"פורים משולש". בשנה בה חל פורים דמוקפים דהיינו ט"ו באדר להיות בשבת, נוהג בירושלים "פורים משולש", דהיינו שמצוות פורים מתחלקות לשלשה ימים כדלהלן: (א) ביום שישי י"ד באדר קוראים את המגילה עם ברכותיה בערבית ובשחרית, ומקיימים בו ביום מצות מתנות לאביונים. אולם אין אומרים בו "על הנסים" ולא קוראים בו ביום בתורה. בפורים זה יש להקפיד לקרוא את המגילה בצבור ולא ביחיד. (ב) ביום השבת ט"ו באדר אומרים בתפילות העמידה, ובברכת המזון "על הנסים" ומוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים ז' גברי בפרשת השבוע. ובספר השני קוראים למפטיר "ויבא עמלק" (שמות י"ז, ח'-ט"ז) ומפטירין "פקדתי" (שמואל א' ט"ו פסוק ב') שהיא גם הפטרת "זכור" שלפניה. שיר של יום: "מזמור שיר ליום השבת". (ג) ביום ראשון ט"ז באדר אוכלים סעודת פורים ומקיימים מצות משלוח מנות איש לרעהו. ואין אומרים בו "על הנסים" ולא "תחנון" ולא "למנצח"' (דיני פורים, ממרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. מובא בסידור צבאי ישן). פורים בעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון יכול לצאת בשבת ואז חוגגים פורים משולש, שמחלקים את המצוות של פורים בין הימים - שישי שבת וראשון (יש בזה כמה דעות כיצד מחלקים את מצוות פורים, אנו הבאנו את דעת מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א והעמדנו ע"פ זה...). נראה שיש בזה רמז כנגד הדמויות של הנעשה בשושן, שלכן זה מתגלה בשבת שאז הקדושה גלויה יותר, ולכן אז בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, יש גילוי כנגד שושן שהיתה מוקפת חומה (אמנם לא מימי יהושע בן נון, אבל בזמן מעשה פורים היתה מוקפת ולכן דימו למוקפות חומה מימי יהושע בשביל כבוד א"י [שאם היו עושים ע"פ מוקפות חומה מימי אחשוורוש היה בזה ביזוי לארץ, שהיתה אז חריבה ולא היו ערים מוקפות חומה אז, כך שלא היו חוגגים מוקפות חומה בא"י וזה היה מזכיר את חורבנה]), ולכן אז מתגלה ביתר שאת מעשה פורים שנעשה בשושן (שהיה בזה יד ה' שפעלה בעולם, ולכן מתגלה בשבת קודש). לכן נראה שיש שלושה ימים, כעין כנגד מרדכי אסתר והמן. ביום שישי נבראו אדם וחוה, כך רומז לאסתר המלכה שהיתה אשתו של מרדכי, ואח"כ נלקחה כאשה לאחשוורוש (והיו שתי חוות, שהראשונה היא שהחטיאה, כך התגלה כעין בנשי אחשוורוש שהראשונה היא ושתי הרשעה ואחריה אסתר. וכן ע"פ הקבלה אסתר לא היתה עם אחשוורוש אלא שדה שאסתר שלחה, שהיתה דומה לה, כך שזהו כעין אסתר אחרת כמו חוה אחרת). לכן אז קוראים את המגילה ונותנים מתנות לאביונים, שהקריאה היא סיפור ההצלה שנעשה ע"י אסתר (וכן נאמר: "ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית", ויש דעה שזו המגילת אסתר שבידנו [זה מחלוקת מתי נכתבה מגילת אסתר, ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל'], כך שהמגילה נכתבה גם על ידה), ומתנות לאביונים זה כעין רמז לאסתר שדאגה לכלל ישראל והלכה למלך בסכנת חיים בשביל הצלת ישראל, אע"פ שהיא היתה מלכה כך שהיתה ניצלת, כך שזה כעין אדם שדואג לעני שמתחתיו; וכן בהיותה המלכה היה לה עושר רב, כמו שמתואר עושר מלכות אחשוורוש בתחילת המגילה, כך ששאר ישראל יחסית אליה הם כאביונים. (וכן אמרה: "ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי" וגו', ועבד אין לו משלו כלום, כך שהוא אביון). בשבת נתנה תורה ('ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז), "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג): "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' [שבת