פרשת תרומה : המשכן  והשכינה - הילכו יחדיו - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

נמצאים אנו בתקופה מיוחדת שבה אומות העולם מתגרות זו בזו והאויבים מרימים ראש ומאיימים על קיום עם ישראל.

אך מנגד - עלינו להתייחס לדברי חז"ל "משנכנס אדר מרבין בשמחה" זוהי תכונה שטבועה בזמנו של חודש אדר, על פי דברי מגילת אסתר לומדים אנו כי  חודש אדר - הוא: "  הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה  "כל הגזרות להשמיד , חלילה את היהודים בשושן הבירה - נהפכו –  לנסים גלויים – שמחה ואורה.

ידוע כי לעומת חודש אדר -:”משנכנס אב ממעטין בשמחה” בעקבות דברי המשנה אומרת הגמרא: ”אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה”!

בפרשת תרומה ישנו ציווי  לעם ישראל  להביא תרומה כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת...."[שמות כ"ה, א'- ד']

בהמשך התורה  מתארת את מטרת התרומה: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"[להלן: כ"ה, ח']

  ציורי תנ"ך/ בני  ישראל מביאים תרומה למשה / ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] עבור מה נועדה התרומה שעם ישראל מצווים להביא?

ב] מה הקשר בין  השכינה - לשמחה?

תשובות:

מטרת הבאת התרומה:

שואלים חז"ל  : "מי שנאמר בו לה' הארץ ומלואה, אשר לו הים והוא עשהו, ואמר הן לה' אלוקיך  השמים וכו" הוא צריך לבשר ודם?" [האם ה'  צריך תרומות של בני אדם?]

רש"י  מבאר: "וייקחו לי תרומה" המטרה - "לי"- לשמי = לשם ה'.

לפי מדרש תנא דרבי אליהו: בזמן מעמד הר  סיני כאשר  עם ישראל קבלו את התורה ואמרו פה אחד : "נעשה ונשמע" מייד אמר הקב"ה: "וייקחו לי תרומה",

האדמו"ר רבי אורי מקאנייניץ' מסביר : כי ישנו מנהג מקובל אצל עם ישראל לנדור ולנדב - בעת העלייה לתורה – לבית - הכנסת ולענייני צדקה אחרים – כך יוצא שהיהודי עוסק בקיום מצוות הקריאה בתורה ותפילה בציבור יחד עם מצוות שיש בהם משום חסרון כיס, הנדבה שהיהודי תורם - היא זכר למעמד מתן התורה,

המלבי"ם מפרש: אילו היה כתוב: "ויתנו לי תרומה" היו חושבים כולם כי מוטלת על כל יחיד לנדב למלאכת המשכן ,אך רצון הבורא היה : שהמשכן יוקם אך ורק מתרומות שנידבו מתוך רצון טוב ואמיתי ולא מתוך כפייה – בני ישראל הצטוו למנות גבאים כדי שייקחו "תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" [שמות כ"ה, ב]

חז"ל מפרשים: "לי" בגימטרייה = ארבעים - רמז לדברי חכמים בהפרשת תרומה: "עין יפה - אחד מארבעים"[תרומות ד, ג] הכוונה לאדם נדיב לב המפריש בעין יפה מיבול  שדהו - אחד מארבעים = [שניים וחצי אחוזים] כתרומה לכוהן.

ה"נתיבות שלום" מסביר: על פי דברי חז"ל [ תנחומא - בחוקותיי]

נתאווה הקב"ה לו  דירה בתחתונים - וכיצד תתכן מציאות כזאת שישכון למטה - מטעם זה הוריד הקב"ה לעולם הזה: הארות מהעולמות העליונים וכך  על ידי זה  נהיה לו משכן הראוי לו ומבואר שכל הפרטים ופרטי הפרטים הם - של תיאור המשכן שהתורה כה מאריכה בהם - יש בהם רזים, דרזין –היינו: מסודות הבריאה שהוריד הקב"ה לעולם הזה - אורות מכבשונו של עולם,

הדבר הפלאי התבטא  באומן בצלאל בן אורי - שהיה יודע לצרף אותיות שנבראו באמצעות שמים וארץ - התורה האריכה רבות בהקמת המשכן - מהטעם ללמדנו: שטמונים כוונות  עליונות בכל פרט של המשכן ובכל אות שנאמרה כאן. פרשיות אלה העוסקות בתיאור כל המשכן וחלקיו ופרטיו השונים- מהווים את עיקר התורה כי בהם התקיים  רצון ה' – לפי שהתאווה לדירה  למטה בעולמנו היא: כי התכלית הזאת יכולה להתקיים רק על ידי המשכן.

