"הדו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר. ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים" וגו' (תהלים קז,א-ג). 'אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות: יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא' וכו' (ברכות נד,ב). חז”ל מביאים שארבעה צריכים להודות לקב”ה על הצלתם, והמקור לכך הוא פרק קז בתהלים (כמו שהגמ' ממשיכה לברר שם); אמנם פשט הפס' מדברים על הגאולה של עם ישראל, כמו שמתחיל הפרק שגאולי ה' צריכים להודות. (ולמדו ברמז בפס' גם לאותם ארבעה שנעשה להם כגאולה קטנה; או שלמדו שצריכים להודות לקב"ה על הנעשה להם בגאולה בדברים אלו, ומזה למדו שדברים אלו צריכים תמיד הודאה). כיון שבפשט מדובר בגאולת ישראל נראה מזה שגילויי הגאולה זה כנגד הגאולות מהשעבודים שעברו על עם ישראל במשך ההיסטוריה. ע”פ סדר הפס' מובא קודם הולכי מדברות ("תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו" וגו'; פס' ד), אח"כ חבוש בבית אסורים (“ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל"; פס' י), אח"כ חולה שנתרפא (“אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו"; פס' יז), ואח"כ יורדי הים ("יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים"; פס' כג). (זה לא כמו הסדר שמובא בגמ', אולי בסדר שמובא בשם רב זה ע”פ החומרה בעיני האנשים, בסכנות לאדם הפרטי, שהרבה מתים בים, פחות מזה בהולכי מדברות, פחות מזה חולים [שבדר”כ רובם המכריע ביותר של החולים מתרפאים], ובסוף זה בית אסורים שמעט מאוד אנשים מגיעים לשם). נראה שהובא כך הסדר בפס' כרמז לסדר הגלויות, שהגאולה בהולכי מדברות כרמז לגאולה מגלות בבל, שהם פעלו בהגליית ישראל מא"י לבבל, לכן זה נרמז בהולכי מדברות כהליכה ארוכה לגלות ברעב ובצמא. הגאולה בחבוש בבית האסורים כרמז לגאולה מגלות פרס ומדי, שהמן רצה להשמיד את ישראל בכל המדינות שבהם נמצאים (“ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך. ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז. פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתדים ליום הזה" [אסתר ג,יב-יד]), שזהו כעין בבית האסורים שנמצאים בבית – כעין בביתם במדינות שבהם חיו, ובמקום ששם נמצאים חייהם בסכנה. הגאולה בחולה שנתרפא זהו כרמז לגלות יון שניסתה ליוון את ישראל, לכפור בה' ובתורתו, והתורה היא כנגד גוף האדם (רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אברים, ושס"ה מצוות ל"ת כנגד שס"ה גידים), ולכן זהו כעין חולה שיש בו פגיעה מתוך גופו (וכן היוונים היו מעריצים את הגוף, ולכן נרמז בגוף; וכן התנגדו ומנעו מעשיית ברית מילה, שזהו בגוף האדם). יורדי אוניות זה כרמז לגלות אדום, שגילוי גלות אדום מתחילה בחורבן ירושלים ע”י טיטוס, והוא מתגלה בגילוי של יורד ים: 'מה עשה? נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני, והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן, והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו' וכו' (גיטין נו,ב). בנוסף, בגלות אדום התגלה כנגד הגילויים שניסו שאר הגלויות לפגוע בנו, שהגלו את ישראל ממקומם, והיו שמדות רוחניים ופיזים (ראה 'לזמן הזה', כסלו, 'וחושך זו יון', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע"א), לכן זה נרמז ביורדי ים, שבאוניה בים נמצאים כעין בבית אסורים שלא יכול לצאת ממנה באמצע הים, והדרך מסוכנת כעין