"ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני ה'. ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה לה'. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם" (ויקרא כד,ה-ח). נראה שבלחם הפנים יש שתים עשרה חלות כרמז לי"ב השבטים, וכל חלה היא שני עשרנים, כרמז לשני לוחות הברית ("שני") שבהם עשרת הדברות ("עשרנים"); שבמעמד מתן תורה התגלה שהתורה שייכת בנו, שלכן נתנה לנו, שהתורה קשורה במהותנו, שאנו מגלי שם ה' בעולם. זה מגלה כהוכחה נגד טענת המלאכים שהתנגדו למתן תורה: 'ואריב"ל: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה. אמר לפניו: רבש"ע, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו: אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה, שנאמר (איוב כו, ט) "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", ואמר ר' נחום: מלמד שפירש שד'י מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה: "לא יהיה לך אלהים אחרים", בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים? שוב מה כתיב בה: "זכור את יום השבת לקדשו", כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה: "לא תשא", משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה: "כבד את אביך ואת אמך", אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח, ב) "ה' אדונינו מה אדיר שמך" וגו', ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט): "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם", בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות' וכו' (שבת פח,ב). משה הוכיח שהתורה שייכת בנו, שדווקא בשל היותנו בני אדם התורה באה לתקן אותנו, והיא שייכת בבנ"י שבנו יש נשמה מיוחדת של חלק ה' ממעל (אולי לכן ה' אמר שיאחז בכסאו, כרמז שאנו קשורים בקב"ה). לכן מרומז בלחם הפנים על בנ"י (י"ב) והתורה שנתנה לנו במתן תורה (שני עשרנים); והלחמים ניתנים שש בכל מערכת, כעין רמז שיש בנו גילוי תורה, שזהו שתי מערכות כרמז לשני לוחות הברית שהיו כעין שתי מערכות, מערכת בכל לוח – אחד מערכת בין אדם למקום והשני מערכת בין אדם לחברו, וזה מתגלה בתושב"ע שזהו גילוי תורה בנו (מכח נשמתנו שהיא חלק אלוק), ולכן זהו ששה במערכת כרמז לתושב"ע שהיא ששה סדרים (ושני סדרים גם כרמז לשני אנשים, שבכל אחד מישראל מתגלה התושב"ע בצורה מיוחדת שמתגלה דווקא בו, ולכן שנים כרמז לריבוי בגילוי בנ"י [שנים כרמז לרבים ולא יחיד]). ונאמר לקחת סולת ולאפות, כרמז בסולת שהיא קמח נקי ומעולה, שכך היה ויכוח מי גדול ומובחר יותר, המלאכים או בנ"י; וזה נאפה ("ואפית") כרמז שמשה חשש להישרף מהבל פיהם של המלאכים. ועורכים את הלחמים בשבת, כעין שמתן תורה היה בשבת ('ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז): "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג): "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' [שבת פו,ב]), וזה "לפני ה'", כרמז לוויכוח שהיה לפני ה' בין משה והמלאכים, וכן כרמז שה' אמר למשה שיאחז בכסאו. (ונאמר "תמיד", כעין רמז לזמן ארוך, כרמז לטענת המלאכים שהתורה קדמה 974 דורות לעולם; אבל בעצם תמיד התורה במהותה היתה מתאימה לישראל, בשביל שישראל יקבלוה). וכמו שה' אמר למשה שיאחז בכסאו, כך השולחן נמצא במקדש, שזהו כסא ה': '"אלה פקודי המשכן". זה שאמר הכתוב: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" (ירמיה יז, יב), שם מכון מקדשנו. וכן הוא אומר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ'י כוננו ידיך" (שמות טו, יז)' (תנחומא "פקודי" סימן א). על המערכת נותנים לבונה זכה כרמז לטהרה, שזהו רמז בלשון לבן כרמז לטהרה: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיהו א,יח), ו"זכה" כרמז לזך ונקי; שע"י התורה אנו מקדשים ומטהרים את העולם. "לחם" רומז לתיקון העולם, שהחטא בא ע"י שאדם הראשון חטא בעץ הדעת שהיה חיטה (לדעת ר"י: 'ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' [ברכות