בדיבור אחד ובשלבים שניים
נכתב על ידי משה אהרון | 10/2/2026
בס"ד.
בדיבור אחד ובשלבים שניים ...
"זכור" ו"שמור"
=========================
בדיבור אחד ובשלבים שניים.
והוא גם כשנאמר :"רואים את הקולות ".
שבסיני ראו בבירור : "זכור" ושמעו יותר
בקול גם :"שמור". משל : ברק ורעם.
שהראשון מקדים לשני......
שגם הזכרון נראה יותר על מנת : לחבר זיכרון בזיכרון .
זכרון השבת עם זיכרון יציאת מצריים
מצוות השבת פנים רבות לה לכן היא גם מופיעה במקומות שונים במקרא.
וכל פעם יש הדגש אחר או היבט נוסף.
וכך גם בפרשתינו פרשת משפטים .
מופיעה מצוות השבת בייחוד מאוד מסויים .
השנה השביעית מקבילה ליום השביעי ומטרת שניהם גם בעבור אחרים.
ראשית המופע מצוות השבת הוא בחיבור לשנות השמיטה :
להורות שמגמת שניהם אחת גם לדאוג לאחרים ולשאר הבריאה .
הנה כי כן כך נכתב :
וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן־תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת--לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן־אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר. יג וּבְכֹל אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם, תִּשָּׁמֵרוּ;
הנה כי כן השווה המקרא ולא בכדי, שנה שביעית ליום השביעי.
ואחד הייעודים של שניהם זה גם לדאוג לאחרים וליתר פרטי הבריאה......
דאגה לאביוני עמך ולכל חיית השדה - באוכל ובמזון בשמיטה
ודאגה לעבד ולבהמת העבודה - במנוחת השבת .
והנה ,מה שש שנים אתה זורע ועמל שבלי זה אין שנה שביעית של שמיטה .כך אין כל משמעות ליום השביעי בלי :
"ששת ימים תעשה מעשיך" . "וששת ימים תעבוד..."
עיקרון יסוד זה בא לידי ביטוי גם בקדושת השבת וכפי שניווכח להלן בהמשך.....
בני ישראל לכתחילה התקשו לעכל ולהכיל את מצוות השבת במדבר . הצירוף של "זכור" את יום השבת ל"קדשו".
היה קשה להם .
גם ההבנה של זיכרון כאמצע של "קדושה"
, לא הייתה להם נהירה.
וכך אמר להם משה :
ראשית כל קדושה של שבת היא בהבדלתו המוחשת אל מול ימי החול ובמה ? דווקא במלאכה ובעשיית כל מעשה.
במילים אחרות : אתה מצווה בכל יום חול לזכור כי כל מגמת פניך לקדש את השבת וקידוש השבת היא בשני פנים שהם אחד:
מחד עבודה בימי החול ומאידך שביתה מעבודה ביום השבת .
כך "מקדשים את השבת בהבדלתו מימי החול לעניין מלאכה ועשיה......
אי אפשר לקיים שביתה ביום השביעי אם לא מקיימים : "ששת ימים תעבוד"..... אין משמעות ליום מנוחה אם אין עמל של שישה ימים......
והנה לאחר שחידד משה לעם ישראל את מהותר ה"זכור" .
המשיך וטיפטף להם אט אט גם את מהות ה"שמור" :
שאר מהויותיו של יום השבת.
וכך לאחר ההתנסות של כארבעים שנה משה בנאומו הגדול במשנה תורה ביקש להשלים גם בכתוב את ה"שמור" של השבת .
ושינה בעשרת הדברות שבפרשת ואתחנן ל :
"שמור את יום השבת לקדשו".
שוב הבליע קדושת השבת כאמור
בזיכרון באומרו : ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ואך יום השביע לה' אלוהיך ,שששת הימים הם לכם - לעמול בהם בעבורכם - למחייה ולכל דבר.
אוי להם לבריות שבמקום לקיים :"לעשות את השבת" הם עושים את ימי החול כיום השבת......
הנה כאמור, הערך המוסף של ה"שמור" הוא לא רק קידוש השבת בזיכרון כאמור אלא בעשייה של מהויות נוספות בבחינת שמירת השבת כערך .
שמירה שהיא כל כולה :עשייה רוחנית" גם של זיכרון העבדות במצרים.[זכרון השבת וזיכרון העבדות במצרם נכרכו לאחד.
ואיך עשייה זו של זיכרון יציאת מצרים תהייה בבחינת : "לעשות את השבת רק בהבדלתו כאמור מימי החול ודווקא במלאכה ובמעשה
אדם יכול להעריך את יציאת מצרים רק
אם יום השבת שלו יהא יציאה מעבדות של ימי החול .....
והעיקר הוא גם הדימוי הנוסף של ששת ימי הבריאה :
אותם ימי המעשה של הקב"ה.....
שבלי זה ששת ימי המעשה של הבריאה.
לא היה כל עילה וטעם ל מוסד השבת.
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
