[1]  פג,יז: מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן; וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה: ש: מהי הדרך להפוך את האויב לאוהב ה'? ת: הבקשה מאת ה' היא: שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל; כְּקַשׁ, לִפְנֵי-רוּחַ (יד), תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ; וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם (טז), דבר שיגרום לאויב לקלון, עד כדי כך שהם יבקשו את ה'. התוצאה הסופית: וְיֵדְעוּ--כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ: עֶלְיוֹן, עַל-כָּל-הָאָרֶץ (יט).

[1]  פד,ג: נִכְסְפָה וְגַם-כָּלְתָה, נַפְשִׁי--לְחַצְרוֹת יְהוָה: ש: מה סיבת הכסיפה לחצרות בית ה'? ת: החיבור אל בית ה' מביא לעוז: עוֹז-לוֹ בָךְ (ו), בְּרָכוֹת (ז), יֵלְכוּ, מֵחַיִל אֶל-חָיִל (ח), כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן--יְהוָה אֱלֹהִים: חֵן וְכָבוֹד (יב). התוצאה המסכמת: אַשְׁרֵי אָדָם, בֹּטֵחַ בָּךְ (יג).

[1]  פה,ז: הֲלֹא-אַתָּה, תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ; וְעַמְּךָ, יִשְׂמְחוּ-בָךְ: ש: מהו סוד הדרך לחזרה בתשובה אל ה'? ת: כאשר ה' סולח לעמו (נָשָׂאתָ, עֲו?ֹן עַמֶּךָ; ג), ושב מחרונו (הֱשִׁיבוֹתָ, מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ; ד), אז אפשר לבקש מה' שיסייע לנו לשוב אליו: שׁוּבֵנוּ, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ (ה). הדבר יוליך לכך שנרצה לשמוע את דבר ה': אֶשְׁמְעָה--מַה-יְדַבֵּר, הָאֵל יְהוָה (ט).

[1]  פו,טז: פְּנֵה אֵלַי, וְחָנֵּנִי: תְּנָה-עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ; וְהוֹשִׁיעָה, לְבֶן-אֲמָתֶךָ: ש: מהי הדרך הטובה בה יכול ה' לסייע לאדם הנמצא בצרה? ת: מלבד העזרה העצומה של שָׁמְרָה נַפְשִׁי (ב), שַׂמֵּחַ, נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ (ד), כִּי תַעֲנֵנִי (ז), ועוד, העזרה הגדולה היא שה' יתן מעוזו, כך שהמתפלל יוכל להתגבר בעצמו על צרותיו: תְּנָה-עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ. העוז יביא לכך שאויביו יבושו: וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ (יז).

[1]  פז,ב: אֹהֵב יְהוָה, שַׁעֲרֵי צִיּוֹן--מִכֹּל, מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב: ש: מדוע ה' אוהב את ציון וירושלים יותר מכל יתר יישובי (משכנות) ישראל והעמים? ת: ירושלים - יסודתה בהררי קודש (א), היא עיר האלוהים (ג), ה' יכוננה עליון (ה), ויש בה שירה כריקוד (שרים כחוללים; ז), לכן כל מחשבות ה' בה: כָּל-מַעְיָנַי בָּךְ (ז).

[1]  פח,יב: הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ; אֱמוּנָתְךָ, בָּאֲבַדּוֹן: ש: במה יכול המתפלל לשכנע את ה' להצילו מצרותיו? ת: לאחר מות המתפלל לא יהיה מי שיספר בשבח ה' ונפלאותיו, חסדיו וצדקותיו. כאשר ה' יושיעו יגברו התפילות לה': וַאֲנִי, אֵלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי (יד).

[1]  פט,כז: הוּא יִקְרָאֵנִי, אָבִי אָתָּה; אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי: ש: במה זכה דוד לחסדו של ה' (כה) ולשמירה מאויביו (כד)? ת: דוד הרגיש כלפי ה', כבן כלפי אביו, ובזה קנה את אמונו וחסדו: וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ (כה). בעקבות יחסו של דוד לה', ה' החזיר לו יחס דומה: אַף-אָנִי, בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ (כח).

[1]  צ,ד:  כִּי אֶלֶף שָׁנִים, בְּעֵינֶיךָ--כְּיוֹם אֶתְמוֹל, כִּי יַעֲבֹר: ש: מה משמעות מושג הזמן בעיני ה'? ת: גדולת ה' היא מוחלטת על כל הברואים בכך שאלף שנים חולפות לו כרגע, ואין גבול לשנות קיומו של ה', לעומת אנשים, שבדרך כלל חיים שבעים שנה, ואם התגברו – אף שמונים שנה: יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה (י). כפי שאין להשוות את חיי האדם לעומת ה', כך אין להשוות את חוכמתו לעומת חוכמתנו: לִמְנוֹת יָמֵינוּ, כֵּן הוֹדַע; וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה (יב).

