"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו" (ויקרא טז,א). '"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו" – "בני אהרן" לא נטלו עצה מאהרן, "נדב ואביהוא" לא נטלו עצה ממשה, "איש מחתתו" איש איש מעצמו עשה, לא נטלו עצה זה מזה. מנין שכשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה? ת"ל: "אחרי מות שני בני אהרן". "בקרבתם לפני ה' וימותו" – ר' יוסי הגלילי אומר: על הקְריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. ר' עקיבא אומר: "בקרבתם לפני ה' וימותו", וכתוב אחד אומר: "ויקריבו לפני ה' אש זרה" (ויקרא י), הכריע "בהקריבם אש זרה לפני ה'" (במדבר ג, במדבר כו) – הוי על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה. ר' אלעזר בן עזריה אומר: כדאי הקרבה לעצמה וכדאי קריבה לעצמה' (ספרא). 'מה תלמוד לומר. פי' דהי"ל לכתוב "אחרי מות בני אהרן", מאי "שני" דנקט? אלא למדרש שמיתת שניהן היה שוה כדמסיים לבסוף. ... שעבירת שניהם שוה. פי' שלא הקדים בפעולה זו אחד לחבירו דנימא שהוא היה המתחיל בעבירה והשני נגרר אחריו אלא צמצמו שניהן בזמן אחד כך מיתת שניהן היה ברגע אחת. על הקריבה מתו. מפני שנתקרבו ונכנסו לפני ולפנים בלא רשות ולא מתו על ההקרבה של הקטורת שבזה לא היה העונש כדאי למות. רבי עקיבא אומר כו' הוי על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה [כן הוא גירסת הראב"ד וכן הוא בילקוט וכן גרס הגר"א באדרת אליהו]. כדאיי ההקרבה לעצמה. פי' שכל חטא לבדו גרם להם העונש וע"כ שני הכתובים מדוקדקים' (חפץ חיים). חז"ל לומדים שמיתת שני בני אהרן היתה שווה, ולכאורה זה לא מובן מה החידוש בזה הרי אלו פס' מפורשים שמתו שניהם מהאש שיצאה ופגעה בהם? לכן הסביר הח"ח שהלימוד בא להוסיף ששניהם עשו בדיוק באותו זמן את חטאם, שניהם פעלו בדיוק אותו דבר ולא כאחד עיקרי; וזה מסתדר עם הלימוד שנאמר קודם שלא נטלו עצה אפילו זה מזה, שזה מתחדד בדרשה שחטאו ומתו כאחד, שכל אחד עשה את המעשה מעצמו לגמרי בלי השפעה מהאחר כלל. אולי אפשר להוסיף שמיד מובא מחלוקת על מה מתו, ור"ע מברר שבפס' יש סתירה והפס' השלישי מכריע; אולי לכן נאמר קודם שחטאו ומתו אותו דבר (שזהו "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו", שמחוברים ב-"שני בני אהרן", בחטאם - "בקרבתם", ובמיתתם – "מות ... וימתו"), שלא תאמר שהסיבה שנאמר פעם פס' שממנו משמע שמתו על הקריבה ופעם נאמר פס' אחר שמתו על ההקרבה, כיון שאחד מהם מת בעיקר על חטא של הקריבה והשני מת בעיקר בשל חטא ההקרבה, לכן מחברם הפס' לומר ששניהם מתו על אותו דבר. או ששני בני אהרן מתו אבל אולי לא נראה בדיוק אותה מיתה, שאמנם מתו באתה דרך של אש שיצאה ופגעה אותם, אולם היה נראה קצת שוני בצורת האש שפגע וכך גם היה קצת שוני במראה שלהם לאחר המיתה, כיון שהיו בדרגות שונות ולכן גם הקטרוג עליהם היה ברמות שונות וכך גם העונש התגלה בשונה. לכן באה התורה ומשווה ביניהם, לומר ששניהם היו באותה רמה ולכן דרגת חטאם וכן מיתתם הייתה דומה. אולי אפשר שזה קשור לדרשה אחרת על הפס': 'אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא: בְּנֵי אַהֲרֹן בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ. וְלָמָּה הוּא מַזְכִּיר מִיתָתָן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים? לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיּוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל' (יר' יומא א,א). 