הלקח שביקשה התורה ללמד על מינוי כהנים ומכהנים למיניהם.

--------------------------------------------------------------------------------------

 פעם באופן חריג ,עת רב הקהילה נפל למשכב ,הזמינוי פרנסי הקהל

 את הזקן לדרוש בקהל.

 היה זה שבת פרשת צו. 

בדרך כלל רבים מהקהל, לא אהבו את הזקן .

 וכל דרשותיו היו בעיניהם אך כהצלפה של

 תוכחה מופלגת  ומוגזמת ......

 במיוחד לא אהבו רבנים ופרנסים את דרשותיו .

,שתמיד תמיד הגיעו הדברים כך או אחרת גם אליהם .

 אישית ממש....

 פתח הזקן ואמר : 

תמהני על הפרשנים והדרשנים  שפסחו על פרד"ס שלם ביחס למשפט : 

" צו את אהרון ואת בניו לאמור : זאת תורת העולה היא העולה....."

 וכי הצו היה אך לעניין תורת העולה. או שמא גם לתורת הכהנים .

כבעלי תפקיד ושררה.

 צו המשליך גם על כל בעלי כהונה ומכל מין וסוג שהוא.

 והצו היה והינו :

שרק ה"עולה" מתעלה ועולה על מזבח ה' - היא בלבד.

 ולא הכהנים או המכהנים למיניהם.

 שאוי להם לכהנים ולמכהנים המבקשים להפוך שליחותם .

 כעין מעלות להם להתעלות אישית - ולתועלתם : בין לכבוד ובין להכנסתם. 

משל גם בהפרה בוטה לאזהרה : 

" ולא תעלו במעלות על מזבחי......."

 

והנה הנגזר מכך, שכל מי הממנה אדם לכל כהונה בישראל חייב לקיים בו צו כאמור.

 להזהירו שחלילה לא ינצל או יהנה מרום תפקידו לתועלתו האישית או לשם כבודו.

 להבהיר כי כל תפקיד הינו אך עול ומטלה....

 בשלב זה כבר אחרון הקהל נטש גם הוא .

 חייך הזקן והפטיר : עוד דרשה נפלה על אוזניים ערלות .

 ירד מהבמה והלך לו לדרכו.......

משה אהרון