"ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" וגו' (שמות יד,כא). 'ר' בנאה אומר: בזכות מצוה שעשה אביהם אברהם אני אקרע להם את הים, שנ' "ויבקע עצי עולה" (בראשית כב), וכתיב "ויבקעו המים"' (מכילתא; שמות יד,טו). לכאורה לא מובן מה הקשר בין בקיעת העצים בעקידה לכך שנבקע ים סוף? מסביר מרן הרב קוק זצ"ל שבקיעת העצים לעקידה זהו מעשה מעל הטבע האנושי הרגיל (שקשה לאדם שהולך לשחוט את בנו להדר במצווה), ולכן כנגד זה התגלה קריעת ים סוף שזהו מעל הטבע (ראה 'הגלות והגאולה', 'קריעת ים סוף ונצח ישראל', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). אולי גם כרמז שמעשה העקידה קשור להולדת יצחק, שסיבת העקידה היא שאברהם עשה סעודת הודיה בהגמל יצחק, והשטן קטרג על שזכה להוליד בגיל מבוגר ולא הקריב לה', ולכן ה' ענה לו שינסה את אברהם בעקידה: 'אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? וכו' (סנהדרין פט,ב), או שנימול לשמונה ימים מלידתו, ולכן ישמעאל אמר שהוא גדול ממנו, ועל זה ענה לו יצחק שמוכן למסור נפשו ולכן באה העקידה (שם). לכן כרמז בקריעת הים שזהו סיום היציאה ממצרים, שאז היה ארבע מאות שנה מהולדת יצחק כמו שנאמר לאברהם שיהיה זמן הגלות: "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (בראשית טו,יג). '"כי גר יהיה זרעך" - משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה' וכו' (רש"י). התגלה אז כח זכות מעשה העקידה שזכותו רבה, ויש קשר בעמקו להולדת יצחק שקשור ליציאת מצרים (מהולדתו). ואף העקידה היתה שורש למקדש: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב,יד). '"ה' יראה" - פשוטו כתרגומו: ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות' (רש"י). והנה אברהם לקח ובקע את העצים כדי שיהיו לו עצים לקרבן, כדי שיהיה כדינו, כמו קרבן שמקריבים במקדש: '"ויבקע עצי עולה" – זריזותו במצוה, אולי לא ימצא שם במקום ההוא עצים, והוליכם שלשה ימים. או שהיה אברהם פוסל לקרבן עץ שנמצא בו תולעת כדין התורה (מדות ב ה), ולקח מביתו עצים טובים לעולה, וכן אמר: "ויבקע עצי עולה"' (רמב"ן; בראשית כב,ג). שבקיעת העצים זהו גילוי ליסוד המקדש, כגילוי למקדש. זהו גם שמובא שקריעת הים בזכות ירושלים: '"מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו". ר' ישמעאל אומר: מה תצעק אלי, בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים, שנ': "עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא" (ישעיה נב), ואומר: "עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים" (שם נא)' (מכילתא שם). שירושלים זהו גילוי תורה בישראל, ויסוד תיקון העולם: “והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג). זהו המשך של מתן תורה (שקשור בתיקון עולם, כמו שנעשה כעין לעתיד לבא שפסק מלאך המוות מישראל [ע"ז ה,א]) כל העולם נקבע בזכות קבלת התורה, שהיה תלוי בקבלתה (שבת פח,א), וכן העולם מתקיים כל רגע בזכותה ('דאמר רבי אליעזר: גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'' [נדרים לב,א]), שהיא שורש העולם (שהעולם נברא ע"פ התורה [ב"ר א,א]). לכן הים נקרע כיון שכל מציאות בעולם קשורה לקבלת ישראל את התורה, לכן