגוף הם העצמות שהם כנגד אצילות לכן קרא עצמו על שם המובחר שבגוף' (בן יהוידע). אולי אפשר שנקרא עצמות כיון שידע שבשל היותו משנה למלך הוא לא יאריך ימים, כמו שממשיכה הגמ' (בשמם של אותם חכמים): 'ואמר רב יהודה אמר רב: ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו? מפני שהנהיג עצמו ברבנות', לכן כתיקון על ששמע שקראו ליעקב אביו עבד, שזה בשל שראו בו משנה למלך, לכן קרא על עצמו עצמות בחייו כרמז למיתה שחלה על זמן חייו, שחייו התקצרו, שזה בשל היותו משנה למלך, ולכן דווקא בזה אמר לשון ביזוי לכפרתו. אולי קרא על עצמו עצמות כרמז למיתה, שזה ככפרה על ששמע שאמרו לו בלשון עבד, שזו תשובה לשאלתו: "ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי" (בראשית מג,יח), וכן שמע כך כשיהודה סיפר לו מה שנעשה כדי לסיים בסוף: "והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה" (שם מד,לא), כך שזה קשור בחיי יעקב שלא ימות, וכן כששאל אם עודנו חי - שלא מת, לכן ככפרה לזה אמר יוסף בלשון של מיתה בחייו. אולי גם ככפרה על החוסר בכבוד ליעקב, שזהו בגילוי קשר בינו ליעקב, גילה יוסף כצורה של כבוד שהיה קשור בינו ליעקב, שזהו שיעקב כיבדו בנתינת כתנת הפסים שמכסה את גופו, ולכן קרא על עצמו עצמות כעין חסרון של גופו (שזהו שנשאר רק עצמות). אולי גם בעקבות כתנת הפסים מכרוהו למצרים ('ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים' [שבת י,ב]), ולכן נגרם שקראו ליעקב עבד בשל מעמדו של יוסף שנעשה במצרים בעקבות מכירתו, לכן ככפרה בא יוסף וקרא על עצמו עצמות כרמז לביטול המקור שגרם שישמע שקראו לפניו ליעקב עבד. או לצד החיובי (כמו שרואה זאת הבא"ח [הבן יהוידע]) שבא לומר שכל מה שפעל שלכן נאלץ לשמוע שקראו ליעקב עבד, זה בשל שבא לראות אם בנ"י תיקנו דרכם ממכירתו (ראה 'מעשי אבות-ב', 'מדוע התנכר יוסף לאחיו', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), לכן מרמז על הכתנת שמכסה את הגוף, שמרמז בחסרון הגוף (שנשאר עצמות) כעין רמז לחסרון שנעשה בעקבות הכתנת, וכן כרמז שמכרוהו בעקבות שבאו להרגו; שלכן היה צריך לעשות מה שעשה, ונאלץ לשמוע שאמרו על יעקב לשון עבד, ולא שח"ו נהנה מזה. אולי קרא על עצמו עצמות כרמז עמוק, שבאברים יש רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מ"ע ('ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם' [מכות כג,ב]), ורמח מרמז (בניקוד חולם) על רומח, כרמז לכח מלחמה שהיה ביוסף: 'בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני: כתיב (בראשית ל, כה) "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" וגו', מאי שנא כי אתיליד יוסף? אמר ליה: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו'' (ב"ב קכג,ב). שכך רמז יוסף שאע"פ שאמרו לשון עבד על יעקב, הוא לא התייחס לזה אלא ראה עצמו כשליח של יעקב (שזהו תחת יעקב), כמו שהתגלה שיעקב סמך על כח יוסף שיפגע בעשו (שלכן החליט ללכת מלבן), וכך ראה עצמו יוסף כשליח ליעקב. או שזה כרמז שיעקב לא ידע על קיומו של יוסף ולכן לא היה ביניהם קשר, ולכן שאל על יעקב אם עודנו חי, וכן יעקב חשש שיקרה לבנימין משהו כמו ליוסף, לכן במה שאמרו ליוסף שאז הזכירו לשון עבד זה קשור בכך שיעקב לא ידע, והסיבה שלא ידע זה בשל החרם שעשו ביניהם האחים (תנחומא "וישב" סימן ב). לכן לכפרתו קרא יוסף על עצמו עצמות כביזוי, כנגד שנאלץ לשמוע שקראו על יעקב עבד, שזה קשור בחרם, וחרם בגימטריה זהו 248 שזהו כמספר אברי האדם, ולכן גילה זאת בלשון עצמות לכפרה. אולי גם רמז לכפרה בזלזול בעצמו בלשון עצמות, שהם מחזיקות את האדם, כנגד ששמע עשר פעמים שאמרו עבד על יעקב, כעין עשרת המאמרות שהם מעמידות את העולם. (או שרמז שעשה מה שעשה כדי להוריד את בנ"י למצרים, כדי שאח"כ יצאו ויקבלו את התורה, שהיא מעמידה את העולם [שבת פח,א]). אולי רמז יוסף לכפרה שהוא כאינו כלום ביחס ליעקב אביו, ולכן כעין מת ביחס לאדם חי, שזהו שיעקב מתגלה כאדם חי, שיש בו גילוי של אדם, שיעקב הוא דמות אדם שבמרכבה (חולין צא,ב), והמרכבה זהו גילוי קדושה שזהו גם גילוי חיות (כעין שצדיק נחשב חי ורשע למת [ברכות יח,א]), ולכן מרמז על אדם חי (כעין: 'א"ר יוחנן: יעקב אבינו לא מת' [תענית ה,ב]); לכן מרמז יוסף שהוא כלפי אביו כמת – כעצמות, שלא התייחס להתכבד בשמיעתו שקראו ליעקב כעין עבדו, אלא הוא כעבד ופחות מזה כלפי אביו. אולי את המלכים והחשובים היו המצרים חונטים (כיעקב ויוסף), כך שזה מרמז על מלכות מצרים, ויעקב מייצג את מלכות ה'; לכן כביטוי להיפך ממה שקראו ליעקב עבד כלפי יוסף משנה למלך מצרים, ביטא זאת יוסף בקריאה על עצמו עצמות כעין שהחניטה המצרית אינה תקפה (שכך נשאר רק עצמות במקום כל הגוף), כרמז שמלכות מצרים אינו חשובה לעומת המלכות שיעקב מייצג, וממילא גם מה שקראו ליעקב עבד כלפי יוסף אינו נחשב כלל.