'כך מיתתן של צדיקים מכפרת על כל ישראל. אם נספדים כהלכה לכך נאמרו כאן שיבכו עליהן ביה"כ' (קרבן העדה). שנראה שלא רק שאם לא יספידו כראוי אז יש פגם שלא פעלו כראוי, אלא יש בזה פגם גם בגילוי הכפרה של הצדיק על ישראל, שזה נובע מכך שישראל מקבלים מזה מוסר (שבהספד מחזקים את יראת השמים של השומעים), כעין הנאמר בהקשר למות בני אהרן: 'והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: מאי דכתיב (תהלים סח, לו) "נורא אלקים ממקדשך"? אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך, בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל' (זבחים קטו,ב). ('"ועל פני כל העם אכבד" - כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס, אם כן באלו כ"ש ברשעים. וכן הוא אומר (תהלים סח): "נורא אלקים ממקדשיך", אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך' [רש"י; ויקרא י,ג]). לכן באה התורה ומדגישה שכמו שחטאם היה שווה כך גם מיתתם, שכך כשראו כל ישראל ששניהם חטאו ונענשו אותו דבר בדיוק זה חיזק את ההשפעה על האנשים, שכשרואים שנים שנעשה להם אותו דבר בדיוק זה מחזק את ההשפעה, שמחזק את אמיתות העניין, ולכן היה חשוב לומר זאת כדי לומר את גודל ההשפעה של מיתתם על כלל ישראל ביראת ה'. וזה קשור כאן בהקשר לכניסה לקה"ק שצריך להיות ביראת שמים גדולה, שלכן גם צריך להיכנס בצורה מיוחדת: "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת" וגו' (פס' ב), וכן כרמז שכאשר הכה"ג נכנס ביוה"כ לקה"ק לכפר זה צריך לבא יחד עם יראת שמים גדולה וכן חזרה בתשובה של העם אחרת הכהן יסתכן שיפגע בכניסתו בשל חטאי העם. אולי גם בא ללמד לאהרן ולשאר הכהנים את חומרת החטא, שלכן נאמר כך שיראו שמתו בשל חטא יחידי זה ולא מעוד חטאים, ולכן מתו בדיוק אותו דבר כמו שחטאו בזה, שכך מזרז יותר שמוכח שמתו דווקא על הכניסה למקדש שלא כראוי, וכך מזרז על חומרת הכניסה למקדש, כמו שמובא בהמשך הספרא: '"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת" – ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדיבור הראשון! היה ר' אלעזר בן עזריה משלו משל: למה הדבר דומה? לחולה שנכנס אצל רופא. אומר לו: "על תשתה צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואומר לו: "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות". בא אחר ואומר לו: "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני", וזה זרזו יותר מכולם. לכך נאמר: "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת". ואם בא, מת הוא, שנאמר: "ואל יבא ... ולא ימות". הא אם בא, מת הוא כדרך שמתו בניו, לכך נאמר: "אחרי מות שני בני אהרן ... ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת"' (ספרא, פס' ב). אולי אפשר גם שזה בא לחזק שלא היו בידם חטאים בסתר (כי בצד הגלוי ראו שלא חטאו), שאחרת גם העונש היה צריך להתגלות בצורות שונות (כיון שגם החטאים שונים), לכן מתו באותה צורה שזה לימד לכל ישראל שמתו בשל חטא זה בלבד שעשו שניהם (שזהו שחטאו ומתו אותו דבר), כעין הנאמר: 'א"ר אלעזר המודעי: בא וראה כמה מיתתן של בני אהרן יקרה לפני הקב"ה, שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סורחנם; כל כך למה? להודיעך שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בידם בסתר שעל ידי כן מתו' (ויק"ר כ,ח).