פו,ב]), ולכן רומז למרדכי היהודי שקשור לגילוי תורה, שהיה מהסנהדרין יושבי לשכת הגזית (מגילה יג,ב), וכן ישראל קיבלו על עצמם את התורה מרצון בפורים והיה בזה השלמה למתן תורה ('('שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' [שבת פח,א]), וזה היה כנראה בהשפעת המעשה של מרדכי שגילגל את כל מעשה פורים, שזהו שעמד על דברי תורה ולא השתחוה להמן, ולכן ראו בזה גילוי להתחזקות בתורה (בפרט שהתורה כולה נגד ע"ז [רמב"ם הל' ע"ז ב,ז]); וכן מרדכי כאחד מהסנהדרין ייצג בעיניהם גילוי של כח התורה ולכן השפיע לדבקות בתורה; וכן מן הסתם מרדכי חיזקם בתורה. לכן כנגדו זהו שבת, לכן המצווה אז לקרוא בתורה, כגילוי תורה; וכן לומר על הניסים כגילוי על מה תוקן החג, שזה עניין שהגיע מלימוד תורה, שלמדו בק"ו מפסח שיש לחגוג על ההצלה (מגילה יד,א), ואמנם זה נאמר (גם) על מקרא מגילה, אולם לא קוראים בשבת בגלל גזירה שמא יעביר ד' אמות ברה"ר (אולם בשבת מתגלה ברכת על הניסים שגם הוא כשירה - הודאה לה'). בראשון היה בבריאה חושך וה' ברא את האור, כך שרומז על המן הרשע שמסמל חושך, ומיתתו היתה אור לישראל (ולעולם כולו); כמו"כ בראשון נוצר העולם (והתגלה כל אחד בזמנו [רש"י; בראשית א,יד]), ו"בראשית" רומז לישראל (רש"י; בראשית א,א), שזהו כרמז בהמן העמלקי שיש מלחמה בין ישראל לעמלק מי ישפיע על העולם, ישראל או עמלק ששניהם נקראו "ראשית". לכן בו המצות של סעודת פורים ומשלוח מנות, שסעודת פורים כרמז לסעודת אסתר בה המן נפל, וכן כרמז שרצה להרוג, לפגוע בגוף ולכן אנו מקיימים סעודה שזה משפיע לקיום הגוף; וגם משלוח מנות זה אוכל. גם כשהמן אמר לאחשוורוש להרוג את כל היהודים הוא טען שישראל מפורדים: "ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים" וגו', לכן יש משלוח מנות שמראה על איחוד בישראל, כך שזה נגד גילוי המן (דיבורו). אולי שלושה ימים כשבכל אחד מהם שתי מצוות, שתי מצוות זה כרמז לתורה, שנתנה בשני לוחות הברית (שבהם גנוזה כל התורה כולה [יר' שקלים ו,א]), שבפורים קיבלנו את התורה מחדש ברצוננו (שבת פח,א), וזה נעשה עם שלוש דמויות שמשכו, שזהו מרדכי אסתר והמן ולכן שלושה ימים, ויוצא שש מצות כנגד התושב"ע (ששה סדרי משנה) שהיא התורה שמתגלת בנו, ולכן רומז שקיבלנו מצידנו את התורה (שלא כמתן תורה שנעשה בכפיה כעין בלי רצוננו החופשי). אולי זרעים ומועד מתגלה באסתר, שסדר זרעים עוסק במצוות התלויות בארץ כעין רמז שמזרע אסתר יעמוד מלך שיחדש את העליה לארץ ובניית המקדש בארץ; ובעקבות אסתר שפעלה אצל המלך נעשה נס פורים אותו אנו חוגגים כמועד טוב (וכן פורים נלמד מחג הפסח, שהוא מועד). נשים ונזיקין מתגלה בהמן, שבא להזיק לישראל כעין הנזקים בנזיקין, ונשים כרמז לאשתו ובתו שבגללם יעץ המן להרוג את ושתי (אסת"ר ד,ו. וממוכן הוא המן [מגילה יב,ב]), וכן אשתו יעצה לו להקים את העץ בה נתלה בסוף ("ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ" [אסתר ה,יד]). קדשים וטהרות מתגלה במרדכי שלא השתחוה להמן, לע"ז, שזהו כגילוי קדשים שעובד את ה' ולא לע"ז; וטהרות כעין שטיהר את ישראל מחטאם בסעודת אחשוורוש והצלם של נבוכדנצר, שבגלל זה באה צרת המן (רש"י; אסתר ד,א), שהצרה באה בעקבות מעשי מרדכי ובזה היה העונש על חטאם, כך שכעין גרם לטהרם מעוונותיהם. וכן היה מורה לאסתר בענייני טהרה וכן נטהרה בשבילו: '"ואת מאמר מרדכי אסתר עושה". אמר רבי ירמיה: שהיתה מראה דם נדה לחכמים. "כאשר היתה באמנה אתו", אמר רבה בר לימא (משמיה דרב): שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי' (מגילה יג,ב).