"וידבר ה' אל משה לאמר. זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן" וגו' (ויקרא יד,א-ב). 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב): "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב). 'אמר ר' יהושע בן לוי: חמש תורות כתובות במצורע: "זאת תורת נגע צרעת", "זאת תהיה תורת המצורע", "זאת תורת אשר בו נגע צרעת", "זאת התורה לכל נגע הצרעת", "זאת תורת הצרעת". "זאת תהיה תורת המצורע", המוציא שם רע, ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה חומשי תורה; לפיכך משה מזהיר את ישראל: "זאת תהיה תורת המצורע"' (ויק"ר טז,ו). מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא', "מצורע"), עומד על כך שיש חמש פעמים שמופיע הביטוי תורה בהקשר למצורע, ומסביר שבכוונה התורה אמרה כך, כדי לבטא שבין אדם לחברו זהו שורש התורה, ושיש חמשה סוגים של מצוות שבין אדם לחברו; לכן נאמר חמש פעמים תורה כרמז לכלל התורה, ובגילוי של חמש. חמשת הסוגים הם: א. עבירות ללא נוכחות הנפגע. ב. פגיעה באדם בפניו. ג. אזהרות שבלעדן החברה האנושית לא יכולה להתקיים. ד. מצוות ולאוין שמטרתן עשיית צדקה וחסד. ה. מעשים הנובעים ממידות רעות. אולי אפשר לקשר בין המדרש לדברי מרן הגאון, שבכל ספר יש כעין רמז לסוג מהסוגים, ולכן כשחוטא בבין אדם לחברו זה כעין מתבטא כעובר על כל התורה. שבלשוה"ר עובר על בין אדם לחברו, ולכן מתגלה בהקשר לכך כעין על כלל הסוגים הכלולים בבין אדם לחברו, וכל התורה כרומזת להן בהיות בין אדם לחברו שורש התורה, ולכן כעין עובר על כל התורה שנמשכת מהן. בספר בראשית היה החרבת העולם במבול כנגד השחתת העולם במעשים שבין אדם לחברו, שזהו שהחברה האנושית לא יכולה להתקיים כך, שנגמר דינם על הגזל: '(בראשית ו, ג) "ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני". א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר (בראשית ו, יג): "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ"' (סנהדרין קח,א). בספר שמות מסופר על בנ"י שהיו בשעבוד מצרים, שזהו פגיעה באדם בפניו (כמו"כ טענו ישירות נגד משה שפוגע בהם בכך שהלך לפרעה [שמות ה,כא]). בספר ויקרא מופיע אצלנו לשוה"ר שזהו פגיעה באדם ללא נוכחותו. בספר במדבר מסופר על חטא המרגלים שהם חטאו בשל רצונם להמשיך לשלוט כמנהיגים, שזהו מידות רעות, גאווה ('"וישלח אותם משה" וגו'. "כלם אנשים". כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו, אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא. אמאי נטלי עיטא דא? אלא אמרו: אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין, דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי. ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו' [זוהר ח"ג קנח,א]. '"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה" וְגוֹ'. "כֻּלָּם אֲנָשִׁים". כֻּלָּם צַדִּיקִים הָיוּ וְרָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל הָיוּ, אֲבָל הֵם לָקְחוּ לְעַצְמָם עֵצָה רָעָה. מַדּוּעַ נָטְלוּ עֵצָה זוֹ? אֶלָּא אָמְרוּ: אִם יִכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ יַעֲבִירוּ אוֹתָנוּ מִלִּהְיוֹת רָאשִׁים, וִימַנֶּה מֹשֶׁה רָאשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי אָנוּ זָכִינוּ בַמִּדְבָּר לִהְיוֹת רָאשִׁים, אֲבָל בָּאָרֶץ לֹא נִזְכֶּה. וְעַל שֶׁלָּקְחוּ עֵצָה רָעָה לְעַצְמָם, מֵתוּ הֵם וְכָל אוֹתָם שֶׁלָּקְחוּ דִבְרֵיהֶם' [תרגום]); כמו"כ מסופר על חטא קורח שנעשה מקנאה: '"ויקח קרח". על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו ... הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהא גדול עלי?! הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך היתה מחלקותו' (תנחומא "קרח" סימן א). ספר דברים הוא חזרה על כלל התורה (משנה תורה), וכן זה נאמר לקראת הכניסה לארץ בה הוא מקום קיום התורה בשלמות (ספרי "עקב", מג), והתורה כולה שורשה בחסד: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (משלי לא,כו), לכן הוא מרמז על צדקה וחסד (וכן השכינה בא"י, ודבקות בקב"ה זה ע"י הליכה בדרכו בעשיית חסד [סוטה יד,א]). אולי אפשר עוד, שבעשרת הדברות יש חמשה דברות שהן בין אדם לחברו, ועשרת הדברות מחולקות בשני לוחות שבכל אחד חמשה דברות, כיון שכל דברה בלוח אחד כעין קשורה ומתגלה בקשר לדברה שמולה בלוח השני שכעין המשכה: 'כֵּיצַד נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת? חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה, וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. כְּתִיב: "אָנֹכִי ה' אלקיך", וּכְנֶגְדּוֹ: "לֹא תִרְצָח"' וכו' (מכילתא מסכתא דבחדש, פרשה ח [שמות כ,יב]). (ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'בשערי הארץ', 'שני לוחות הברית' וכו'). כך שבכל חמשת הדברות יש כעין גילוי שמתגלה גם בכל עשרת הדברות (שבעומק כל דברה יש רמז גם לזו שמולה שהיא כקשורה בה). והנה בעשרת הדברות גנוזה כל התורה (יר' שקלים ו,א), ממילא יוצא שכעין בחמשת הדברות שבבין אדם לחברו מתגלה כל התורה. לכן נראה שנרמז בחמשה כנגד חמשת הדברות וכעין כנגדן גם מתגלה בכל חמשת חומשי התורה. הדברה הראשונה (בבין אדם לחברו) היא "לא תרצח", שזהו פגיעה באדם בפניו, כמו שעומד מול השני ורוצחו. הדברה השניה "לא תנאף", זהו כחטא שלא בנוכחות הנפגע, שהבעל לא יודע שנואפים עם אשתו. הדברה השלישית "לא תגנוב", זה כגילוי למצוות שבלעדיהן החברה האנושית לא תתקיים, אם כל אחד יגנוב מחברו (ובפרט שזהו גניבה של אדם למכירתו כעבד, שזהו ממש הרס החברה). הדברה הרביעית "לא תענה", זה כגילוי של מצוות שמטרתן עשיית צדקה וחסד, שזה כולל עשיית משפט כראוי (לא לעשות עוול). הדברה החמישית "לא תחמוד" זהו גילוי של מידות רעות, שחומד את של חברו (ובפרט שזה חל דווקא כשיש בו מעשה: 'ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד. כענין שנאמר: "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך", חימוד שיש בו מעשה' [רמב"ם; הל' גזילה ואבידה א,ח]). כך שזהו כגילוי לכל התורה, ולכן נאמרו חמשה תורות כאן, כרמז לחמשת הדברות שמכלילות את כל חמשת חומשי התורה.