"כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" (שמות כא,לז). הגנב משלם קנס של תשלומי כפל על גניבתו, ואם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה; מה העניין בזה? ראה ב'הגלות והגאולה', מאמר 'תשלומי הגנב ומוסר התורה', למרן פאר הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שמביא כמה הסברים שמסבירים מדוע זה הראוי ע"פ הדין האמיתי כנגד המעשה שעשה. אולי אפשר שמעבר לגילוי הדין של המשפט הממוני יש בזה גם גילוי של כפרה על חטאו, שלכן ראוי לשלם כך כדי לכפר על מעשיו מהקטרוג שנעשה עליו. מובא על גזרות פרעה: 'אַרְבַּע גְּזֵרוֹת גָּזַר פַּרְעֹה עֲלֵיהֶם; בַּתְּחִלָּה גָּזַר וְצִוָּה לַנּוֹגְשִׂין שֶׁיִּהְיוּ דּוֹחֲקִין בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין הַסְּכוּם שֶׁלָּהֶן, וְלֹא יִהְיוּ יְשֵׁנִין בְּבָתֵּיהֶם. וְהוּא חָשַׁב לְמַעֲטָן מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אָמַר: מִתּוֹךְ שֶׁאֵינָן יְשֵׁנִין בְּבָתֵּיהֶם אֵינָן מוֹלִידִין' וכו' (שמו"ר א,יב). 'ד' גזירות גזר כו'. היינו: אחד - "וימררו את חייהם", ובכלל זה מה שלא היו ישנים בבתיהם והיו ישנים על הארץ. ב' - "אם בן הוא והמיתן אותו”. ג' - "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" כדלקמן בפ' כ"ו. ד' - מפרש לקמן פ"ה: "ויצו פרעה ביום ההוא לא תאספון לתת תבן לעם" וגו'. וע' בקה"ר פסוק "עיר קטנה" [יפ"ת]. אבל בעל מת"כ מונה הד' גזירות בפרשה ה': עבודת פרך. והשלכת בנים ליאור. ושחיטת הבנים. ולקושש קש' (עץ יוסף). יוצא שפרעה גזר חמש גזרות, אלא שחז"ל ספרו ארבע גזרות; שנראה שיש אפשרות להחשיב כאפשרות אחת את הציווי למילדות והגזרה לזריקה ליאור, כיון שבשניהם זהו להריגת הוולדות שנולדים; וכן שניהם מיועד להריגת משה (רש”י; שמות א,טז; שם,כב). ויש אפשרות להחשיב כל אחד בנפרד ואילו את הגזרה של שחיטת הבנים לא להחשיב כיון שמחשיבים דווקא את מה שקשור לגזירת השעבוד עצמו, לעומת שחיטת הבנים שזה היה בשביל רפואתו (ששחט כדי להתרפא מצרעתו) כך שאינו חלק מהגזרות על עם ישראל כשעבוד ישראל למצרים (ולכן למדו אחרת העץ יוסף והמת”כ). אולי חז"ל למדו שגזר ארבעה דברים כיון שעל הגאולה נאמרו ארבע לשונות של גאולה ממצרים, ולכן ראו בזה כרמז שזה כביטול לגילוי שעבוד מצרים שנעשה בארבעה דברים. לפי זה אולי אפשר שבנ"י נקראים צאנו של הקב"ה: “ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלקיכם נאם אדנ'י ה'” (יחזקאל לד,לא), וכן נאמר: “שה פזורה ישראל” (ירמיהו נ,יז); ואילו מצרים מתגלה בגילוי של עגלה: “עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון בא בא" (שם מו,כ), שזהו שור. לכן כשמתגלה גניבה וטביחה ומכירה זה מזכיר את שעבוד מצרים, שמצרים כעין גנבו אותנו לעבדות; וזה מתגלה כגניבה ולא כגזילה כיון שכל מצרים היו עבדים לפרעה באותו הזמן, ולכן כשלקחו את ישראל לעבדות זה לא היה נראה כדבר אלים כעין גזלן שגוזל בעזות פנים, אלא כעין גניבה שקטה כחשאי שאינו נראה אלא נעשה בהחבא. ויותר מזה לדעת ר"א: '(שמות א, יג) "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך", רבי אלעזר אמר: בפה רך' (סוטה יא,ב). 