הולכי מדברות (משודדים וממחסור במזון), ואנשים נעשים חולים בדרך (מחלות ים, ופעם היו הרבה נעשים חולים בצפדינה); לכן זהו כעין גילוי כנגד שלושת האחרים, שזהו המתגלה בגלות אדום. לפי זה אולי לכן בגמ' רב הביא קודם כל את יורדי הים, כיון שמבין הגלויות זו הגלות שרבים לא רואים בה את יד ה' ולכן לא מודים לה' על כך (בין אם אלו חילונים ובין אם אלו חרדים), לכן מדגיש רב קודם את יורדי הים להדגיש שיש להודות לה' על כך (ואח”כ הולכי מדברות שכנגד בבל, כיון שאנו לא מציינים זאת ולכן חשוב להדגיש זאת, ואח”כ חולה כנגד יון שחוגגים את חנוכה אבל אצל רבים זה חלקי כי מזהים רק את הצד הרוחני או רק את הצד הלאומי [ראה 'לזמן הזה', כסלו, 'שלמות חנוכה' ו'על מה נקבע חנוכה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א], ולבסוף חבוש בבית אסורים שכנגד פרס ומדי שעל זה חוגגים את פורים). [אולי אפשר שרב סידר ע”פ הזמן – קודם כנגד גלות אדום שזה הכי הרבה זמן – כאלפיים שנה, אח”כ בבל שהוגלינו לבבל לשבעים שנה, אח”כ יון שהגזרות והמלחמות היו כמה שנים בודדות, ולבסוף פרס ומדי שהגזרה היתה להרוג ביום אחד; וכן עד הספרים החדשים ששלח מרדכי עברו רק כחודשיים וקצת [מי"ג ניסן בו שלח המן את הספרים (אסתר ג,יב) עד כ”ג סיון בו שלח מרדכי את הספרים (אסתר ח,ט)]; וכן המלחמה וההצלה היתה תוך פחות משנה מספרי המן). נראה שיש רמז בתהלים לזמן גאולתנו, שלקראת תקומת המדינה היה גילוי של ארבעת הדברים: הולכי מדברות מתגלה באנשים שעלו לארץ ברגל (כעין התימנים; וכן המעפילים שבאו דרך היבשה מלבנון וכדו'). חבוש בבית אסורים התגלה שלא נתנו ליהודים לצאת מברה”מ. חולים התגלה בשואה שמתו רבים במחלות בגטאות. יורדי אוניות היה שהבריטים לא נתנו ליהודים להיכנס באוניות המעפילים. וזכינו ליגאל מכל אלו ולכן עלינו להודות לקב”ה כמו שאומר דוד (שמייצג את הגאולה, שממנו יצא משיח בן דוד). כמו”כ נראה שבשואה שהיא היתה השבר הנורא שבעקבותיה נעשתה דחיפה גדולה לבא לארץ ולהקים מדינה (שלא כמו לפני השואה שהתנגדו יהודים רבים לעליה לארץ ואף נלחמו נגדה; וכן הלחץ באומות לפעול בשביל ישראל בעקבות השואה דחף להקמת המדינה), היה גילוי כעין כנגד ארבעת הדברים (כרמז לצרה שקשורה לגאולה): הולכי מדברות זהו צעדות המוות, שהמיתו בדרכים שהלכו ברעב וצמא (ובירי). חבוש בבית אסורים זהו שהיו סגורים בגטאות ובמחנות ההשמדה שם מתו רבים מהתעללות הנאצים ועוזריהם, והשמדה בתאי גזים. חולים התגלה ברבים שמתו ממחלות הטיפוס במחנות ובגטאות (או מתו ברעב שזהו כעין נזק מפעולת הגוף עצמו [שהאוכל מתעכל בגוף ונעשה דרישה לעוד אוכל]). יורדי ים שזהו נוסעים באוניות זה התגלה בנסיעה ברכבות (שנוסעים ממקום למקום כעין באוניה שנוסעת ונמצאים בסכנה בדרך) שרבים מתו בצפיפות מהדוחק והרעב והצמא. בנוסף, נראה שזה כרמז שמודים לה' על הגאולה ורומזים לצרות שבדרך, כרמז שבשביל תקומת המדינה פעלו בכעין גילוי של הארבעה: יישבו את הארץ שהיתה שממה כמדבר (וכן באו דרך היבשה לארץ), היו נתונים לפרעות מצד האויב הערבי שטבח בישובים כעין בבית הסוהר שנמצא בסכנה במקום של בית, היו מחלות בארץ כעין המלריה (שהיו צריכים לייבש ביצות נגד זה), והיו בסכנה בדרכים מהאויב שזהו כעין יורדי ים ששטים באוניות; וכן היו צריכים לעשות העפלה דרך הים כדי להגיע לארץ. וכך זכינו לתקומת ישראל ועלינו להודות לקב"ה על כך; 'וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ' (הגדה של פסח).