קריעת הים היא השלב שלפני מתן תורה (לשון שלישית - קריעת הים, ורביעית - מתן תורה, בלשונות הגאולה), שסמוך אליו, שבא מכוחו. ולכן נאמר: 'בזכות מצוה שעשה אביהם אברהם', שזהו גילוי קיום מצווה בשלמות, שזהו גילוי זכות המצוות לקריעת הים. ולכן התגלה אז רצונם של ישראל לקיום תורה בשלמותה, כעין שעשה אברהם בקיעת עצים לעקידה בשביל השלמות, וכן זה מתגלה במהות בנ"י בכל הדורות בחיבורנו לתורה, שלכן אמרו: "זה א'לי ואנוהו אלקי אבי וארממנהו" (שמות טו,ב), 'דתניא: "זה א'לי ואנוהו", התנאה לפניו במצות' וכו' (שבת קלג,ב). שזהו גילוי מהותם של ישראל שהתגלתה בים סוף, וחיברו זאת לגילוי האבות ("אלקי אבי”), כעין שהתגלה אצל אברהם עבודת ה' בהידור, שזה מראה את מהותם של ישראל לתיקון עולם בתו"מ, שמכוח זה נבקע הים. זהו גם: 'ד"א: בשביל הבטחה שהבטיחום אבותיהם אני אקרע לכם את הים, שנ': "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה" (בראשית כח)' (מכילתא שם). שה' הבטיח שבנ"י יהיו מרובים ולכן בא להצילם ממצרים בקריעת הים, אבל גם כרמז שזה נאמר בפס' של חלום יעקב: "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יב-יד), זה היה במקום המקדש (רש"י בראשית כח,יז), וחלום הסולם מרמז על המזבח ועל מתן תורה (ב"ר סח,יב), שזהו גילוי של מקדש כהמשך למתן תורה, כתיקון עולם (שזהו שבזכות ירושלים נבקע הים). זהו גם: ''ר' אלעזר בן עזריה אומר: בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים, שנ': "כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו", וכתיב: "ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו" (תהלים קה)' (מכילתא), שאברהם הוא עבד ה', וכך אנו בחירי ה', שזהו מהותנו כמגלי שם ה' בעולם בשלמות, ולכן כל העולם תלוי בנו, ולכן מכח גילוי מהותינו שכל העולם נברא לשם זה (בשביל ישראל והתורה – רש”י בראשית א,א), הים נקרע לפנינו, כגילוי שקיומו תלוי בגילוינו. זהו גם: 'שמעון התימני אומר: בזכות המילה אני אקרע להם את הים, שנ': "אם לא בריתי יומם חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג), אמרת צא וראה אי זו היא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה, הוי אומר זו מילה' (מכילתא). שמילה זו מצווה שמראה את היותנו במהותנו שייכים לגילוי שם ה' בעולם, שזהו ברית ביננו לה' (וזה נעשה בתינוק שעוד לא מבין, כי זה במהותינו), וזה בגיל שמונה כמעל הטבע, שזהו מהותינו הפנימית הקדושה שמחברת אותנו אל מעל הטבע (והפס' הזה “אם לא בריתי” נלמד גם ללימוד תורה, כמראה על קשר ביניהם). לכן גם: ''שמעון איש קטרון אומר: בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים, שנ': "ויעזוב בגדו אצלה וינס החוצה" (בראשית לט), וכתיב: "הים ראה וינס" (תהלים קיד ג)' (מכילתא), שזהו גילוי של יוסף הצדיק שקיים את רצון ה' בעולם בצורה חזקה ומעולה, ונעשה בזה תיקון עולם עצום, וזה מראה את מהותם של ישראל (שנקראו ע"ש יוסף [תהלים פ,ב; רש"י]). לכן נעשו בקריעת הים עשרה ניסים: 'עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים' (אבות ה,ד), כרמז לעשרת המאמרות ולעשרת הדברות שבמתן תורה שכנגדם, שעל גילוי תורה על ידנו עומד העולם, לרמז שזה