'בפרך בפה רך - משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה' (רש"י); הרי שממש נעשה בתהליך איטי שלא שמו לב שנהפכים לעבדים שזהו כגניבה בחשאי. בנוסף, ההבדל בין גזלן לגנב בעניין העונש של תשלומי ארבעה וחמשה נובע מהיחס לקב"ה: 'שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר (ישעיהו כט, טו): "הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם" וגו', וכתיב (תהלים צד, ז): "ויאמרו לא יראה י'ה ולא יבין אלקי יעקב" וכתיב (יחזקאל ט, ט): "כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה". (תניא) אמר ר' מאיר: משלו משל משום רבן גמליאל למה הדבר דומה: לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה, אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך; איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר: זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך' (ב"ק עט,ב). לכן אצל  פרעה שהאמין באלילים והתעלם מהקב"ה, זהו כעין הגנב שמתחשב באדם ומתעלם מהקב"ה. לכן כשהגנב טבח ומכר, יש כעין גילוי מצרים שטבחו בישראל, או שמכר כעין שבנ"י היו כעבדים שאת העבדים מוכרים מאחד לשני, וכך מכרו את בנ”י בין המצרים; או ששיעבדו אותם יותר ממה שנגזר עליהם (במה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים) בגזרת העבדות של ארבע מאות שנות (שלכן נחצה זמן הגלות בחצי [שיצאו לאחר ר"י שנים] בשל קושי השעבוד ששעבדו המצרים מעבר לגזרה) ובזה נעשה כעין שנמכרו לעבדות מעבר לבסיס שהוא שינוי מעמדם מגרים למעט עבדים, ולכן בזה כעין שנמכרו לעבדות חמורה (שזהו כגנב שגם מכר את גניבתו) בנוסף למעמד שהוא כעין הגניבה – שנהפכו לעבדי פרעה (שאז זה היה הבסיס, של מעט עבדות, שכנגדו זהו הגניבה עצמה). אז מתגלה בחומרה רבה דימוי למצרים, ולכן כמו שפרעה גזר ארבע גזרות של שעבוד על בנ"י, כך מתחייב הגונב צאן כשטבח או מכר בארבע צאן, כנגד שישראל שמתגלים בצאן נגזר עליהם ארבע גזרות של שעבוד, שנגזרו כדי לשעבד את ישראל (ולכן כעין ארבע לשונות של גאולת ישראל כנגדם); ובמקרה של שור מתחייב הגנב בחמשה שוורים, כיון שזה מרמז על מצרים (עגלה – שור) שגזרו חמש גזרות על ישראל, ארבע גזרות של שעבוד ועוד גזרת שחיטת הבנים שפרעה גזר (שאמנם זה לא לשם השעבוד, אבל זה היה גזרה שפרעה גרם לסבל לבנ”י וצריך להיענש על כך), ולכן מתחייב בחמשה כתיקון לגילוי זה. שבזה באים לכפר על קטרוג בגניבה וטביחה שמזכיר את טומאת מצרים. בנוסף נראה שבמכת חושך ישראל לא גנבו את כלי הכסף וכלי הזהב שראו בבתי המצרים, ובמכת חושך מתו ארבע חמישיות שלא יצאו ממצרים; לכן בגנב שגנב שזה היפך מהנעשה במכת חושך (שלא גנבו), וטבח ומכר כעין כנגד שכך היו עושים לכלים אם היו גונבים, שהרי המצרים היו מחפשים בבתיהם ולכן היו צריכים להפטר מזה ע"י מכירה לאחרים מרחוק או להרוס שלא ימצא ויזהו שכניהם המצרים; או שמי שמת זהו כעין טבח, ומכר זהו שאם לא היו מתים היו נשארים כעבדים במצרים (שכך היה אמור להיות מראש, אלא שפרעה סירב לאפשר לבנ"י לצאת לעבוד את ה' שבזה היה מוכח מי ראוי לצאת