"וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" (שמות יח,א). '(שמות יח, א) "וישמע יתרו כהן מדין", מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו (שמות יז, יג): "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא]; שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר (תהלים כט, ט): "ובהיכלו כולו אומר כבוד". נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם? (אמר להם): (תהלים כט, י) "ה' למבול ישב". [אמר להם]: "וישב ה' מלך לעולם", כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו: מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא, שנא' (ישעיהו סו, טז): "כי (הנה) באש ה' נשפט. אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר (תהלים כט, יא): "ה' עוז לעמו יתן". [מיד] פתחו כולם ואמרו (תהלים כט, יא): "ה' יברך את עמו בשלום". ר"א אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שנא' (יהושע ה, א): "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי"' וכו' (זבחים קטז,א). יתרו שמע שה' הוציא את ישראל ממצרים, וכן על מתן תורה, שזה מעיד על הקב"ה, כעין הנאמר: “אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ,ב). שזהו יסוד אמונת ישראל, שה' נגלה אלינו בסיני ובכלל בניסי יציאת מצרים, כמו שמביא הכוזרי: 'אֲנַחְנוּ מַאֳמִינִים בֵּאלֹקי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הַמּוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמַסּוֹת, וְהַמְכַלְכְּלָם בַּמִּדְבָּר, וְהַמַּנְחִילָם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אַחַר אֲשֶׁר הֶעֱבִירָם אֶת הַיָּם וְהַיַּרְדֵּן בְּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים, וְשָׁלַח משֶׁה בְתוֹרָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ כַּמָּה אַלְפֵי נְבִיאִים אַחֲרָיו מַזְהִירִים עַל תּוֹרָתוֹ' וכו' (הכוזרי א,יא). לכן בסיני נצטווינו על האמונה (כיון שמעמד מתן תורה הוא יסוד האמונה): 'היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלקות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים. והוא אמרו: "אנכי ה' אלקיך" (שמות כ, ב)' (רמב”ם, ספר המצוות, עשה א). והנה הדברה הבאה היא שלא לעבוד ע”ז. שגם זה קשור לקשר לקב”ה שהוא האלוק האמיתי. ושניהם קשורים גם בכך שע"ז היא היפך מעבודת ה', גם מעצם העניין שע"ז זהו היפך מאלוקות ה', אבל גם כל התורה היא נגד ע"ז ('מגיד הכתוב שכל המודה בע”ג כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו האבות ובמה שנצטוו הנביאים, וכל הכופר בעכו”ם מודה בכל התורה' [ספרי; במדבר טו,כב]). כך שעבודת ה' היא היפך מע"ז. בדברה אח”כ נאמר לא לשאת את שם ה' לשווא שזהו קשור לקב"ה וגילוי כבודו בעולם (שלכן לא לשאת שמו לשווא). והדברה הרביעית היא שבת, שיש בה גילוי אות ה' בעולם, כעין גילוי שם ה' בעולם (שבדברה הקודמת), וכן גילוי אלוקות ה' (כדברה הראשונה) והיפך מע”ז (שבדברה השניה), שבשמירת שבת מראים שה' הוא האלקים שברא את העולם, והמחלל שבת בפרהסיא דינו כעובד ע”ז, ושבת שקולה כנגד כל מצות התורה: 'השבת ועבודת כוכבים ומזלות כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה. והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל. אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות ושניהם כעובדי כוכבים ומזלות לכל דבריהם' וכו' (רמב”ם; הל' שבת ל,טו). לכן מובן שהתורה נתנה דווקא בשבת (שבת פו,ב), כיון שזה כנגד כל התורה וגילוי שם ה' בעולם. לכן נראה שליתרו היתה זיקה לשבת, כיון שמשה היה אצלו, וכך ראה את משה שומר שבת (כעין שמשה אמר לפרעה לתת לישראל לשבות בשבת: 'הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח' [שמו"ר א,כח]), ולכן דרך זה התחבר לקדושה שמשה השפיע, וכך נמשך לתורה. לכן נקרא בשבע שמות: 'שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני' (מכילתא; שמות יח,א), ששם מגלה על מהות האדם, שכך שבע כרומז לשבת, היום השביעי, שדרכה התחבר לתורה, כיון שהשבת כנגד כל התורה, וקשורה לאמונה בה' שברא את העולם. לכן אצלו מתגלה מתן תורה, כעין רמז על קשר בין שבת ומתן תורה שמשפיע גילוי ה' בעולם לתקנו. והנה לשבת יש שלושה גילויים: שבת בראשית (שה' ברא את העולם), שבת מצרים (שיצאנו ממצרים), וגילוי של שבת שמתגלה בהקמת המשכן – במלאכות (ראה 'תורת השבת והמועד', 'שבת בראשית ושבת דורות', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א). לכן רמזו חז"ל שיתרו התחבר לשבת וזה משכו לתורה, לכן זהו מתן תורה כנגד שבת של מעשה בראשית, שכל העולם היה תלוי מבריאתו בקבלת התורה בסיני, לכן שמיעת מתן תורה רומז לגילוי שבת בראשית – בריאת העולם (וכן במתן תורה היה מעמדם בגילוי של שבת בראשית, ראה 'תורת המקרא', “יתרו”, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א). קריעת ים סוף זהו סיום גלות מצרים, וכן עונש על שעבודם, ולכן בזה מתגלה שבת מצרים שכנגד שהינו עבדים במצרים ונגאלנו. מעשה עמלק רומז לגילוי שבת שיש בהקמת המשכן (במלאכות), שמחיית עמלק קשורה בכך שקשור לפגם בכסא ה' בעולם (רש”י; שמות יז,טז), ושהחריב את ירושלים (תנחומא "כי תצא" סימן יא), שזהו היפך מגילוי הקמת המשכן (שהוא גילוי כסא ה' בעולם, והמשכו במקדש). שזהו שמרמזים על גילויי השבת שדרך זה התחבר לקדושה ונמשך לקב"ה ובא להתגייר.