מ,א], שזהו כרמז שמתקנים ע"י התורה שהיא דעת רצון ה', ונלמדת בקול; כעין הילד שנכנס בו דעת ומדבר), ואנו באים לתקן את העולם ע"י התורה. וכן "לחם" כרמז בלשון ללחימה, שע"י התורה אנו יכולים להילחם ביצה"ר ('ת"ר: (דברים יא, יח) "ושמתם" – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז): "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא': "לפתח חטאת רובץ"' וכו' [קידושין ל,ב]). וכן כדרש שהאות ח' מתחלפת באות כ', וכך יוצא אותיות 'מלך', שכעין בא לגלות את מלכות ה' בעולם, לגלות את שם ה' בעולם. ולכן זהו "לחם פנים" (שמות כה,ל), כרמז שבא לגלות את שם ה' בעולם, שלא יהיה הסתר גילוי שם ה' בעולם, אלא שתהיה כעין הארת פני ה' בעולם. וכן כעין תיקון לחטא עץ הדעת שהתגלה בכך שאדם התחבא מהקב"ה (בראשית ג,ח) ('אמר רבי שמעון בן יוחאי: עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדבור ועומד על רגליו ויכול לעמד בו, משחטא היה שומע קול הדבור ומתחבא, שנאמר (בראשית ג, ח): "ויתחבא האדם ואשתו" וגו'' [במדבר רבה יא,ג]), ולכן זהו כגילוי פנים, שמתקנים את העולם ואז ראויים להתגלות לפני ה'. לחם הפנים היה נשאר חם ובכך היה מראה על חיבתם של בנ"י לפני הקב"ה: ''דאמר ר"ל: מאי דכתיב (ויקרא כד, ו) "על השלחן הטהור", טהור מכלל דאיכא טמא? אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין בו לחם, ואומרי' להם: ראו חיבתכם לפני המקום. כדברי רבי יהושע בן לוי; דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים, סילוקו כסידורו, שנאמר (שמואל א כא, ז): "לשום לחם חם ביום הלקחו"' (מנחות צו,ב). שהחום מרמז על אש, כרמז שאנו קשורים ודבקים בקב"ה (שיש בנו נשמה שמחוברת לקב"ה [וזהו שהנשמה כנר ה': "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), שהנר דולק באש, כך נשמתנו מחוברת לקב"ה שהוא כאש]) שהוא כאש ("כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" [דברים ד,כד]), וזה קשור גם בהיותנו דבקים בתורה שהיא כאש ("הלוא כה דברי כאש נאם ה'" [ירמיהו כג,כט]), שכך כרמז בחום שנשאר בלחמים, שאנו דבקים בקב"ה ובתורתו, וזהו גילוי חיבתנו. וזה נראה במהלך הרגלים, שהמועדים נקבעים ע"פ קידוש החודש שבי"ד קובעים, כך שבזה מתגלה מעלתנו בגילוי שם ה' בעולם (שהמועדים שמגלים את שם ה' תלויים בנו – בקביעתנו). [אולי סילוקו כסידורו כרמז לאדם שנכנס ללא חטא לעולם וכך ע"י חיבור לתורה יזכה גם לצאת ללא חטא מהעולם, שזהו חם כרמז לגילוי קדושה]. 'לחם הפנים ארכן י' טפחים ורחבן ה' טפחים וקרנותיו שבע אצבעות' (מנחות צו,א). אולי אורכן י' טפחים כרמז לקבלת התורה (עשרת הדברות) והמאמרות (עשרת המאמרות שבהם נברא העולם), שאנו מתקנים את העולם ע"י תו"מ לגילוי שם ה'. וזה נעשה ע"י כלל התורה ומצוותיה, שזהו שרוחב הלחמים ה' טפחים כרמז לחמשה חומשי תורה. שכך אנו מקדשים את העולם ומעלים אותו לה', לכן גובה קרנותיו ז' אצבעות כרמז לעולם שנברא בשבוע הבריאה, שאנו מעלים אותו מעלה לקדושה. (אולי כיון שלחם הפנים מרמז על גילוי שם ה', ע"י התורה, לכן מיד אח"כ מובא היפוכו: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן" [פס' י-יא]. שזהו גילוי ההיפך, שהוא בא מגוי [כעין שאינו מישראל כראוי] וחילל את שם ה', וזה נעשה בעקבות גילוי תורה – שלא קיבל את פסק דין התורה בהקשרו, או שלגלג על דברי תורה: '"ויצא בן אשה ישראלית" - (ת"כ) מהיכן יצא? רבי לוי אומר: מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר: מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר: "ביום השבת יערכנו", דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, שמא פת צוננת של תשעה ימים? בתמיה. ומתניתא אמרה: מבית דינו של משה יצא מחוייב; בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו: מה טיבך לכאן? אמר להם: מבני דן אני. אמרו לו: (במדבר ב) "איש על דגלו באותות לבית אבותם" כתיב, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף' [רש"י]).