"אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן. ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה” וגו' (שמות לח,כא-כב). 'ר"ג אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה … ולמה שמונה עשרה? … רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני. אמר רבי חייא בר ווא: ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" עד סופיה דסיפרא' (יר' ברכות ד,ג). 'ר״ל כנגד י״ח פעמים דכתיב בפ׳ פקודי "כאשר צוה" לבד הצווי שבפסוק שלפנינו. ואולי יוצא מן המספר צווי זה מפני שכל המלאכה היתה ע״י בצלאל ואהליאב, וצווי זה כתיב בבצלאל לבד. ומה דקרי לפרשה זו פרשת משכן שני, י״ל דכיון דענין מעשה המשכן כתוב פעמים בתורה, בפ׳ תרומה ובכאן, קרי לפרשת תרומה משכן ראשון ולפרשה זו משכן שני. ואולי צ״ל שבפרשת משכן שניה, וקאי על הפרשה; והמפרשים פירשו בזה פי׳ רחוק. וטעם שייכות הענין מתפלת י״ח ברכות לי״ח צוויין שבפרשת המשכן, י״ל ע״פ מ״ד במ״ר פרשה זו: משכן משכן שני פעמים ["אלה פקודי המשכן משכן העדות”], רמז למשכן שנתמשכן שני פעמים בעונות; וכ״א בש״ר פ׳ ל״א, על הפסוק "ונתתי משכני בתוככם", אל תקרא משכני אלא משכוני. וכן אמר בלעם: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", אהליך כשהם בנויים, ומשכנותיך [מלשון משכון] כשהם חרבים, יעו״ש. ולאחר שחרב המשכן ובטלו הקרבנות שהם מכפרים אין לנו אלא תפלה שעומדת במקום קרבן, ועושין זכר ורמז לזה ע״פ מספר הברכות, וכמו שעושין רמז במספר הפסוקים בתפלת ר״ה, עשר פסוקים זכר לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם בר״ה, ועוד כהנה' (ת"ת). אולי אפשר שבכוונה קראו לזה 'פרשת משכן שני', לרמז שנאמר בתורה פעמיים על המשכן, כעין רמז שיהיו מקדש ראשון ושני (וכן רמז שנאמר פעמיים "המשכן משכן העדת", שיתמשכן פעמיים, כך שיהיו שנים), כשבראשון היתה השראת שכינה גלויה ובשני לא: 'והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב (חגי א, ח) "וארצה בו ואכבד", וקרינן "ואכבדה”? מאי שנא דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני. ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים' (יומא כא,ב). אמנם היה בו מעין מקצת שכינה, שהרי אם בביה"כ יש השראת שכינה אז ק"ו שבמקדש היה ('(יחזקאל יא, טז) "ואהי להם למקדש מעט", אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל … דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים צ, א): "ה' מעון אתה היית לנו"? אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות' וכו' [מגילה כט,א]), אלא שזה גילוי שכינה קטן ולא שלם וגלוי כמו בבית ראשון, כיון שהשכינה הסתלקה בחורבן ולא חזרה. ממילא כיון שבית כנסת בו מתפללים זהו כעין מקדש קטן, כעין ביהמ"ק השני שהיה גילוי שכינה קטן לגמרי מהראשון, וכן ביה"כ קטן לגמרי מהמקדש השני, לכן רמזו על התפילה שמתפללים בביה"כ מ-רמז למקדש השני, שזהו שנאמרו י"ח ציווים בפרשת מקדש שני. אולי גם כרמז שהיה מקדש שני, כך שיש חורבנות, ובתפילה אנו מרבים בברכות על הגאולה (שזה כולל הקמת המקדש), ולכן נרמז ב'פרשת מקדש שני' על התפילה של חול בו אנו מתפללים על הגאולה. אולי גם כרמז שיש שני מקדשים, מקדש של מטה ומקדש של מעלה שמכוונים זה כנגד זה ('"אלה פקודי המשכן”. זה שאמר הכתוב: "ה' אהבתי מעון ביתך” (תהלים כו, ח), זה ההיכל שהוא מכון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בן יוחאי: זאת אומרת שההיכל שלמטה מכון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ'י