[1]  צא,יב: עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ: פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: ש: במה זכה המתפלל שהוא נישא על כפיים ודורך על שחל ופתן (יג)? ת: ה' עונה כי המתפלל חשק בו וידע את שמו: כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי (יד), ולכן לכל קריאה שלו – ה' יענה ויצילהו: ִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ--עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה (טו).

[1]  צב,ב: טוֹב, לְהֹדוֹת לַיהוָה; וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן: ש: מדוע הפרק כה מהלל את ה' ואת הצדיקים, המשולים לתמר ולארז (יג)? ת: הכול בא כדי להגיע למסקנה כי ה', ורק ה', הוא ישר, בלי כל עוולה: לְהַגִּיד, כִּי-יָשָׁר יְהוָה (טז).

[1]  צג,ה: עֵדֹתֶיךָ, נֶאֶמְנוּ מְאֹד--לְבֵיתְךָ נַאֲוָה-קֹדֶשׁ: ש: מכוח מה נאמנו מצוות וחוקי (עדות) ה'? ת: מכוח גבורת ה' (לָבֵשׁ יְהוָה, עֹז הִתְאַזָּר; א), נעשה ה' אדיר (אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה; ד), כך מלכותו תתקיים לאורך ימים: יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים (ה).

[1]  צד,יח: אִם-אָמַרְתִּי, מָטָה רַגְלִי; חַסְדְּךָ יְהוָה, יִסְעָדֵנִי: ש: איך יוכל המתפלל להתגבר על אכזריות האויב (אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ; וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ; ו)? ת: רק חסד ה' יעזור (יסעד) למתפלל, רק ה' יוכל להשבית (יצמיתם) את האויבים ולהשיב להם כגמולם: וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם, אֶת אוֹנָם--וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם; (כג).

[1]  צה,ז: הַיּוֹם, אִם-בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ: ש: במה נזכה לחסות ה', על כל יכולותיו (א-ו)? ת: אם נשמע בקול ה' ונקיים את חוקיו. זה מחייב את העם להתמיד בעבודת ה': אַל-תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם, כִּמְרִיבָה (ח), לֹא-יָדְעוּ דְרָכָי (י), אִם-יְבֹאוּן, אֶל-מְנוּחָתִי (יא).

[1]  צו,יב: אָז יְרַנְּנוּ, כָּל-עֲצֵי-יָעַר: ש: מתי הגויים יבינו שיש לעבוד את ה' בלבד (אִמְרוּ בַגּוֹיִם, יְהוָה מָלָךְ; י)? ת: העולם והטבע ישמחו וירננו לפני ה', יחד עם משפט צדק של ה': כִּי בָא, לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ: יִשְׁפֹּט-תֵּבֵל בְּצֶדֶק; וְעַמִּים, בֶּאֱמוּנָתוֹ (יג).

[1]  צז,ז: הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים; הִשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, כָּל-אֱלֹהִים: ש: איך ניתן לגרום לעובדי האלילים להשתחוות לה'? ת: הגויים צריכים להכיר בעובדה שה' עליון על כל הפסילים: כִּי-אַתָּה יְהוָה, עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ; מְאֹד נַעֲלֵיתָ, עַל-כָּל-אֱלֹהִים (ט). לאחר שלב ההכרה של הגויים בעובדה הבסיסית הזאת, הם יהפכו לאוהבי ה' ושונאי רע (י). זה יגרום לגוי להפוך לצדיק: שִׂמְחוּ צַדִּיקִים, בַּיהוָה; וְהוֹדוּ, לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ (יב).

[1]   צח,ג:  רָאוּ כָל-אַפְסֵי-אָרֶץ--אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ: ש: מה ראו הגויים (אפסי ארץ) כישועת ה'? ת: הם ראו שה' זכר חסדו לישראל (זָכַר חַסְדּוֹ, וֶאֱמוּנָתוֹ--לְבֵית יִשְׂרָאֵל; ג) והבינו את כוחו: יִרְעַם הַיָּם, וּמְלֹאוֹ; תֵּבֵל, וְיֹשְׁבֵי בָהּ (ז), ואת צדקתו: כִּי בָא, לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ: יִשְׁפֹּט-תֵּבֵל בְּצֶדֶק (ט).

[1]  צט,ט: וְהִשְׁתַּחֲווּ, לְהַר קָדְשׁוֹ: כִּי-קָדוֹשׁ, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ: ש: במה ניכרת קדושת ה'? ת: ה' מדגים בעולם, צדק מהו (מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ; ד). שיא קדושתו שהוא יכול גם לשאת ולסלוח לחוטאים ובד בבד לנקום את נקמתם: (אֵל נֹשֵׂא, הָיִיתָ לָהֶם; וְנֹקֵם, עַל-עֲלִילוֹתָם; ח).

[1]  ק,א: הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ: ש: מדוע להודות ולהריע לה'? ת: אדם מודה ליוצרו: כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים: הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ (ג), ודאי כאשר יוצרו טוב אליו: כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (ה).