ומי לא, ע”פ הראיה מי שהלך להקריב ומי נשאר ולא הלך, ראה 'תורת המקרא' “שמות" סימן ב', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כעין מכורים מה' למצרים. ומתו ארבע חמישיות, לכן בצאן שזה כנגד ישראל, בנו היה הבדל של חמישית שיצאו מול ארבע חמישיות שמתו, שזהו פי ארבע שמתו, וכך העונש על הצאן הוא פי ארבע; ואילו בגילוי של מצרים, שהם גילוי שור, כל חמשת החמשיות פסקו להיות להם לעבדים (מי בגאולה ומי במיתה), כך שזה חסרון של פי חמש ממספר היוצאים, ולכן על השור משלם פי חמש. במקרה שגנב שאר דברים, או צאן ושור ולא טבחו ומכרו, אז הגילוי כמצרים קטן יותר, ולכן אז בא לכפר 'רק' על גילוי של מצרים, שעונשם הגדול על השעבוד היה בקריעת הים, שנענשו מידה כנגד מידה, כמו שאמר יתרו: “עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם" (שמות יח,יא). 'דא"ר אלעזר: מאי דכתיב (שמות יח, יא): "כי בדבר אשר זדו עליהם"? בקדירה שבישלו בה נתבשלו' (סוטה יא,א). וכן כלל המכות היו כנגד מה ששעבדו את ישראל: 'עשר מכות כולן מידה כנגד מידה' וכו' (תנחומא "וארא" סימן יד). לכן גם העונש הוא בכפל, שמחזיר את מה שלקח ועוד אחד כקנס מידה כנגד מידה (כמו שאומר הרמב"ם את טעם הכפל: ' … משלם שנים בדמיה, נמצא מפסיד כשיעור שבקש לחסר את חבירו' [רמב"ם; הל' גניבה א,ד]). (אולי אפשר ע"ד ההסבר שמובא בראב"ע: '"כי יגנב" – אמר ר׳ ישועה: הוסיף השם על ענש השור יותר מהשה, כי לא יוכל להסתיר השור כמו השה, ולא יוכל לגנבו רק הרגיל יותר באומנות הגנבה', שבגניבת שור זה מראה על היותו גנב מקצועי. שכך גם שור מרמז על מצרים, שזה מגלה על היותם משעבדים מקצועיים, שמצרים היתה בית עבדים, לכן בזה מתגלה חומרה גדולה יותר כעין היותו גנב מקצועי, לעומת צאן שלא מוכח היות הגנב מומחה, שכך מה שבנ"י היו משועבדים במצרים לא מוכח שהמקום בו שועבדו היה מיוחד לשעבוד, אלא שועבדו כיון שחלה עליהם גזרת שעבוד שנאמרה לאברהם; כך שיש בזה [בטעם זה] כעין רמז כנגד גילוי בשעבוד מצרים. וכן ע"פ הסבר העקידת יצחק שזה תשלום כנגד מספר הפעולות שעשה הגנב [ארבעה או חמשה], כך גם אפשר שפרעה גזר ארבעה – חמשה גזרות, ולכן כשמתגלה בגנב ארבעה או חמשה פעולות זה מעלה את הקטרוג כנגד מספר גזרות פרעה שבמספר כמותם [ולכן משלם ככפרה ארבעה או חמשה ע”פ הסוג ופעולותיו]). אולי אפשר גם שבגאולת מצרים היו חמשה לשונות של גאולה, אלא שיש הבדל בין הלשון החמישית לאחרות כיון שהיא תלויה במעשינו (ראה ב'תורת השבת והמועד', מאמר 'הכוס החמישית', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן ככפרה על גניבה וטביחה ומכירה שמעלה את חומרת גלות מצרים, מגלה הגנב לכפרה בתשלומים כנגד לשונות הגאולה של הקב"ה שגאלנו ממצרים. לכן בשור שכנגד מצרים, להם אין הבדל בין הלשונות, אלא כולם נאמרו ליציאה מהם עד שלמות הגאולה בא"י, לכן זה כולל את הלשון החמישית של "והבאתי"; אבל בצאן שזה כנגד בנ"י, כאן כבר יש הבדל בגילוי בין הלשונות, שהארבעה לא תלויות במעשינו והחמישית כן, לכן כאן יש חילוק ביניהם, ולכן ישירות ליציאה ממצרים שה' הוציאנו זהו ארבעת הלשונות הראשונים, ולכן כנגדם משלם בצאן פי ארבע.