כוננו ידיך” (שמות טו, יז)' [תנחומא “פקודי” סימן ב]). לכן מרמז על מקדש שני, כרמז שזהו המקדש שאנו בונים (שהוא השני שנבנה), שהוא כנגד המקדש הראשון שכבר בנוי בשמים. שהמקדש שאנו בונים כאן בא לגלות שכינה בארץ, שבכל המציאות תתגלה שכינת ה' העליונה, ולכן זה מתאים לתפילה של חול שמתפללים על המציאות שבעולם, לקדש את כולה לה', שתשרה שכינה בכל. הפרשה שלנו (פקודי) זהו הקמת המשכן בפועל, אולי לכן נרמז כאן על י"ח כרמז ששעבדו את כל גופם לקב"ה (בבניית המשכן בפועל, שזהו בעבודה גופנית) לצורך הקמת המשכן להשראת שכינה, שהם בנו את המשכן בפועל. לכן נרמז בי"ח כרמז לי"ח חוליות כמו שנאמר קודם ביר': 'אמר רבי סימון: כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן. מה טעם? - (תהלים, לה) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"'. שמשעבד את כל גופו לקב"ה, וכך גם נעשה אצל בצלאל ואהליאב בהקמת המשכן, ובזה התחברו ונעשו כעין מרכבה לשכינה בגופם; וכך אנו גם בתפילתנו באים להיעשות כלי לגילוי שכינה בעולם. אולי גם בתפילה אנו באים לקדש את העולם להשראת שכינה, שזה היה מטרתם של האבות וכל חייהם סבב סביב זה, וזהו שנאמר קודם ביר': 'רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה: "אברהם יצחק יעקב"'. וכאן בא רשב"נ בשם ר"י ומראה זאת גם בהקמת המשכן, שזהו הגילוי בבנים צאצאי האבות, שגם כאן נאמר י"ח פעמים כעין האבות, לרמז על מעשינו כגילוי האבות לתקן את העולם (ואולי זהו רמז במשכן שני כרמז לגילוי משכן לה' בבנים, שהאבות היו הראשונים ואנו השנים). אולי זה גם רמז שאנו המשך האבות, שיש בנו נשמה אלוקית מיוחדת כאבותינו. לכן נרמז בגילוי של שלושה אבות שבכל אחד מתגלה כעין שש כנגד התושב"ע שזהו גילוי רצון ה' על ידנו, ע"י גילוי הנשמה שבנו. שכך כאן נאמר על גילוי תושב"ע, שידע גם מה שלא אמר לו משה במפורש: 'רבי תנחומא בשם רב הונא: (שמות לה) "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה", אותו משה אין כתיב כאן, אלא אשר צוה ה' את משה, אפי' דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני' (יר' פאה א,א). אולי לכן הפס' כאן שונה, שזהו היסוד שמלמד שכל הציווים שיאמרו הם גילוי של תושב"ע ונשמתנו כגילוי האבות, ולכן נאמר בהמשך י”ח פעמים ציווי, ומזה לומדים לתפילתנו כגילוי תפילה שמעומק נשמתנו לה' להעלות ולקדש את כל העולם (שאולי זה נרמז בדעה: 'אמר ריב"ל: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד (תהלים כ, ב) "יענך ה' ביום צרה"'. שתהילים זהו השתפכות הנפש לדבקות בה'). אולי גילוי התושב"ע התגלה בבצלאל ואהליאב, ולכן כעין שניהם יחד (בגילוי שש בכל אחד כנגד התושב"ע), זהו י"ב שזהו הברכות שנאמרות בחול בנוסף לששת הברכות שבבסיס כל תפילה (שלוש ראשונות ושלוש אחרונות). אולי הלמידה הם מהנאמר ציווי בבצלאל ואהליאב ולא רק כשנאמר באחד מהם, כיון שהשכינה שורה דרך אחדות, ולכן זה מתגלה דווקא כשיש אחדות שזהו כשנאמר ששניהם עשו יחד. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר ב'תורת השבת והמועד' עמ' 21-22, שהמשכן נברא בשתי ידים, לעומת העולם שנברא ביד אחת, ולכן מתגלה בו כפול מהנאמר מאמר במפורש בבריאה, שזהו תשע פעמים (שהעשירי זהו "בראשית", שנחשב מאמר אע"פ שלא נאמר בלשון מאמר), ולכן כאן נאמר י"ח פעמים ציווי (שזהו פעמיים תשע). ע"פ דבריו העמוקים אפשר להבין בענייננו שהתפילה באה לתקן את כל העולם ולכן מתגלה כנגד הציווי שכנגד הנאמר בבריאת העולם, כגילוי שכל העולם מתקדש על ידנו.