"זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן” (ויקרא יד,ב). 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב): "זאת תהיה תורת המצורע”? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב). הצרעת באה על לשוה"ר שזהו חטא חמור ביותר בין אדם לחברו (שכ”ך חמור עד כדי כך ש:'תנא דבי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות: עבודת כוכבים, וגילוי עריות ושפיכות דמים' וכו' [שם]), לכן בו מרומז בחומרה שהמצוות שבין אדם לחברו הם הבסיס והשורש של כל התורה, ולכן נאמר כאן "תורת" כרמז לכל התורה, ונאמרו חמש פעמים לשון תורה בפסוקים כאן כרמז לסוגים השונים שיש בגילוי של בין אדם לחברו, כמו שמעמיד מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' פרשת “מצורע". בפשטות אפשר שמה שנרמז דווקא כאן על חמשת הסוגים של בין אדם לחברו (כשבעיקר רק אחד מהם הוא גילוי של לשוה"ר) זה בשל חומרתו, שלכן הודגש שהוא כנגד התורה, ואגב לו נרמזו גם הסוגים השונים וקשרם לתורה; אמנם אפשר גם שנרמז דווקא כאן בשל שזהו הדבר הכי נפוץ: 'אמר רב עמרם אמר רב: שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפלה ולשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך? אלא אבק לשון הרע. אמר רב יהודה אמר רב: רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע. בלשון הרע סלקא דעתך? אלא אבק לשון הרע' (ב"ב קסד,ב-קסה,א). לכן כיון שזה תמידי ומצוי אז הובא בו בשל גילויו, והאחרים כאגב לו, כטפלים לו כיון שלא מצויים כמותו. אולם נראה שיש בזה גם עומק, שלשוה"ר מתגלה בכל אחד מהסוגים, לכן הובאו כאן כיון שזה מתגלה כאן. הסוג הראשון של פגיעה ללא נוכחות הנפגע, והסוג השני שזה בנוכחות הנפגע, אלו שני מקרים של גילוי לשוה"ר, שלפעמים המספר מדבר בסתר ולפעמים אפילו מול האדם עצמו. הסוג השלישי שזה דברים שבלעדיהם החברה לא יכולה להתקיים, זה מתגלה גם בלשוה"ר שמביא לשנאה בין האנשים וכך מתדרדרים למעשים וחורבן ממש. הסוג הרביעי של עשיית צדקה וחסד זה לפעמים השורש ללשוה"ר, שבא לדבר חיובי כדי לעזור לאדם (כעין לעשיית חסד), אולם בעקבות זה ידברו נגדו ('דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו' [ב"ב שם]. 'וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם שיספרו בגנותו' [רמב"ם; הל' דעות ז,ד]). הסוג החמישי של מידות רעות, זה גורם לאדם לדבר על חברו, מתוך שמתגאה על חברו. לכן כיון שכל הסוגים קשורים ללשוה"ר, לכן נרמז בלשוה"ר כאן על חמשת הסוגים. אולי אפשר שכיון שלשוה"ר הוא שיא בפגיעה בין אדם לחברו וקשור בהם, לכן בו מתגלה חמשה סוגי צרעת במיקומים שונים כעין כנגד אותם חמשת הסוגים (אולי אפילו נענש בסוג שע"פ הבסיס לחטאו): צרעת בעור זה כנגד גילוי של צדקה וחסד, שרוצה להיטיב, לכן זהו בעור כעין כרמז ל'אור', שבכוונתו רצה להיטיב לו, להאיר לו את המציאות; וכעין שה' עשה חסד בגילוי של עור: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם” (בראשית ג,כא). צרעת מכוה (בכויה של אש) כנגד החלק שבבין אדם לחברו בדברים שהחברה לא יכולה להתקיים בלעדיהם, שזהו כעין בכויה מאש, כעין אש ששורפת ומכלה הכל, את כל העיר, ואז החברה שהיתה שם מתפזרת. צרעת שחין, ממכה, כעין כנגד פגיעה באדם בנוכחותו, כעין שמכה אותו (שכך לדוגמה מלבין פני חברו ברבים, שזהו בנוכחות הנפגע, ונחשב כמו שהכהו למוות: 'תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים' [ב”מ נח,ב]). צרעת בקרחת שזה בצד האחורי בראש, זהו כנגד פגיעה בלא נוכחות הנפגע, כעין שמדבר עליו מאחוריו, לאחר שהלך. צרעת בגבחת שזה בשיער בקידמת הראש (וכן בזקן שזה שיער מקדימה) זה מרמז על מידות רעות, כעין רמז בשיער מעל עיניו כעין מרים עיניו בגאוה: “עינים רמות” (משלי ו,יז); '"עינים רמות" – זה המתגאה המרים עיניו כלפי מעלה, לא כדרך שפלי הרוח אשר ישפילו עיניהם להסתכל כלפי מטה' (מצודות). (וכן בזקן היה עניין של כבוד, שגילוח בתנ"ך היה בושה: 'וחרפה הוא גלוח הזקן' [רד"ק; שמואל ב י,ה], לכן כרומז לגאוה בזקן). אולי גם אפשר שיש חמשה גילויים בצרעת – צרעת שמגיעה על העור, זה כנגד פגיעה ללא נוכחות הנפגע, כעין רמז ב'עור' כעין 'אור', שעושה זאת בהסתר מעיני הנפגע, כעין בחושך בלי אור. צרעת בפגיעה ממכה או מאש, זה כנגד חטא בנוכחות הנפגע, כעין שמכהו וגורם לו לפגיעה. צרעת במקום שיער כנגד מידת רעות, כרמז בשיער יפה שמביא לכבוד וגאוה. צרעת הבגד כעין רמז לפגיעה בחברה, שזהו כרמז בבגד שמעוצב ע"פ החברה בה הוא נמצא. צרעת הבית כנגד מניעת חסד: 'ועל צרות העין, דכתיב (ויקרא יד, לה): "ובא אשר לו הבית" [וגו'], ותנא דבי ר' ישמעאל: מי שמיוחד ביתו לו' (ערכין טז,א).