מובא במדרש רבה על פרשתנו: "אמר הקב"ה לישראל- מכרתי לכם תורתי - כביכול נמכרתי עמה" כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם התורה - לפרוש ממנה איני יכול לומר לכם: אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים ועושים  בית אחד- עשו לי שאדור בתוכו שנאמר: ועשו לי מקדש"

הקשר בן השכינה לשמחה.

נאמר בהמשך: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"[להלן: כ"ה, ח']

כאן נשאלת השאלה: מדוע לא נאמר על המשכן: וְשָׁכַנְתִּי בתוכו?

מכאן שאלוקים שואף לשכון בתוך כל עם ישראל שהם בניו

לפי שנאמר: "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹוהֵיכֶם" [דברים י"ד, א']

אם כן כיצד ניתן ליישם  בפועל את הדבר?

נאמר בגמרא (שבת דף ל עמוד ב) שאין שכינה שורה ,לא מתוך עצבות וכו' ,אלא , מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר: ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'." [מלכים ב', ג', ט"ו]

הרמב"ם כתב: (הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ד) "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו ,אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים -לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור והם מבקשים הנבואה וכו'. 

כדי להיות בשמחה: האדם חייב לחיות בקדושה ולהתחבר לבורא עולם באמצעות עשיית המצוות שמצווה עליהן .

על ידי שהאדם מקיים את רצון ה' – הוא נעשה קדוש כמו שנאמר:

"דַּבֵּר אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם".[ויקרא י"ט, ב]

יהודי חייב להיות בקשר עם אלוקים על ידי תפילה ולהתנהג בקדושה לברך על כל דבר ותמיד להודות לה'.

נאמר:"וַעֲזַרְיָהוּ, בֶּן-עוֹדֵד, הָייְתָה עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים. וַיֵּצֵא, לִפְנֵי אָסָא, וַיֹּאמֶר לוֹ, שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל-יְהוּדָה וּבִנְיָמִן: יְהוָה עִמָּכֶם, בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ, וְאִם- תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם, וְאִם-תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם".[דברי הימים-ב', פרק: ט"ו, א'-ב']

אין להקשיב לאמצעי התקשורת המפיצים - לשון הרע - או דברי מחלוקת בעם, אין להתבונן בפני רשע - על פי חז"ל: התבוננות כזאת גורמת לטומאה  באדם המתבונן.

אדם משול לעץ השדה הוא נטוע בארץ ,אך ראשו כלפי שמים בדומה לסולם המוצב ארצה שרגליו מחוברים לאדמה  ואדם העולה  על שלבי הסולם  מעלה - ככל שהוא קשור לרוחניות - הוא קרוב לשמים, היינו לאלוקים. וככל שהוא קרוב לאדמה הוא מתחבר יותר לגשמיות ומתנתק בקשר עם הקב"ה..

מסופר על הרמב"ם ז"ל:  פעם באו אליו אנשים, והתריסו לפניו קושיות שונות ובקשו ממנו הוכחות שיש תחיית המתים.

הרמב"ם ענה להם: מאחר ואתם אוכלים שקצים ורמשים לא תוכלו להבין ושום הסבר לא יועיל לכם!

כשם שאדם חייב להקפיד על ניקיון גופו ובגדיו - כך חייב לשמור על טוהר מידותיו , להרבות במעשים טובים לא רק כלפי ה' ,אלא גם  כלפי הזולת.

באמצעות מעשיו הטובים והחיבור לאמונה בה' ובתורה  הקדושה יזכה לשמחה גדולה ובאופן זה השכינה תשרה בו.

יפים וחשובים דברי הנביא ישעיהו:

"כִּי־ בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן;  הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל־ עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יִמְחֲאוּ־ כָף". [ישעיהו  נ"ה, י"ב]