השורש לקריעת הים – היות העולם עומד על ידנו בתורה. לכן מי שבפועל פעל במסירות נפש לקריעת הים, שקפץ לים כדבר ה' וכמעט טבע עד שנקרע הים בזכות מעשיו, זהו נחשון בן עמינדב משבט יהודה, ולכן זכו להיות שבט המלכות (סוטה לז,א), ומשיח בן דוד זהו גילוי תיקון העולם בשלמות לעתיד לבא; וכן המלך בהקהל משמיע את דבר ה' כעין מתן תורה בסיני (רמב"ם; חגיגה ג,ו), כך שמרמז על מהותינו בקשר לתורה כמו שהתגלה במתן תורה (שהמלך מייצג את עם ישראל, וגם כל ישראל שומעים כעין מתן תורה, שזה מבטא שזהו דבר מהותי וחשוב בישראל). לכן נעשה קריעת ים סוף שזהו כרמז לים שמרמז על התורה, ונעשו אז עשרה ניסים, כרמז שבעשרת הדברות יש את כל התורה שנמשלה לים: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה): "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שלקים ו,א). וכמו שבלוחות התחלקו לשני לוחות, כך גם הים התחלק לשנים. אולי רמז בזה שנאמר: “וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות יד,כא), שנעשתה קריעת הים ע"י חיבור למעלת מתן תורה, וזהו: "וישם את הים" שחיבר את הים – "לחרבה" לחורב, להר סיני בו נתנה תורה (וזה מתגלה בהקשר לגאולת ישראל שקשורה לקבלת התורה, שזהו הלשון הרביעית - “ולקחתי"; וכן כשמשה נשלח לגאול את ישראל זה החל בחורב הר האלקים: “ויבא אל הר האלקים חרבה" [שמות ג,א], שגאולת ישראל קשורה במתן תורה, גילוי מהותינו כמביאי דבר ה' לעולם ותיקונו של העולם), ואז "ויבקעו המים", נקרע הים. אולי אברהם בקע עצים כי לא סמך שימצא במקום, וכן בקע כדי לבדוק שאין בהם תולעים, אע"פ שיכל להיות ראש קטן ולומר שה' ציווה אז שימציא שם עצים ראויים, כך שזה גילוי של מחשבה גדולה איך לעבוד את ה' בהידור, שזהו היפך מפרעה ויועציו שהתחכמו איך להזיק ולימנע מכך שה' יפגע בהם: '(שמות א, י) "הבה נתחכמה לו", להם מיבעי ליה! א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל. במה נדונם? נדונם באש, כתיב (ישעיהו סו, טו) "כי הנה ה' באש יבא", וכתיב "כי באש ה' נשפט" וגו'. בחרב, כתיב [(ישעיהו סו, טז) "ובחרבו את כל בשר”]. אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיהו נד, ט): "כי מי נח זאת לי" וגו'. והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא; אי נמי, הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו. וכן הוא אומר (שמות יד, כז): "ומצרים נסים לקראתו". והיינו דא"ר אלעזר: מאי דכתיב (שמות יח, יא): "כי בדבר אשר זדו עליהם"? בקדירה שבישלו בה נתבשלו' (סוטה יא,א). לכן עכשיו באו להיענש בטביעה בים בקריעת ים סוף כעונש על גזרתם והתחכמותם נגד רצון ה', ולכן זה קשור לזכות ישראל שיקרע בזכות מעשה אברהם שבקע כיון שהתחכם איך לעבוד את ה' כראוי, ולכן גם על הים להבקע ולהראות בכך איך לעבוד את ה' כראוי, שיבקע מטבע היותו כמים כגילוי עשיית רצון ה'. וכן בדומה אפשר שאברהם הראה איך הטבע צריך להיות בעבודת ה', שזהו שבקע כדי לראות שאין תולעים, שכך זהו העצים הראוים להיות במזבח לעבודת ה', ולכן כנגדו הטבע של הים השתנה כדי להראות איך מקיימים את דבר ה' כראוי (וזה לפני בנ”י כמו שבעקידה זה להקרבת יצחק, והמצרים טבעו שהם דוגמה איך לא להיות, נגד רצון ה').